טורים נשיים

שני שין, אמא לילד בעל תסמונת מיוחדת, משתפת בטור חדש ונוגע את המסע אל האבחון וממנו. טור ראשון בסדרה

אחרי שנה של שנאה זה לזה, ברגע אחד, כשקם לנו אויב מבחוץ, אנחנו יודעים להתאחד כאילו לא קרה דבר מעולם. הלוואי שגם זה יעמוד לנו לזכות

הודיה בושארי, ציירת ואמנית, אשר נמלטה מהדרום עם משפחתה, מבטאת את תחושותיה על הדף, במילים וגם בציור

אם כל אחד מאתנו ידאג להיות כסא ומשכן לשכינה, כך נגביר את כוח הקדושה וננחל גם ניצחון חיצוני – שרק משקף את הניצחון הפנימי

האם יהיה בנו הכוח, כעם, להתמודד ולצאת מחוזקים מתוך השבר הכפול? האם יהיה בנו הכוח, כמשפחה, לעמוד בכל זה?

אדם שטוען שהוא בביטחון בה', אבל עולמו הפנימי לא רגוע ושָלו, משקר לעצמו. המדד היחיד לביטחון בה' זו התחושה הפנימית שלנו

שימי לב, זו עצה פשוטה ועוצמתית כל כך. כל אישה יכול להיכנס למעגל של השפעה, ולא להישאר רק במעגל של פחדים ודמיונות

אם הם היו יודעים את זה הם היו זוקפים את הגב ומעזים גם הם לטעום את טעם הסליחה הפשוטה הזו, שאנחנו לא מכירים מחיי היומיום. את טעם החיבור. טור בעקבות יום הכיפורים

תפילה זו מבוססת על דברי קבלה עמוקים, וחשוב לקרוא אותה בתוך הסוכה, בריכוז ולאט, תוך כדי הפנמה של המשפטים הכתובים בו לרובד החושי. מומלץ לאמרה בכל יום מימי הסוכות

חוה שמילוביץ על סוד השינוי, תחושת המסוגלות ליצור שינוי בחייך – והקשר של כל זה לעשרת ימי תשובה

הן ידעו מראש מה תהיינה תוצאות החלטתן וממילא עליהן לשאת לבדן בנטל העלויות הבלתי סבירות. רגע, לא? אז זהו, שלא

חוה שמילוביץ בשיחה מיוחדת לקראת יום הכיפורים: כיצד נוכל לנקות את הלב, ומה המשמעות של בקשת הסליחה?

חוה שמילוביץ מסבירה איך להתרפא בעזרת חיבור לבורא, ואיך למשוך על עצמך שנת בריאות איתנה

אני לא לבד. מישהו הולך אתי, לצדי, וחולק את כאבי. מישהו דואג לי שם למעלה, ושולח מלאכים טובים ללוותני בדרכי פה, למטה. היש גורם הגנה משמעותי מזה?

ותוהה אני, אם אין זו המלחמה החשובה בתבל, עליה עומדות כפועל יוצא – כל המצוות כולן: השגת השלום במעונו יביא לבניית המשכן, לימוד התורה מתוך שקט נפשי יפרח, וממילא חזרנו לנקודת ההתחלה – אין זה שייך שאדם העוסק בשלום, יצא למלחמה

זה בדיוק עניין האמונה בה', שנתן לנו את זכות הבחירה מבלי שנדע את תוצאותיה עד שנגיע אליה בזעת אפינו, ועניין האמונה בעצמינו, שנצליח להתמודד עם המחירים להחלטות מורכבות שנקבל

ככה הייתי קוראת להן, לדמעות מסוג בכי כזה. בכי מפויס. בכי מתוק, כנוע. כמו בכי ראשון שיוצא לאוויר העולם שמחכים לו 9 חודשים. בכי של ילדה שחוזרת למקורות, לאבא. תלויה אך ורק בו שיושיע אותה

"היו עוד דברים בחיים שלך בהם הואשמת, שלא קשורים לאמא שלך בכלל, והרגש הזה הפך להיות רגש שעצם ההתעסקות איתו עזרה לך להרגיש יותר טוב קצת, כי הנה, לפחות את מרגישה רע, אז בטח זה עוזר איכשהו"

מילותיה של חברתי מתנגנות בתוכי ומאירות את כל ישותי. היא צודקת. איך לא הבחנתי עד כמה ה' אוהב אותי? למה איני זוכרת את הניסים שעשה ועושה אתי? הוא באמת עוטף ומרפד לי את הדרך

"המורה, אני לא אוהבת את השם", לחשה לי בעיניים דומעות תלמידה צדיקה אחת. איך יוצרים את הקרבה הזאת?

אני מאחלת לכל מי שקוראת וקורא את המילים האלו: שלא תבינו, שלא תדעו, שלא תרגישו איך זה להתמודד לבד גם בחופש הגדול

הדור הזה צריך הכנה רחבה יותר ועמוקה יותר, לא רק לנישואים - למערכת יחסים זוגית, אלא לכל מערכות היחסים בחיינו

חוה שמילוביץ בתפילה מיוחדת לימי החופשה. מומלץ לשמוע בכל בוקר, ולעבור את החופשה בשלום

מזכירה לעצמי שקרו גם ניסים בדרך, ומשחזרת רגעי השגחה פרטית. אני מרבה במנוחה וברביצה, ובכל זאת... רוב הזמן – מרגישה נורא

זוהי תפילה לשלום ואחדות, לאהבה ללא תנאי, לדון לכף זכות בעומק

חוה שמילוביץ מסבירה את הפן הפסיכולוגי של תשעת הימים ושל העצב והאבלות שבהם. איפה נמצאת השמחה הפנימית הרגילה שלנו בימים אלה?

נוצר מצב שיש פעמים שאנשים, נשים וגברים, משתמשים במושגים האלו כדי לתאר חוויות קשות שלהם בתוך מערכת יחסים, אך בפועל, לא מדובר במערכת יחסים מתעללת

להיות בהוויה של חיבור לעצמך, לומר מילה ולהיות נוכחת בה באמת. אם את אומרת לחברה שלך "יקרה", תבדקי אם היא באמת יקרה לך. אם לא, שימי delete

בעלה התקשר יום אחד רק כדי להגיד שהוא רואה שינוי עצום, ושהבית נרגע משמעותית. ואם כבר, אז הוא מבקש שאפנה אותו לאיש מקצוע, כי גם לו יש "כמה דברים שצריך לעבוד עליהם"

לא ידעתי שצריך לגלות רגישות לאחר, אבל לא במחיר הכחדת הרגשות והתחושות שלי עצמי. לא ידעתי, שאם אדע, אוכל להפסיק לרַצות ולהתחיל לרְצות