טורים נשיים
מדור טורים אישיים - מגוון טורים בנושאים שמעניינים נשים
מדור טורים אישיים באתר הידברות כולל מגוון טורים שנכתבו בכל הנושאים שמעניינים נשים. ביניהם: פרשות השבוע והמסר עבורינו, חגי ישראל ומשמעותם הנשית ועוד.
"שנים שחודש אלול היה תקופה מעיקה בשבילי"
"תחשבו על ילדים בבתי יתומים, על ילדים במנזרים בשואה, כמה הם חיכו לאבא. אנחנו זרוקים במקומות יותר קשים מבתי יתומים. יותר רחוקים. יותר מנותקים. יותר גולים. אז עכשיו, באלול, אבא סוף סוף בא, והשופר מוציא את הכאב שלי" – חיה הרצברג בטור רצוף אהבה על אלול מהצד שמעולם לא הכרתם
סוד ההתחלה מחדש של חודש אלול
"פעם לא אהבתי את המילה הזאת, 'תשובה'. היא הצטיירה לי כמצעד האשמה, מצעד הכישלון, מצעד הלא-בסדר, מצעד כל מה שחשבתי שאני אשתפר בו ואני אפילו לא זוכרת מה זה היה. עד שגילו לי שלחזור בתשובה זה 'לשוב את הדבר למקום שניטל ממנו'" – חיה הרצברג בטור על התחלות, מיוחד לאלול
כשאהיה גדולה: גדלות היא היכולת הנפשית להתעלות מעל הבעיות הפרטיות
ראש השנה מתקרב ובא. כעת הזמן להתחיל להתכונן. הבא נגדל: נבקש על כלל ישראל, ויהי רצון שבתוך כך ניוושע אף אנחנו בישועות הפרטיות הנצרכות לנו, היחידות
אישה גדולה: מה אאחל לך שתהיי כשתהיי "גדולה"?
היא זכתה לארח את אלישע הנביא, ובזכות זה זכתה לילד מיוחד שנסים התרחשו בו. היא לא "קטנה" כפי שהגדרנו, כלומר לא חסרת אונים, לא נעלבת, לא מאשימה, לא תלותית
"איך אני, אישה קטנה ורגילה, יכולה לעמוד במטלות הללו?"
"אז איך, ריבונו של עולם? איך אני יכולה לעמוד בכל המשימות שאתה מטיל עלי?" פסי דבלינגר בטור משובח במיוחד
מה תהיי כשתהיי "גדולה"? ומה זה בכלל להיות גדולה?
למה כשגדלתי שמחתי לגלות שאני דומה למומין אמא, ומה זה באמת להיות "גדולה"?
בִּנְת מי את? דודה יונה מספרת לי סיפור חיים
אני חוזרת לסקור את הבית בעיניים של אורחת. אמנם ביתה הצנוע הוא בן שלושה חדרים, אבל המסתורין הקסום של ביתה של יונה פותח בו מרחבי אינסוף לדמיון שלי
הנחש פועל בשקט, היזהרי לא לפעול אחריו
קולו של הנחש נשמע באופן של לחישה, הוא פועל בשקט, הוא נמצא בדיוק במקום של ההרגל, כבר התרגלנו לשמוע אותו, עד שמבלי לשים לב אנחנו מקשיבים לעצותיו
חולת הקורונה שמצבה היה אנוש במונולוג מטלטל: "אני אוד מוצל מאש מהקורונה"
"כל מי שנתקל בי כמו הוזה מול המחזה, כי היום, כאן ועכשיו, אני כאן, בעולם הזה": חיה רבקה בת לאה, שמצבה היה אנוש, משתפת בתחושות לאחר ההחלמה. מומלץ במיוחד
שאלתם את עצמכם פעם איך מתכוננים לגאולה?
