איה קרמרמן

אם הייתי אחת מבני ישראל במצרים, איך הייתי מרגישה? הייתי בכלל יודעת שאני שקועה בעבדות מעוורת? הייתי מצפה להיחלץ מהטיט, או שהייתי מדמיינת קערת מרק מלאה קישואים ובשר?

פעם חשבתי שבחירות זה פעם בארבע שנים. אבל אז... חזרתי בתשובה. אם יש משהו שאנחנו בעלי התשובה עושים בחיים, זה בחירות. אלפי בחירות, גדולות וקטנות

אולי זה הזמן להתנקות מיצר הצריכה החמדנית שלנו, שמייקר ומפזר ויושב לנו בזיכרון ומשאיר אותנו עבדים

מכת הדרך-התארכה-ב-15-דקות-אבל-חסכנו-לך-שלוש, זה לא צ'ופר ולא נחמה. ומכת בדיוק-מצלצל-הטלפון-ולכן-המסך-של-הווייז-נעלם-ופספסתי-את-הפנייה

המראיינת לא הבינה למה אני שולחת עם הילדים לגן ליקר אלכוהולי של אתרוגים. הייתי צריכה להסביר שאת מצוות משלוח מנות מקיימים בבוקר הפורים. בלבלתי אותה. איפה בדיוק מחלקים משלוחי מנות אם לא בגן?!

כשבונים סל מזון שמוגדר כבריא יש לשאוף לאידיאל הבריאות, ולא להכניס לסל מוצר כי אותו אנחנו מסבסדים. לומר שמומלץ לצרוך שלושה או ארבעה ירקות זו בדיחה גרועה

אז במה אנחנו, הנשים, טובות? בלהראות שהכל בסדר, בלחשבן – וגם בלהתרצות, בלראות דקויות, ובעוד כמה דברים חשובים יותר או פחות

לישון בבית זה פסה. בעל תשובה מגלה שעומדות בפניו מספר אופציות, כולן נראות לו הזויות ואיומות, ובכולן לא כלולה נוחות המיטה והכרית שלו

הוחלט שהינוקא בן ה-17 יפדה את התינוק בן ה-15. ואיפה בשם השם אני מוצאת קערת כסף מספיק גדולה שתכיל את ה-1.85 מטר של המתבגר החביב שלי? בסך הכול נשמע הגיוני

האמת, מעל הרצון לראות אותך יש פחד. פחד לפגוש אדם כל כך קרוב, שהלב אוהב במלוא המרץ, ובכלל לא מכירים. איך מחבקים אדם כזה? איך מדברים איתו?

כל פעם אני בטוחה שעשיתי עבודה עם עצמי, ניתוח להוצאת קוצים, וכל פעם זה מפתיע אותי מחדש שנשארה חתיכה בפנים

"ילד אחד אמר לנו: 'הלוואי והייתי עשיר. הייתי מחלק לילדי הרחוב אוכל, תרופות, בגדים, מקום מחסה'. אם ילד רחוב שאין לו דבר מוכן לחלוק איך אנחנו, שיש לנו הכול, כאלה חמדנים?"

הלוואי שהייתי מצליחה למצוא נקודות טובות במי שצורב אחרים בסתר מקלדת, בשם חופש הביטוי והדעות. הלוואי. אבל כרגע, כל מה שבא לי זה לשכוח את מה שהם כתבו

אם כשהוא הולך, המורה מתנער ומזלזל בצער של הילד, הילד מבין שהוא לבד, ובפעם הבאה הוא יטפל בזה בעצמו, בחוסר בשלות מחשבתית ובחוסר שיקול דעת בוגר

אומנם אי אפשר לראות את העתיד, אבל אנחנו כן יכולים לשנות. אנחנו יכולים להוריד את המגננות, להסיר את הגשמיות של היקרים לנו ולזקק מתוכה את האור שלהם ואת החשיבות שלהם בחיינו

האם גם אנחנו, בלי לשים לב, השחלנו למשפחה ילדים נוספים שאנחנו לוקחים איתנו לכל מקום? התשובה היא לפעמים

אנחנו חושבות ורואות את כולם גם כשאנחנו ישנות. ולכן, אנחנו רוצות שמישהו יחשוב עלינו ככה. שיראה אותנו בלי שנבקש. שיחשבו עלינו סתם ככה פתאום

אם זה המחיר שמשלמים על סדר, עזבו. אני מוותרת. אני לא מעוניינת ולא צריכה שום משקפיים וירטואליים

האם יש קשר בין מעמד כלכלי גבוה לבין אכילה בריאה? מתברר שלא בדיוק. אפילו להיפך

למה אמרתי שלהתקין אינטרנט מסונן היה טעות? כי זה גרם לי להוריד מגננות. כי זה לא מספיק. כי חשבתי שזה מגן עליהם

עברו כל כך הרבה שנים, ואני מרגישה שכאילו הכול בסדר. שהיום יום מאושר. שאני שלמה. ואז, ברגע, משהו משתנה. אני לא שולטת בזה, פתאום יש כאב מפלח. משתק

אני מחפשת מישהו שאדע שהוא חושב על טובתי לפני שהוא חושב על טובת כיסאו. לא בטוחה שעדיין יש מנהיגים כאלה

האמת היא שאני מאמינה באפקט הפרפר. לא יודעת אם לגבי סופות טורנדו. אבל לגבי מילים, חיוך, מאור פנים וחסדים, אני מאמינה באפשרות שלי ושלך לשנות את העולם

הרבה מאוד מהתקשורת היומיומית שלנו בנויה על השוואה. אך זו אינה מפנה אותנו לפריחה עצמית, אלא עושה את ההפך הגמור. כולנו מכירים וחיים את זה

על הטעויות שאנחנו עושים בדרך לירידה במשקל, והדרכים היעילות לשינוי אורח החיים. וגם: מתכון מפנק ובריא לפנקייק בננה

על חטאים שחטאנו לפניך בבזבוז זמן. בשכחת הילדים, הבעלים, העבודה, עבודתך. בהתמכרות לסמיילים וירטואליים במקום החיוך של מי שמולנו. בגזל שינה בגלילת המסך האינסופית עם האצבע

ברגעים של חסד אני מנסה לחשוב על השנה שחלפה, זו שבחרדת קודש התפללתי על כל יום שלה. האמת שיש רק מילה אחת ראויה להתחיל איתה את השנה. תודה

אין לכם מושג כמה התביישתי להודות שאני חוזרת בתשובה. מול עצמי, מול המשפחה, מול החברים, האנשים בשכונה. אז מול התקשורת? כל כך שנאתי דתיים, את מה שלימדו אותי שהם מייצגים. מי בכלל רוצה להיות דתי?! הנשמה שלי, היא רצתה

הרב שטיינמן ענה: התלמידים המצטיינים הם הבונוס של המורה. כיף ללמד אותם. הכול קל. על התלמידים הבינוניים המורה מקבל משכורת. על אלו שמתקשים, על הבעייתיים, המורה מקבל את העולם הבא

כמה עוצמתית היא המוזיקה. מנערת אבק מהלב. לכן היא אחד הדברים שמפחדים לאבד בתהליך תשובה. אבל כמו תמיד, לו יתברך יש פתרון