המכתב שלא יישלח לעולם

"על חטא שמירת העיניים סלח לי. אני מודה ומתוודה שזה קשה מנשוא, ושבכל רגע שעיניי פוזלות אחרי שקר החן והבל היופי - אני חווה נפילה כואבת, אך מנסה לקום ממנה חזק יותר" – אברהם במכתב שכולו חשבון נפש נוקב וגלוי למדור "המכתב שלא נשלח"

"פגשתי אותו בגינה, אחרי שבעה ומתישה ארוכה על אמא שלי. הוא ניסה ליצור קשר, ואני זרמתי איתו. הייתי צריכה שמישהו יקשיב לי וישמע אותי, אבל לרגע לא עצרתי לחשוב, שאולי מדובר בבנאדם הלא נכון" – בתאל במכתב געגועים לאמא למדור "המכתב שלא נשלח", עם מסר חד לבנות ישראל

"עד אז חיינו בתוך בועה, עם קשיים רגילים של אנשים רגילים, בלי להתחבק עם השטן. ואז הגיעו השקיות השקופות, האינפוזיה, הבדיקות, ההקרנות והגיהינום... אבל אבא, תודה על הניסיון הזה. רק ככה צומחים אנשים חזקים" – מדור "המכתב שלא נשלח" בדיאלוג מצמרר

"הרבה קרירות לא מוסברת היתה שם, במפגש בינינו. משהו שלא הצלחתי להבין. לא הבנתי - למה הוא לא מתייחס אליי? למה הוא כל כך קשוח? האם אין בו רגש להראות? ואז גיליתי..." - נוי במכתב סליחה מלא מוסר השכל למדור "המכתב שלא נשלח"

"אז למה? למה אמא מתעקשת להסתכל על חצי הכוס הריקה?" אורית כותבת מדם לבה, ומבקשת רק את החיוך של אמא שלה, במכתב מרגש למדור "המכתב שלא ישלח"

"כל כך הרבה פעמים אני חולמת על חיבוק, נשיקה, מילה טובה. כמה אני חולמת שנשב לשוחח, שאספר לה על הפחדים שלי" – החפצה בעילום שמה, כותבת למדור המכתב שלא נשלח מכתב מלב אוהב, לילדה שאי פעם עוד תהיה לה

אחרי החגים, אסתי במכתב נוגע על הגעגועים לקדושה, ההרהורים על אחדות והחיפוש האינסופי אחר התקדשות מחודשת, במדור "המכתב שלא נשלח"

"בדמעות רבות אני מנהלת את חיי. בכל שבת שבה אני מלווה את ילדיי לבית הכנסת, אני רואה את השיירות הלבנות צועדות, והלב נצבט בכאב. שואלת את עצמי מתי כבר תהיה לי שיירה לבנה משלי שתצעד ככה" – דינה במכתב כואב למדור "המכתב שלא נשלח", על שלום בית במציאות מורכבת

"ואז הכל צף. כל הרחמים העצמיים, הפחדים המשתקים, כל המפלצות שמסתתרות מתחת למיטה מטפסות לאט לאט לכיווני... ריבונו של עולם, לאן אני בורחת? איך יוצאים מפה, איך?". דינה במכתב מרגש למדור "המכתב שלא נשלח"

"אני רוצה שתדע שקשה לי. קשה לי מאד אפילו לכתוב את המכתב הזה, כי גם אני מחכה לרגע בו אסתכל לך בעיניים ואבין שמצאתי, שהגעתי ליעד. גם אני רוצה לבנות כבר בית שמח קדוש וטהור, לבנה אחר לבנה" – שירה במכתב מרגש, בעקבות המכתב שכבר נכתב בשבוע שעבר, של בחור שמחכה לזיווגו

"במקום שבו אני נמצאת, יחד עם הבדידות התהומית שמזדחלת לא פעם ישר אל תוך הלב, אני בוחרת להרגיש בת של מלך. לקום, ללמוד וללמד, להתקדם ולגלות עוד כישרונות שבהם חננת אותי. עד שהישועה שלי תבוא. והיא בוא תבוא, אני יודעת"

"מטבע הדברים, את שומעת לא מעט אנשים מסביב שמייעצים לך להתאזר בסבלנות ולהיות חזקה. לא להישבר נוכח הפער הכל כך כואב הזה שבין החיסרון, לרצון העצמותי הזה שטבוע בך כאישה. אבל אני אומרת להפך: אל תשתקי. תדמעי, תבכי, ותתחנני לישועה, תרעישי עולמות, כי יש מי ששומע. מותר ולצריך לבכות"