"משיח לא יכול לבוא בבת אחת. משיח חייב לבוא קמעא קמעא. אנחנו חייבים להתרגל לצליל. אנחנו חייבים להבין את המהות של הגאולה קצת לפני שהיא מגיעה. אחרת היא תכה אותנו בסנוורים, פשוט לא נצליח להאמין לה" – מוכנים? כדאי שתתכוננו. חיה הרצברג בטור שכולו הכנה לגאולה
אם פחות זה פחות, איך יכול להיות שהוא דווקא יותר?
אני יודעת שאם בתקופה הזו אעשה פחות, בעז"ה אתאושש הרבה יותר מהר, ואוכל לחזור ולתפקד בעז"ה עם אנרגיות טובות ובמרץ, ולהגיע בסופו של דבר ליותר
מיומנה של בעלת תשובה: הפעם הראשונה של השריטה בלב
להיות בעל תשובה זה מסע רצוף של עליות וירידות, עם קשיים והתמודדויות לצד תחושות הישג וסיפוק אדירים, עם תחושות שמחה וזכות לצד רגעי געגוע לחלקים מסוימים של "פעם". אז הנה הצצה לעוד געגוע ל"פעם" של רבים מאתנו, בעלי התשובה
"אז מה התיקון של תשעה באב? להתגעגע"
"כשיהודי נופל, יש המון עזרה סביבו. זה תמיד ככה ולא ייתכן אחרת. במקומות הכי נמוכים, הכי מוסתרים והכי רחוקים - נמצא שֵם השם הכי גבוה, הקדושה הכי נשגבה וההשגחה הכי מופלאה. השם לא משאיר לבד ילדים שלו שנופלים... והבכי בתשעה באב, הוא בכי האמונה הכי עמוקה בעולם. בכי של געגוע לתיקון, געגוע לבית המקדש, געגוע לגאולה ולישועת עולמים" – חיה הרצברג בטור חובה על תשעה באב, מנקודת מבט שמעולם לא חוויתם
מכירים את המועקה הזאת, של בין המצרים?
"יש איזו מועקה שהתיישבה לה על ליבנו, רובצת לה בנחת, מתפלשת לכל החדרים, וזה מרגיש כאילו היא לא מתכננת לעזוב. מכירים אותה? גם אני. היא הגיעה בשבוע האחרון וכאילו מסרבת לשחרר. בדיוק מאז שהתחילו להם ימי בין המצרים"
כשהסייעת זרקה את הציורים: כך הפכתי למאמנת אישית באמונה
החיים המשיכו, ואיתם הצלחות רבות בתחום המוסיקלי והלימודי, אבל תמיד משהו היה חסר. לא ידעתי לקרוא לו בשם. חשבתי שמה שהיה חסר זו הצלחה אמנותית בקנה מידה גדול
מכחול קסמים לבין המצרים
"מאז שאנחנו ממש קטנים, אנחנו לא סובלים את הימים האלה. האדם כמו נכנס למין מבוך כזה - אתה אמור להיות עצוב, אבל אתה לא אוהב להיות עצוב, אז אתה רק עצוב מזה שאתה אמור להיות עצוב ואתה בכלל לא אוהב להיות עצוב, והיית מעדיף לא להיות עצוב עכשיו... אבל חייבים! אז אתה מסתובב כמו כולם עם פרצוף מפורצף" – חיה הרצברג בטור מיוחד על שלושת השבועות וי"ז בתמוז, מזווית שלא הכרתם
שכחנו שהעולם נברא במילים. בואו נשוב להחיות אותן
איך מנחילים לילד אהבת הקריאה? זה מתחיל בזה שקוראים לו סיפור. אבא שלי ז"ל הגדיל לעשות. כל הסיפורים היו חקוקים במוחו, והוא היה מספר לי אותם תוך כדי סעודה
אני צעירה – אבל מתברר שאני בכל זאת שייכת לדור הקודם
מה גיליתי כשחיפשתי משקפיים לבתי בת הארבע עשרה, ומהם הזיכרונות שלי מה"דור הקודם"?
