טורים נשיים

"משיח לא יכול לבוא בבת אחת. משיח חייב לבוא קמעא קמעא. אנחנו חייבים להתרגל לצליל. אנחנו חייבים להבין את המהות של הגאולה קצת לפני שהיא מגיעה. אחרת היא תכה אותנו בסנוורים, פשוט לא נצליח להאמין לה" – מוכנים? כדאי שתתכוננו. חיה הרצברג בטור שכולו הכנה לגאולה

אני יודעת שאם בתקופה הזו אעשה פחות, בעז"ה אתאושש הרבה יותר מהר, ואוכל לחזור ולתפקד בעז"ה עם אנרגיות טובות ובמרץ, ולהגיע בסופו של דבר ליותר

להיות בעל תשובה זה מסע רצוף של עליות וירידות, עם קשיים והתמודדויות לצד תחושות הישג וסיפוק אדירים, עם תחושות שמחה וזכות לצד רגעי געגוע לחלקים מסוימים של "פעם". אז הנה הצצה לעוד געגוע ל"פעם" של רבים מאתנו, בעלי התשובה

"כשיהודי נופל, יש המון עזרה סביבו. זה תמיד ככה ולא ייתכן אחרת. במקומות הכי נמוכים, הכי מוסתרים והכי רחוקים - נמצא שֵם השם הכי גבוה, הקדושה הכי נשגבה וההשגחה הכי מופלאה. השם לא משאיר לבד ילדים שלו שנופלים... והבכי בתשעה באב, הוא בכי האמונה הכי עמוקה בעולם. בכי של געגוע לתיקון, געגוע לבית המקדש, געגוע לגאולה ולישועת עולמים" – חיה הרצברג בטור חובה על תשעה באב, מנקודת מבט שמעולם לא חוויתם

"יש איזו מועקה שהתיישבה לה על ליבנו, רובצת לה בנחת, מתפלשת לכל החדרים, וזה מרגיש כאילו היא לא מתכננת לעזוב. מכירים אותה? גם אני. היא הגיעה בשבוע האחרון וכאילו מסרבת לשחרר. בדיוק מאז שהתחילו להם ימי בין המצרים"

החיים המשיכו, ואיתם הצלחות רבות בתחום המוסיקלי והלימודי, אבל תמיד משהו היה חסר. לא ידעתי לקרוא לו בשם. חשבתי שמה שהיה חסר זו הצלחה אמנותית בקנה מידה גדול

"מאז שאנחנו ממש קטנים, אנחנו לא סובלים את הימים האלה. האדם כמו נכנס למין מבוך כזה - אתה אמור להיות עצוב, אבל אתה לא אוהב להיות עצוב, אז אתה רק עצוב מזה שאתה אמור להיות עצוב ואתה בכלל לא אוהב להיות עצוב, והיית מעדיף לא להיות עצוב עכשיו... אבל חייבים! אז אתה מסתובב כמו כולם עם פרצוף מפורצף" – חיה הרצברג בטור מיוחד על שלושת השבועות וי"ז בתמוז, מזווית שלא הכרתם

איך מנחילים לילד אהבת הקריאה? זה מתחיל בזה שקוראים לו סיפור. אבא שלי ז"ל הגדיל לעשות. כל הסיפורים היו חקוקים במוחו, והוא היה מספר לי אותם תוך כדי סעודה

מה גיליתי כשחיפשתי משקפיים לבתי בת הארבע עשרה, ומהם הזיכרונות שלי מה"דור הקודם"?

איך קרה שהתביישתי בכלי הנגינה שלי ובתזמורת שניגנתי בה למרות ההצלחה יוצאת הדופן? מה הבנתי מכל החוויה הזו? סיפור על ביטחון עצמי בכלים שהביא לי הבורא. כלים תרתי משמע

כבר כמה שנים שאני לא מקבלת מקרים קלים. אני מפנה אותם לצוות שלי. לא רק אותם, כמובן, אבל גם אם יהיה לי חור ביומן, אני לא אקח "מקרה קל", כי זה לא מאתגר אותי

ילד נותן לאמו מקום לאהבה בלב ומקום לנתינה. זה צורך שלה, והוא, בעצם הווייתו, נותן לה אותו. ילד נותן לאמו את האפשרות לנשק ולחבק אותו, להלביש אותו, לשחק איתו ולדאוג לו

