טורים נשיים

רק עכשיו, בזמן הספונג'ה והמאבק בלכלוך עיקש שנדבק לרצפה במטבח, הכתה בי ההבנה שהנה, שום דבר לא יכול להיות לרעה, גם הרע ביותר. רק שלא תמיד אנחנו זוכים לראות זאת

"אין לנו הבנה בחשבונות שמיים", אומרת ורון, "מה זאת היתה הנשמה הזאת של בראל ואיזו שליחות היתה לה כאן". צפו

הגעתי להבנה שנכון שזה אופורי ונחמד לנסוע לראש השנה לבד, אבל זו גם "עבודה", ויש כאן אפילו סוג של "שיווין זכויות"

חוה שמילוביץ במסר מתוך פרשת נצבים: בכל מצב בחיים יש ברכה. כיצד תוכלי לבחור בה?

"אחים שלי, יש לנו הכל, צריך שיהיה לנו אותו ואת השם יתברך. אל תאמינו לכותרות, זה הכל כדי להסיר לנו את המסכות מהעיניים. צפו

לפעמים קורה לנו שאנחנו מרגישות מנותקות. מעצמנו, מהקרובים לנו ומכל מי שסביבנו. חיות, אבל במצב 'אוטומט'. בלי שמחה, בלי משמעות. מה הפתרון? דיבור אחד של אמת. חיה הרצברג בטור מרגש של "שער הלב"

מהו התפקיד המיוחד של האישה? מדוע עלינו לשמוח בעבודות הבית המרובות ובגידול הילדים, על אף שאין לנו זמן להתפלל?

חייתי בסרט הזה שנים. תמיד חיכיתי להעלות עוד תמונה כדי לקבל עוד לייקים, עוד מחמאות. הייתי עטופה בכ"כ הרבה קליפות, שטבעתי בבוץ של עצמי ולא ראיתי כיצד אני יוצאת משם, כאילו הלכתי עם עיניים קשורות. אך היום בו לבשתי בגד צנוע היה היום בו הוסר הכיסוי מעל עיניי, וסוף סוף חזרתי לראות

מכירות את זה שאתן באות לדבר עם ה', הכי אמיתי שיש, אבל לא מפסיקות לשפוט את עצמכן על המקום שבו אתן נמצאות, ובאותה נשימה צועקות לגאולה? אז זהו, שלא ככה נגאלים. חיה הרצברג בטור מחכים שילמד אתכן איך לקבל ישועה

גיליתי שסוגיית ארוחת הערב לא נהירה להרבה אמהות. אז אספתי רעיונות בסיסיים וגם מגוונים, לרשימת רעיונות נחמדה לארוחת הערב. בתאבון

כדי לשנות מהירות או כיוון, כדי להאיץ - צריך להפעיל כוח. כך גם בדברים רוחניים. את מכירה אנשים ש"גדלים" מכוח האינרציה?

מה מספרת לנו פרשת השבוע על הייעוד של הנשמה שלנו, ואיך זה קשור למציאת עבודה ומקצוע?

"תחשבו על ילדים בבתי יתומים, על ילדים במנזרים בשואה, כמה הם חיכו לאבא. אנחנו זרוקים במקומות יותר קשים מבתי יתומים. יותר רחוקים. יותר מנותקים. יותר גולים. אז עכשיו, באלול, אבא סוף סוף בא, והשופר מוציא את הכאב שלי" – חיה הרצברג בטור רצוף אהבה על אלול מהצד שמעולם לא הכרתם

"פעם לא אהבתי את המילה הזאת, 'תשובה'. היא הצטיירה לי כמצעד האשמה, מצעד הכישלון, מצעד הלא-בסדר, מצעד כל מה שחשבתי שאני אשתפר בו ואני אפילו לא זוכרת מה זה היה. עד שגילו לי שלחזור בתשובה זה 'לשוב את הדבר למקום שניטל ממנו'" – חיה הרצברג בטור על התחלות, מיוחד לאלול

רוצה להתחזק באמונה, במצוות ובכלל? חוה שמילוביץ מגישה לך מבחר משפטי חיזוק מיוחדים במצגת מחזקת

יש הרבה על מה לחשוב ולהתבונן על הקשר במהלך השנה, ולהתייחס למערכת היחסים שלנו לפחות כמו לעסק רציני שכל שנה סופרים את המלאי, וחושבים לאן לקחת את העסק בשנה הבאה

ראש השנה מתקרב ובא. כעת הזמן להתחיל להתכונן. הבא נגדל: נבקש על כלל ישראל, ויהי רצון שבתוך כך ניוושע אף אנחנו בישועות הפרטיות הנצרכות לנו, היחידות

דבורי וקשטוק מחליטה לחשוף לפעמים את הקשיים שהיא חווה בחיים. לאף אחד אין חיים מושלמים, גם לא למטפל ת שלכם

אם לא היה ראש השנה, לא היינו מתעוררים לשאלות מהותיות, שמגיעות רק עם ההתחדשות של השנה. בואו ננצל את הימים החשובים שלפני יום הדין

חוה שמילוביץ מקבלת בשמחה את חודש אלול. זה הזמן לעצור ולחשב מסלול מחדש

היא זכתה לארח את אלישע הנביא, ובזכות זה זכתה לילד מיוחד שנסים התרחשו בו. היא לא "קטנה" כפי שהגדרנו, כלומר לא חסרת אונים, לא נעלבת, לא מאשימה, לא תלותית

איך אנחנו יכולים להתקרב לקב"ה, איך אנחנו יכולים לקבל ממנו ברכה, ואיך כל זה קשור לפרשת השבוע?

התרגשתי מאד, מעצם הנתינה שלה בדבר שמראה "אני רואה אותך!". ו"רואה אותך" זה לראות את הצרכים העמוקים, להרגיש את השני, לחשוב מה באמת ישמח אותו

"אז איך, ריבונו של עולם? איך אני יכולה לעמוד בכל המשימות שאתה מטיל עלי?" פסי דבלינגר בטור משובח במיוחד

למה כשגדלתי שמחתי לגלות שאני דומה למומין אמא, ומה זה באמת להיות "גדולה"?

אני חוזרת לסקור את הבית בעיניים של אורחת. אמנם ביתה הצנוע הוא בן שלושה חדרים, אבל המסתורין הקסום של ביתה של יונה פותח בו מרחבי אינסוף לדמיון שלי

עוד כלי מתוך התורה הקדושה לרפואת הנפש היהודית: אמונת חידוש העולם. מוזמנות להתחבר לעוד כלי מארגז הכלים של הטיפול התורני, ולהתרפא בכוח האמונה

קולו של הנחש נשמע באופן של לחישה, הוא פועל בשקט, הוא נמצא בדיוק במקום של ההרגל, כבר התרגלנו לשמוע אותו, עד שמבלי לשים לב אנחנו מקשיבים לעצותיו

אנחנו מתפללים שוב ושוב על אותו הדבר. אבל האם שווה להתעקש? אם לא קיבלנו את מה שביקשנו, יתכן שיש לזה סיבה

"כל מי שנתקל בי כמו הוזה מול המחזה, כי היום, כאן ועכשיו, אני כאן, בעולם הזה": חיה רבקה בת לאה, שמצבה היה אנוש, משתפת בתחושות לאחר ההחלמה. מומלץ במיוחד