המנדולה שלי: כך למדתי להיות בטוחה בכלים שקיבלתי
איך קרה שהתביישתי בכלי הנגינה שלי ובתזמורת שניגנתי בה למרות ההצלחה יוצאת הדופן? מה הבנתי מכל החוויה הזו? סיפור על ביטחון עצמי בכלים שהביא לי הבורא. כלים תרתי משמע
תינוקת שלי - למי אני צריכה להחזיר עודף?
ילד נותן לאמו מקום לאהבה בלב ומקום לנתינה. זה צורך שלה, והוא, בעצם הווייתו, נותן לה אותו. ילד נותן לאמו את האפשרות לנשק ולחבק אותו, להלביש אותו, לשחק איתו ולדאוג לו
בת 40. ועד היום לא הכרתי את תפילת "הלל"
הוא שולף אמירה בטון בטוח מאוד. נקי ומרגיע וסה"כ הגיוני: גלית, את נולדת לא דתייה. נולדת ספרדייה. לכן את לא אמורה להכיר את ההלל המסוים הזה
החלום הכי גדול שלי בקריירה המוסיקלית – לא יתגשם. וטוב שכך
ברוב המקרים, כפי שהמציאות מוכיחה פעם אחר פעם, הכל יוצא מגבול הטעם הטוב ואז נשמעים צלילים צורמים
אי אפשר לדבר איתה בהיגיון. אז אני שולפת את התותחים הכבדים
היא מתחילה בגמגום, וממשיכה בדיבור שוטף של תודות על גבי תודות לפרטי פרטים על כל העניינים הלימודיים שלא הלכו כפי שהיא תכננה. שיעור שלמדתי מנערה על אמונה תמימה
כשנתרחק ממידותיו של בלעם, הקללה תהפוך לברכה
דירת עראי קשורה לגלות. חיי עם ישראל בגלות נמשלו לחיים באהל, ובכל זאת עם ישראל מתברכים דווקא במקום הזה, כיוון שהקדוש ברוך הוא חפץ שתהיה לו דירה בתחתונים - בעולם הגשמי
"תן חיוך - הכל לטובה"? אתה חי בסרט, אחי
"למדתי שאם אוכל לחייך בכל מצב, לפחות מבפנים, החיים יחייכו אליי. לכן, בכל פעם שנתקלתי בקושי, חייכתי. לא משנה כמה המצב היה חמור. וזה לא היה פשוט". שירי פריאנט בטור שכולנו נזדהה עימו
אם בכל פעם שקשה לי אבדוק "איפה אבא שלי?", אקבל תשובה
כמה מהר שכחנו (סתם מנחם אותי להכליל. הבעיה לגמרי שלי) שעד לא מזמן ממש כולנו ישבנו בבתים, מי יותר מי פחות, וספרנו מכוניות מהמרפסת
מהר מירון להר סיני: הגיגים בין אסון הר מירון לחג שבועות הבא עלינו לטובה
ואז אני נזכרת בהר אחר. כל כך אחר. סיני שמו. ההר הכי נמוך, הכי "גלמוד" שהתורה הקדושה שלנו תספר עליו. כזה הר, בלי איפור. הכי לא זוהר שיש. וההר הזה הוא התשובה שלי לכל השאלות
לוותר מבלי להצטער: מתי הוויתור הוא טוב, ומתי הוא הופך למחלה?
אז אף על פי שמלמדים אותנו שוויתור הוא אחד הדברים הכי נעלים בעבודת ה', צריך לדעת שאם הוא לא נובע ממקום נכון ובצורה נכונה, דינו להתפרץ במלוא כוחו בסופו של דבר ולעשות נזק עצום
הטיפ של אודל: אין פרנסה - על מה את מדברת?!
על כסף, שפע, פרנסה ומה שביניהם - אודל קליגר בחיזוק מדהים לכל מי שמיואשת ממצבה הכלכלי. שתפי הלאה
לדבר עם השם - איך מתחילים? אודל קליגר עם טיפים מתוקים בשבילך
את כל היום בתזוזה, ואין לך רגע לעצמך? תעצרי, תתפסי פינה שקטה ותשפכי הכל לפני השם - איך? אודל קליגר עם חיזוק מדהים שחובה לשתף