איה קרמרמן

עכשיו הזמן למצוא את התפילה שלך, לפתוח את הלב איך שרק אתה, במיוחדות שלך, יכול לפתוח אותו

הם חייבים להבין שבשביל לעשות כיף, הם צריכים לשחרר בעצמם. את הריבים עם האחים, את "זה שלי אל תיגע", את "אמא הוא אכל לי, שתה לי, עצבן אותי". כשהם כיפים, אנחנו כיפים. זה התנאי. מפה, החופש האמיתי מתחיל

מה ההבדל בין עזרת הנשים בכותל לעזרת הגברים? איה קרמרמן מתחברת לליבן של נשים בכותל

הצער שלנו היה צריך להיות על זה שהם לא מבינים מה שהם עשו. הם תינוקות שנשבו. הם לא מבינים, כי אף אחד לא לימד אותם מה זה תפילין, מה זו אמונה

איה קרמרמן מתקשה להסתדר בלי מוזיקה, מקלחות ועוף בתנור, ומבינה בדיוק למה כל הדברים האלה אסורים בתשעת הימים

"אני נראית טוב, למה אני צריכה שגברים יסתכלו עלי?" – איה קרמרמן בעניין של להתקדש, לא להתערבב, ומסבירה למה היא אוהבת את ההפרדה באירועים

הפעם הראשונה שאישה הופכת להיות אמא, זה הקסם הכי גדול שנברא. לא נולד רק תינוק, נולדת איתו ישות, אימהות חדשה, נולד לב חדש, נולדים לב ורחמנות אימהית חדשים

אתם יודעים מה סיגריות עושות? הן עושות אלמנות בנות 44 שנשארות עם שתי ילדות קטנות, בנות שמונה וחמש. איה קרמרמן אבדה את אביה כתוצאה מעישון. עכשיו היא מברכת כל צעד במאבק בעישון

איה קרמרמן נתקלה בתמונה שלה מפעם, וראתה בחורה שברור לה למה היא חזרה בתשובה. אז חנכו אותנו להצלחה, אבל מה זו באמת הצלחה?

העובדה שהמושג לשון הרע שגור בפיהם של הילדים שלי היא התיקון הכי מתוק שה' היה יכול לתת לי, גם אם זה אומר לענוד צמידים צבעוניים מגומי

אני מבינה שעלי להוסיף לתפילות שלי להיות זו שנותנת לאחר כלים להיכנס לטיל ולהעיף את עצמו לירח, או מקסימום אם הוא יחטיא, לכוכבים

זה דור של אימהות שיכולות להגיד לבנות שלהן "אתן יכולות להיות הכול. תראו את נגידת בנק ישראל, את חברות הכנסת, את נשיאת בית המשפט העליון...". אבל מצד שני, מרבית הנשים המצליחות בעולם לא מתלבשות בצניעות

אני אלרגית לאדרנלין. ברצינות, אלרגית. לא לזה שמרגישים אותו זורם בעמוד השדרה כשעומדים לעשות בנג'י, אני אלרגית לאדרנלין רפואי. ובואו נודה על האמת, גם על אדרנלין באופן כללי אני לא מתה

שנים אני מחפשת את הזהות שלי. תוהה אם אני קודם ישראלית או יהודייה. תוהה אם ל"ג בעומר הוא לזכר בר כוכבא כמו שלימדו בבית הספר, או לכבודו של רשב"י, שהיא האמת שהחביאו ממני

שכחתי מה זה לא לשכוח שיש כביסה, כתמים על הקירות, חדשות ונאומים ארוכים מדי. שכחתי מה זה ילדים שחושבים שהם מפסידים משהו בחוץ. שכחתי מה זה לא להשאיר את החול מחוץ לדלת

איה קרמרמן נזכרת ביום העצמאות של לפני 10 שנים, ומונה את השינויים שעברה בעצמה, ושעברה הארץ. וגם: מתכון לחומוס משודרג

"זה לא היה נחשב דתי לשמור שבת, כולם שמרו שבת. אפילו במסרק לא השתמשנו". סבתא של איה קרמרמן נזכרת בחיים שלפני השואה

הזיכרונות שלי מלילות הסדר לאורך שנות ילדותי יצרו עבורי מסורת. האם אוכל ליצור מסורת חזקה עבור ילדי? וגם – נוטלה כשרה לפסח

מה הייתם עושים אם היה לכם זוג חברים בלי ילדים? או חבר שמעוכב זיווגו? לנו יש חברים כאלה, והסוף טוב

אה, רגע. חיפשתי, ומתברר שזה לא כתוב בשולחן ערוך. אז בשביל מה להתחיל בארונות?! בשביל מה? הרי עד פסח גם ככה הכול יתמלא באבק! כמו שאמרתי, מנקים וזה מתלכלך. טריק כזה של ה׳, שמעוניין לראות אם אפשר לעבוד על המידות עם ספוג הפלא ביד

כל כך הרבה שנים חשבתי כמוה, על ושתי החזקה ואסתר המוחלשת, על מקומי בזוגיות מול בעלי ולא לצידו. עד שזכיתי לחזור בתשובה ולקבל כלי עבודה איך לשמור על הדבר הכי יקר לי בחיים

חשבתם פעם על הפעם האחרונה כקונספט? אם מנטרלים טראומת ילדות לא פתורה, תגלו שהסתכלות על דברים כאילו זו הפעם האחרונה שהם יקרו יכולה להיות רגע מכונן

איך נשארנו בתחושה של יתמות לאורך כל השנה האחרונה, גם באופן אישי וגם כגדול בדורו. וגם: ריבת אתרוגים עם ברכת הרב

בתור אמא צעירה השקעתי בלי סוף בילדים, והכל לווה באי שקט. באמהות של היום, המאוחרת, אני רואה משהו אחר, רגוע יותר

ט"ו בשבט זה החג של בעלי התשובה, הבינה איה קרמרמן כשהפכה בעצמה לכזו. יום שכולו נטיעה, צמיחה, התחדשות. תראו לי בעל תשובה שלא מרגיש שהזרע הזה – זה הוא

איה קרמרמן גילתה שמה שמחבר אותה למצווה – אלה בעיקר הרגש והתפילות. אז איך אופים חלות, ומה בלישה מעורר כל כך את הלב?

אז בת שלי, אוצר עצום שלי, מה אני מאחלת לך ביום שאת מקבלת לידייך הרכות את הסידור הראשון שלך?

תסריט לחוד ומציאות לחוד. כמה מאיתנו באמת כובשים פסגות? כמה משנים סדרי עולם? וכמה מתבוננים בראי של חייהם וחשים אושר?

כמו בחקירת שב"כ ניסיתי להוציא ממנו תשובה ברורה, ולהבין מה גרם לו להפסיק לשמור תורה ומצוות. לבעלי תשובה, אולי בעצם לכולם, יש את הפחד המשתק שהילדים חס ושלום יחזרו בשאלה

גרתי ברמת השרון וראיתי מקרוב את הניסיונות לגרש את שומרי המצוות שהעזו לגור שם. בעיניי הסיפור הוא לא הישיבה ברמת השרון אלא גדול בהרבה, הוא ראי של החברה הישראלית