הוא שולף אמירה בטון בטוח מאוד. נקי ומרגיע וסה"כ הגיוני: גלית, את נולדת לא דתייה. נולדת ספרדייה. לכן את לא אמורה להכיר את ההלל המסוים הזה

הוא הסתכל אלי בעיניים הקטנות והחכמות במבט חודר ואמר לי בקול חלש ורועד: "אף פעם אל תעשי בשבילי מה שאני יכול לעשות לבד"

ברוב המקרים, כפי שהמציאות מוכיחה פעם אחר פעם, הכל יוצא מגבול הטעם הטוב ואז נשמעים צלילים צורמים

היא מתחילה בגמגום, וממשיכה בדיבור שוטף של תודות על גבי תודות לפרטי פרטים על כל העניינים הלימודיים שלא הלכו כפי שהיא תכננה. שיעור שלמדתי מנערה על אמונה תמימה

דירת עראי קשורה לגלות. חיי עם ישראל בגלות נמשלו לחיים באהל, ובכל זאת עם ישראל מתברכים דווקא במקום הזה, כיוון שהקדוש ברוך הוא חפץ שתהיה לו דירה בתחתונים - בעולם הגשמי

הוא סיים את הסיפור והסתכל עליה. והיא מזועזעת עד עמקי נשמתה. "אתם מבינים מה הסיפור הזוגי שלכם?", שאלתי. הם התחילו להבין. אותו סיפור. אותה כוס תה. אבל 2 פרשנויות אחרות כל כך

אז אני מלמדת את עצמי לנשום, להתבונן, לקחת אוויר ולחכות. לא להגיב. לא לקבל החלטות מרחיקות לכת. לא לעשות משהו שאצטער עליו בלי יכולת למחוק אותו

חוה שמילוביץ במסר מיוחד מפרשת שלח: כך תצליחי להתגבר על כל ניסיון שנשלח אליך, גם אם נדמה לך שאין לך כוח

חוה שמילוביץ בתפילה מיוחדת שתעזור לך להתחבר לכוח שגנוז בך. האזיני

"למדתי שאם אוכל לחייך בכל מצב, לפחות מבפנים, החיים יחייכו אליי. לכן, בכל פעם שנתקלתי בקושי, חייכתי. לא משנה כמה המצב היה חמור. וזה לא היה פשוט". שירי פריאנט בטור שכולנו נזדהה עימו

כמה מהר שכחנו (סתם מנחם אותי להכליל. הבעיה לגמרי שלי) שעד לא מזמן ממש כולנו ישבנו בבתים, מי יותר מי פחות, וספרנו מכוניות מהמרפסת

המצב הזה קורא לכל אחת מאיתנו לחזק את הלב עוד יותר במדרגת האמונה. לא משנה לאיזה דרגת אמונה הגעת עד כה - עדיין אפשר להמשיך עוד ולהגיע לרבדים עמוקים יותר

כי ודאי שנתת לנו את המלחמה הזו כדי שנתחזק בך עוד יותר, לכן עזור לנו מתוך המלחמה הזו רק להתקרב יותר, להתחזק יותר ולבטוח בך אף עוד יותר, שוודאי בכוחך ננחל ניצחון גדול

חוה שמילוביץ בשיעור מיוחד על התחזקות בשעת מלחמה, ועל העמקת האמונה. צפי

"עם כל הקושי, והביזיון - אני מרימה את הכפפה": הרבנית אוריין רייס מרגשת כשמקבלת קבלה למען עם ישראל, בעקבות אסון מירון

חוה שמילוביץ בסרטון טרי ומיוחד שצולם אתמול במירון, מסבירה איך ממתיקים את הדין אחרי אסון וכאב. צפו

ואז אני נזכרת בהר אחר. כל כך אחר. סיני שמו. ההר הכי נמוך, הכי "גלמוד" שהתורה הקדושה שלנו תספר עליו. כזה הר, בלי איפור. הכי לא זוהר שיש. וההר הזה הוא התשובה שלי לכל השאלות

חוה שמילוביץ בסרטון מיוחד בעקבות האסון במירון – איך מתמודדים עם הקושי ועם הניסיון באמונה?