גולשים כותבים

החושים של האדם הם בהחלט פתח שדרכו אנחנו קולטים את העולם, אבל לא מהפתח הזה יכול האדם להתמלא! מה שנכנס דרך הפתח הזה הוא מוגבל

מה עושים כשבלוטת התריס מפסיקה את פעולתה במשך שנה וחצי? שיתוף אישי בסאגה רפואית עם מסר מחזק עבורכם

בחור מלווה את אמו בזקנותה בתהליך הידרדרות רפואית תלול. ברגע של משבר הוא מחליט לעזוב, אך מתעשת וזוכה להשגחה פרטית מופלאה

מה יעשו השוטרים בימות המשיח? סיפור עם תפקיד מפתיע של שוטרת, ויהודי אחד שזכה להניח תפילין

כְּשֶׁיּוֹרֵד עַל בֵּיתֵנוּ עֶרֶב שַׁבָּת בִּלְעָדֶיךָ / אַתָּה מִצְטָרֵף לְשִׁירַת הַמַּלְאָכִים. שיר לזכרו של החייל עמית בן יגאל ז"ל

היתמות משני הורי, הנישואין הטריים והילדים הרכים השכיחו ממני את הבד ואת ההבטחה. וכשנזכרתי, כבר לא זכרתי אצל מי השארתי אותו. ככה חלפו השנים

הרגשתי בתוך חושך, ואני הוא הכוכב היחיד שנופל. במשל, כאן הייתה ההרגשה שמישהו כמו משה רבנו חייב "למשות" אותי מתוך ה"מצרים" שהייתי שבויה בו

המטרה המרכזית שהאדם מכריז עליה בחג השבועות היא הרצון להיות עבד ה', הרצון להידבק בו מתוך ביטול מוחלט לרצונות האישיים שלו, ולרצות לא להיפרד ממנו בשום מקרה ומצב

הכול היה פתאומי. כהרף עין. בלי הודעה מוקדמת. בלי תכנון, בלי שליטה. אז מה עושים עכשיו? איך חוזרים לעצמנו?

חלקנו בתורת ד' הוא מעצם היותנו בנים למלך מלכי המלכים. הזכות שלנו בה הוא כי קבלנו אותה! כי אנו מהווים את שלמות האומה! בלעדֶיך או בלעדַיך נשמת האומה תהיה חסרה

דווקא מהמציאות שנכפתה עלינו כתוצאה מסיבות לא הכי נעימות, יוצאים דברים חיוביים. בואו נישאר עם כמה מהם

נתן גושן ענה: "למה את מדברת בשמן? לכי תדעי, אולי הן מחכות שנעשה תהילים יחד אחר כך בקבוצה?". מודה שצחקתי, אפילו בקול. זו הייתה תשובה שנונה ביותר. אחרי הצחוק הגיעו השאלות

"ניפגש בשנה הבאה אי"ה". הוא מסתכל עלי במבט מזוגג ואומר: "לא, לא ניפגש", "וכך, מדוע?" אני שואל בתמיהה. "אני חולה במחלה סופנית, נותרו לי עוד שבועות מס' לחיות, כאן על פני האדמה.. שנה הבאה אהיה במקום מסוג אחר..."

הקורונה באה ללמדנו שאנחנו בעולם הזה. לא נושמים, אלא מונשמים. לא משגיחים, אלא מושגחים. לא בוראים, אלא נבראים. קראו נא והפנימו

אנחנו פוחדים מהנגיף שמשתולל, מקשיבים להנחיות משרד הבריאות, אבל מה עם ההנחיות שבורא עולם נתן לנו לפני אלפי שנים, מאז מתן תורה?

למדתי להודות, להעריך, להתפלל, לשמוח, להיות רגועה, לעבוד על מידת הביטחון והאמונה שהכל לטובה. עכשיו את יכולה ללכת

הקדמה, המדע ושאר הפיתוחים בכל תחומי החיים גרמו לאדם להאדיר את שכלו, להבין שהוא אחראי ושולט על הנעשה בתחומו ומחוצה לו... את מה שקדם לקיומו, קבל כמובן מאליו

הוא הגיע, השליח. יצור זעיר, לא נראה בעין אנוש, דמוי כתר כזה ששמים על הראש. הזכיר לנו שיש מלך, מנהיג לעולם, והוא שולט ומחליט על כולם

היא עברה לידה שקטה וגם אבדה את אביה, אבל היא המשיכה תמיד להתחזק באמונה. ואז, הקב"ה שלח לה נחמה

הקב"ה קורא לנו לשיחה. אישית מאוד. יש שיחות, מזכירה לי חוה, שאי אפשר לנהל אותן בטלפון או בחוץ. צריך להיכנס הביתה, לחדר הכי פנימי, ולסגור חזק את הדלת

מכתב שפורסם בעילום שם, מצביע על תופעה כואבת שפשתה בציבור: חיים ברמת חיים גבוהה, בלי פרופורציה להכנסות. המילים מדברות בעד עצמן

בתוך אינספור ניסיונות הריצוי שלו את האחר, בתוך רצונו השקרי לעמוד בכל קנה מידה חברתי - הוא אינו מסוגל למצוא את עצמו בעצמו

ר' חיים אהרן זצ"ל היה ה'אוהב ישראל' של השכונה שלנו. אסף מהברזלים, כתרים שהושלכו לצד והוא קשרם לבורא עולם, חיבק את הילדים האלו, נסע איתם לסוף העולם, רק כדי שהם יחייכו שוב, רק כדי שהם יאהבו שוב, את התורה, את הדת, את המצוות, ובעיקר שיאהבו את עצמם. טור פרידה מהרב שנפטר בגיל 48, לאחר שנדבק בנגיף הקורונה

אם זה כמו זמן המבול - ארבעים יום - אני מוכן לחתום עכשיו! אבל אחרי הערכת מצב, זה נראה שזה דומה יותר לזמן השעבוד במצרים... אז מה עושים עם הזמן הזה?

אני ממש לא מפחד מהקורונה, אני מפחד מהשנאה. כי מה שיכולה שנאה לעשות, אף נגיף בעולם לא יעשה, וזה מתפשט הרבה יותר מהר

החלטתי שאני רוצה לשמור שבת: משמירת שבת אחת לשמירת שבת של 14 נפשות, ולהצלת נפשות לרוב. מרגש

היום, כשאני כבר אישה בוגרת וברוך ה׳ בתהליך של תשובה, אני יודעת בברור שעשיתי לך עוול, שהלבנתי את פנייך בפני רבים, ושמעשה כזה פשוט לא עושים

תנו לנשמה שלכם לצמוח, בזמן של צמיחת האביב. תכינו אותה לקראת חג הגאולה. אל תהיו כמו התינוק שנולד בימי הקורונה, והתקשה להיפרד מההרגלים הלא-טבעיים

למה נשארתי ליד אשי המאושפז למרות העובדה שהוא גרם לפציעה במו ידיו? את הנמשל כמעט שלא צריך להסביר

בתקופה הזו גיליתי מה באמת חייבים, ומה רק דמיונות שלי