פרשת ראה

לא לכולם יש בכל רגע נתון ממון מיותר לצדקה. אולם ישנה צדקה מהודרת ביותר, וזמינה לכל אדם בכל רגע נתון. הארת פנים, חיוך, הזדהות, מילה טובה, לטעת תקווה בלב אדם חסר כל – לכל אלה קוראת התורה "לתת את נפשנו". ואין שיעור לגודל הצדקה הזו

הנשמות הטובות שברחוב קבעו נחרצות: גנב הוא האיש! איזה אדם הגון יסכים לשלם שוב חוב שנפרע על ידו? מה גם שביכולתו להיפטר על ידי שבועה

"בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹקֶיכֶם, לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת" (דברים יד, א).

המדור שיעשה לכם סדר בפרשת השבוע: תקציר הפרשה וליקוטי רש"י הנבחרים מתוכה. פרשת ראה

השמש משחירה את פני הכובס אך מלבינה את הבגדים, מייבשת את הביצה אך ממיסה את השעווה, והכל תלוי במקבל. ומה הנמשל? הרב משה שינפלד מסביר

אנו מאמינים שכל המתרחש לכל אחד מאיתנו - הוא הטוב ביותר עבורו. מדוע בסוגיית הצדקה אנו כביכול "מתערבים" לבורא עולם במעשיו, ומעניקים לעניים כסף שהוא לא רצה לתת להם?! רבי עקיבא וטורנוסרופוס הרשע בוויכוח אידיאולוגי שנוגע לכולנו

בעבודת השם אין קיצורי דרך. אדם צריך להבין שרק מתוך עבודת המידות ושיפור המעשים באופן עקבי הוא יגיע לתוצאות הנכונות

נקודת האיזון שתוארה אצל אברהם אבינו: גם כשהמציאות עדיין לא ממש "חיים כבקשתך", ניתן עדיין לשנות את תחושתנו באמצעות הדגשת הנקודות החיוביות שבהווה, או בהתייחסות לדברים הטובים יותר שקרו לנו

הקב"ה שומע את התפילה והוא כל כך חפץ לשפוך על בניו "ים" של רחמים. אבל ישנה הנהגה ברורה: כדי שהוא "יוכל" לתפעל את מידת הרחמים שלו עלינו, אנו מוכרחים לתפעל את מידת הרחמים והצדקה שלנו על הזולת | תובנות מפרשת ראה

שמות בעלי החיים הטמאים מספקים לנו הצצה למסרים הטמונים מאחורי האיסורים השונים

מצוות צדקה מתבטאת גם מעבר לכסף. היא מתבטאת גם בגמילות חסדים שבגופו, במעשיו, בדיבורו, בחיוך, בהארת הפנים שלו ובהתייחסותו לזולת

נצטווינו על איסור "אימוץ הלב", זאת אומרת גם אם אתה נותן עשרים שקלים, אל תיתן אותם בהרגשת אימוץ הלב. אלא תיתן מתוך הרגשה של רחבות. וגם אם העני לא שם לב מה מתחולל בתוך לבך, אתה צריך להגיע להרגשה פנימית של רחבות, תן צדקה מתוך רחמים...