"בפורים הזה ראיתי אותך שוב. חזרת אז מלילה ארוך בגיהינום, עם אדים בעיניים וקרחות חדשות שלא ראיתי קודם לכן בצידי הראש. רציתי לחבק אותך ולא לשאול כלום. להסתכל בעיניים הטהורות שלך, שכאב עצום צעק מהן עכשיו. שתקתי, ובמקום זה החמאתי לך על הקעקוע החדש ועל התספורת" – שירה במכתב מרגש לחברה שאיבדה את הדרך

"יש רגעים שאולי נראה לי שאתה לא אוהב אותי, אבל אני יודעת שזה רק כתוצאה מהקושי שלי. זה רק היצר הרע, שמסנוור אותי מלראות את האהבה האינסופית שלך כלפיי, כי זה לא הגיוני שלא תאהב אותי, הרי אתה יצרת אותי. בראת אותי. אתה הבאת אותי לעולם... אז איך אתה יכול שלא לאהוב אותי?"

"לאורך כל השנים היה לנו קשר מיוחד, לא תמיד היה קל, אבל תמיד ידעתי ש'אני הילדה של אמא'. ואז יום בהיר אחד התגלה שאת חולה במחלה סופנית. חשתי שעולמי חרב עליי באחת. העוגן שעליו נשענתי כל השנים התפרק" – שיראל במכתב מצמרר על החיים לצד אמא, והחיים שבלעדיה

"אמא, אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שאמרת לי 'אני אוהבת אותך' בכנות, שנתת לי מחמאה או אמרת לי כמה שאת גאה בי... זה לילה עכשיו, ואני לא יכולה להפסיק לבכות. כל העולם נם את שנתו, אבל ליבי ער, זקוק כל כך לאהבה שלך. כוחות נפש רבים לקח לי כדי לכתוב את המכתב הזה, וכולי תקווה, שלא רק את תקראי אותו, אלא כל ההורים באשר הם" – מכתב חובה מרגש על כוחה של אהבת אם, והחיסרון העמוק שלה

"בורא עולם, נדמה שדי, כשל כח הסבל ואין יותר כח להיות כל כך רחוקים ממך. אנא אבא, תגלה את ייחודך בעולם, באמת. מדהים בורא עולם איך שאתה מסתתר טוב כל כך בתוך היצירה שאתה בעצמך בראת, עד שאני מחפשת אותך ולפעמים לא מוצאת" – סיגל אהרון במכתב שצועק גאולה

"לא מזמן זכיתי לראשונה להפוך לאם בישראל. וזה כל כך מרגש, אבל יחד עם זאת, רק אתה אבא יודע כמה קשה לי לראות את השמש שוקעת מרחוק, בתחושה שעוד יום עבר ואני בבית, לא עשיתי כלום. וזה קצת צובט בלב" – מכתב מרגש מאמא טרייה על השמחה (וגם ההתמודדות) שבאמהות

"אתמול בלילה בכיתי לך על הקושי שלי לשמור מצוות. בכיתי הרבה, ואתה חיבקת אותי ודיברנו עד השעות הקטנות של הלילה. הסברת לי שזו לא בושה להיות דתי, ושלהפך, צריך להתגאות בזה. ועמוק בפנים גם אני מרגישה ככה, אבל כלפי חוץ - אני מנסה, אבל עדיין לא מצליחה..." שיראל לוי, נערה צעירה במכתב כואב וחשוב לאבא שלה, ולכל ההורים באשר הם

"אשתי, זאת שנבראת בשבילי, אני רוצה שתדעי שגם אני מתפלל ומייחל ליום שבו אכיר אותך. גם אותי מבאס לחזור הביתה לבד, גם אני רוצה לדאוג לך ולשמח אותך, גם לי יש לילות שאני עולה לישון בבכי ובתפילה שנזכה להיפגש כבר. גם אני בחתונות של חברים מתקשה לשמור לפעמים על ארשת של שמחה, וחושב לעצמי 'מתי גם אני אזכה??'" – אורן במכתב מיוחד לזיווג שלו

"לעולם לא אבין ולא אדע מה עבר עליך כל אותן השנים בהיותנו נשואים. מעולם לא הבנתי איך אפשר להעביר שעות על גבי שעות מול המחשב. אמנם ידעתי מה מעשיך, אך לא הבנתי איך אפשר... ויום אחד קמת ועזבת, בלי להיפרד, בלי לומר שלום. לא ידעתי איך אתמודד לבד בעולמי, מה אומר לילדים שלנו" – תהילה במכתב קורע לב לבעלה המכור

