טורים נשיים

על מה אנחנו מקנאים, ולמה? האם זה באמת היא, הוא, הכסף שלהם? הבית? הילדים המחונכים?

אני רוצה להתבונן אתכן על המחשבות האלו, ולשים לב שבאותה תקופה או רגע של ניסיון אנו ממש מאמינות למחשבות האלו, שמשכנעות אותנו שאין לנו כוח

ברגעים של עומס, כשהיא צריכה לעשות כל-כך הרבה דברים ונראה שנהיה טיפ'לה קשה, היא אומרת לעצמה: "זה מה שאת רוצה – לסדר, לארגן, חופש ושחרור. אז הנה, יש לך"

כשהתור בוטל ואנחנו כבר בדרך לרופאה, יכולתי לבחור אם לבכות או לצחוק. בחרתי לצחוק

אמר הקב"ה למשה שידבר תחילה עם הנשים. ומדוע? ידע בורא עולם כי כוח גדול טמון בנשים להטות את לב העם לכאן או לכאן

הרמתי טלפון לאחד מאחי, ושאלתי אותו בנושא הנ"ל ובכל מה שכתוב בפוסט הזה, והוא הוסיף ואמר: לפעמים הדברים הופכים להיות לנו קשים דווקא בשביל שנזכה ונקבל שכר גבוה יותר! עכשיו התיישבה דעתי לגמרי

עם שובנו בעזרת ה' לשגרה, אנחנו ממשיכות לצייר את "תמונת המצב" שלנו, של חיינו ומשפחתנו. את רוצה להמשיך ולצייר את הציור שלך באותו גוון? רוצה לשנות צבעים?

גילה לא יכולה שלא לכלוא את חיוכה מאחורי המסיכה, וממשיכה הביתה, לא לפני שהילדים רצים הביתה לקחת את המסיכות שנשכחו. "אמא", שואל אותה יונתן כשהחלו עולים במדרגות: "מה הקשר בין מסיכות לרעשנים?"

כמה מאיתנו היו רוצים להרגיש ככה עם בני הזוג שלנו? להגיע למצב בו אנו נפגשים ומתרגשים, גם אחרי שנים של זוגיות וחיים משותפים?

שבוע ההוד של ספירת העומר הוא שבוע של הודיה – לא רק על מה שכבר קיבלנו, אלא גם על מה שעוד נקבל. כך נמשוך עלינו ישועות

גם אם לא קיבלת אישור מגוף ממשלתי, קיבלת אישור מסמכות הרבה יותר גבוהה. העסק שלך, העסק העיקרי, המשמעותי - קיבל את ה"תו הסגול" עוד הרבה לפני ימי הקורונה

היום הזה הוא נקודת ריפוי בשבילך לרפא את כל תחושת הפספוס והאכזבות על ידי כוח ההודיה, להודות גם עם הטעויות והתהיות

כל מה שאנחנו צריכים כדי להסכים להפעיל את השרירים של ההתמודדות - זו תקווה: שיש סיכוי, שיהיה שינוי, שזה אפשרי

זה עניין של בחירה. בחירה קשה ונוראית, ועדיין זו בחירה: לבכות ולהתקרבן, או לבכות ולהתקדם. אישית, אני מעריכה אנשים שקמו מתוך השכול ובחרו להמשיך לחיות, להמשיך לבנות, להמשיך לבחור בחיים. לצד הכאב

אנא ממך, עזור לי, לאהוב באמת, דהיינו לא לאהוב על תנאי ולא לנסות לשנות את האדם מולי. עזור לי להוציא מעצמי ומאחרים את הטוב ביותר

הלכנו רחוק בדרכים עקלקלות, התרחקנו מהאמת שבתוכנו, התגלגלנו בביצות ובביבים, אך במסתרים תבכה נשמתנו

אז במקום לאבד השפיות - צריך לחפש אהבה, ובמקום להמשיך ולדרוש - כדאי לאמץ ענווה

חוה שמילוביץ מעניקה כלים מיוחדים של הפסיכולוגיה היהודית להתמודדות נכונה עם מגפת הקורונה – לתת אמון בבורא ולהפקיד את עצמנו בידו

דחיקת השעה מתבטאת אצלנו בחוסר סבלנות וקוצר רוח. אנו מנסים להזיז דברים, אך הם לא זזים כפי שתכננו

חוה שמילוביץ מסבירה את העיקרון הרוחני שבכל מקרה שמגיע – טמונה ברכה או קללה. כיצד נוציא את הברכה שטמונה במגפה ובסגר?

יש בנמצא כוח כזה, ששום קטרוג אינו עומד בפניו, והוא כוח הביטחון. הבשורה של שביעי של פסח לשנה כולה היא שתמיד יש עצות

אז מסתבר שיד ההשגחה העליונה עצרה את הבריחה, את המרוץ, את הטירוף. אין יותר תירוצים לשאלה - מדוע לא עשינו גם היום חשבון נפש מעמיק

הקב"ה לא מנסה את האדם יותר מיכולתו. מהי האמונה שאנחנו צריכים לקבוע בלבנו, ואיך לא נתיש את עצמנו?

יש לי הזדמנות להוכיח לעצמי שאני אמא טובה, אישה טובה, אני צריכה להתמודד עם מה שקיבלתי משמיים... הרי אין לי לאן לברוח

אבא יכול לבקש, להתחנן, להעיר ולהאיר לדרך הישר שוב ושוב. אבל, כשכלו כל הקיצים, וכבר אין ברירה, וה״מתוקי״ לא מתפקח, הקב״ה ישים גם את בנו, אהובו - בהסגר

התעורר לתשובה – זה בעצם להתעורר לשינוי. מה נותנים לנו הייסורים עבור כך?

עכשיו בזמן מגפת הקורונה, הרגשות השליליים מציפים אותנו. חוה שמילוביץ מלמדת כיצד להשתחרר מהם, בעזרת הצדקת הדין

בימים האלה שבהם אנחנו נתונים בהסגר דווקא בחודש האביב, הקריאה לחרות היא עמוקה הרבה יותר

איך יוצרים איזון בין מה שבשליטתנו למה שלא, איך מגיעים להתעלות רוחנית דווקא בימים אלה ואיך מתמודדים עם הקושי? סרטון שני בסדרה

חוה שמילוביץ בהדרכה חדשה: איך יוצאים מההישרדות הרגשית בתקופת הקורונה, ומהו השיעור הרוחני הטמון בה?