"חשבתם פעם על משמעות הביטוי הזה, שנאת חינם? כלומר הכוונה היא כששונאים מישהו חינם, ללא כל סיבה. והלא בדרך כלל, כששונאים מישהו יש לנו סיבה טובה לכך, לא? אז זהו שלא. אין שום סיבה מספיק טובה לשנוא יהודי!" – רותם במכתב מעורר לבבות לאהבת ישראל

"צר לי מאוד שאימכם נקטפה בדמי ימיה במחלה הקשה, ונאלצתם לראות אותה נשברת מיום ליום, ונתמכת בכם. כשהיא נפטרה, האור כבה בבית וליבי נמהל ביגון שאולה. ואז, בעצת רבנים, לבל אמות מצער ואטבע ביגון, אספתי את עצמי, ולא היו לי מילים להסביר לכם את אותם שברי כוחות הנפש שאספתי, כדי לשאת אישה שנייה אחרי אמכם, ואתם מקשים את לבכם"

"זה לא לקח הרבה זמן. תוך עשר דקות סיימנו את השיחה, שבמהלכה הסברתי לך את שאיפתי. אתה הגבת די באדישות, וכך נפרדנו. כל הדרך חזור היתה מטושטשת מדמעותיי. לא התביישתי מעוברים ושבים, לא היה לי אכפת. רק התפללתי עלי ועליך" – שרית במכתב שבנות רבות יזדהו איתו, על מישהו שהשאירו אי פעם מאחור...

"אני בוכה כל הזמן לקב"ה שיעזור לי לקיים את המצווה החשובה הזו, ולכבד אתכם, אבל בסופו של דבר, קשה לי לכבד אתכם וקשה לי שלא לכבד אתכם. הלוואי שהייתי מסוגלת להסתכל לכם בעיניים ולהגיד: "אבא, אמא ,אני אוהבת אתכם, וכל האי כיבוד הורים שלי זה מכאב וקושי גדול! ואני מבקשת סליחה מעומק ליבי..." – מכתב טעון שממוען אולי לכל ההורים באשר הם...

"תודה על הימים הכואבים, על ימי העוני. על הימים שלא היה חלב במקרר. על לילות החורף הקרים בהם לא נרדמתי בלילה. תודה על כל האנשים שהשפילו, שפגעו, שבזו, שלקחו. תודה השם על כל מה שכבר לא נשאר" – גיטה לוי במכתב מלא כאב – אבל מלא אמונה, שיחזק גם אתכם

"תחבקו את הילדים שלכם, בבקשה הורים, תאהבו ותחבקו אותם. ואל תנדו את הילדים האלה, אל תטרקו להם את הדלת. גם אם נדמה שהם הלכו – תזכרו להשאיר להם תמיד דלת פתוחה, ולא משנה השעה ביום, כי בסוף הם יחזרו…" – אסתי קלאפיש במסר מרגש להורים לנוער מתמודד

"גופו החסון קיבל את הלמות הכימותרפיה, ההקרנות, הטיפולים הביולוגיים ואפילו פנינו לרפואה האלטרנטיבית. עשינו כל מה שרק אפשר, וגם מה שלא היה נראה אפשרי. הכל עשינו למענו – רק שיחזור אלינו. אבל בורא עולם רצה אחרת. רצה אותו קרוב אליו" – חדווה במכתב געגוע אמתי לאבא שהלך לעולמו בטרם עת

"אבאאאא!!!", אני זועקת. "הגעתי לפה, לכותל, למקום שהשכינה שלך נמצאת קרוב. לשריד של המקדש שלך. אז, אז אבא, תיגע בי. תיגע בנפש הפצועה שלי, תעטוף אותי. תיקח את הפחד הנורא שלי, את השנאה, את הכאב, את חוסר השקט. איפה אני, או איפה אתה?" – רותי, במכתב געגועים מרגש לעצמה ולאבא שבשמיים

"בקושי אני יודע איך את נראית. אינני בטוח שאזהה אותך ברחוב. למרות שבמשך השנים עקבתי אחרייך לא מעט. מרחוק. אין יום ובעיקר לילה, שאינני מתייסר מכך. אינני מאמין שיש אדם שבכוחו להתאושש ממכה אנושה שכזו. כל תחום בחיי ספג פגיעה קשה: הבריאות, העבודה, האופי. אם יש גיהינום עלי אדמות - ביכולתי לתאר אותו היטב" – דוד, במכתב אב כואב