טורים נשיים

אנו רוצים ללמוד להיפתח, להבין ולהכיר את עולם הרגשות הפנימי והנסתר שלנו – לזהות ולהבחין: הנה, עכשיו נכנסתי לפניקה, אני ממש ממש בלחץ, אני ממש במתח עכשיו ואני רוצה שהזמן הזה רק יעבור

השגרה שלי עכשיו הושבתה לגמרי. מהי השגרה החדשה שאצור לעצמי, כשהעולם כולו נעצר? חיזוק בימי קורונה

אני מזמינה אתכם, קוראים יקרים, להתבונן בסלפי המרנין מהחיים שלכם, טרום עידן ה"כתר" המיקרוסקופי. ממש לפני חודש ככה

יש לי רעיונות נשגבים ומסרים חשובים שאני יכולה להפיץ לעולם ולעזור ולסייע להתמודד עם החרדה, ועם הקושי באמונה, אבל משהו בתוכי אומר לי שהשליחות שלי עכשיו היא בבית. שהבית יישאר מפוקס, רגוע, שמח

איך יוצאים מתחושת ההישרדות הרגשית נוכח מגיפת הקורונה? ואיזה שיעור רוחני לומדים ממנה? הרצאה ראשונה בסדרה

חוה שמילוביץ מתחילה סדרה של סרטונים להתמודדות רגשית ורוחנית בימים טרופים אלה

כיצד לפרש מצב של הסתר פנים שהתחדש עלינו? כיצד להפוך את מידת הדין למידת הרחמים? חוה שמילוביץ בשיעור מיוחד עם תקציר של מאמר הבעל שם טוב. צפו

גם בתקופות קשות מבחינה כלכלית, כל אחד ואחת יכולים למשוך אליהם שפע כלכלי בעזרת מפתח מיוחד: עבודה שבלב ומזון הנשמה. צפו בהרצאה

אמונה זה משהו שעובר בין המילים, שנוכח בלי שיצטרכו לדבר עליו. אמונה זה לא אוטומט. זו בחירה בכל פעם מחדש. אמונה היא שריר שצריך לפתח. כל יום, כל שעה

לחזור בתשובה זה לא "זבנג וגמרנו". זה תהליך שמתמשך כל החיים. מהי חזרה בתשובה בשבילי? כל כך הרבה דברים

לכו לבחור: הרבנית חגית שירה מזכירה לכל אם בישראל למה חשוב לצאת ולבחור במפלגה חרדית

"אני לא זוכרת מתי הבעתי את רצוני אי פעם", היא אמרה בקול עצוב. "מגיל קטן אני עושה מה שצריך, מה שמתבקש. הכי קל זה לעשות מה שרוצים שאעשה ושיעזבו אותי בשקט"

"איך אתם עושים קניות? כמה בקבוקי חלב אתם קונים ביום? כמה כיכרות לחם? איפה אתם מאחסנים את כל הירקות והחד פעמי? מי עוזר לכם? מי מכין סנדויצ'ים בבוקר?"

אנא, שחרר ממני כל מה שמעכב אותי מלשמוח, כי השמחה היא המדרגה הראויה לי ולבניך, בְּנֵי אל חי! כי גלות הנפש היא העצבות, והשמחה היא עולם החירות. תפילה לחודש אדר

אני כותבת את הפוסט הזה כדי להזכיר לכל אמא (ואבא) שמתמודדת עם ילד או ילדה שנשרו מהדרך, שאף פעם אסור לאבד תקווה! שהדמעות שלכם לא נשכחו!

הצל אותי מארבעה אבות נזיקין – מהגאווה, הייאוש והתאווה, ותן לי שלמות עם אחרים ועם עצמי. תפילה לפרשת משפטים

באופן טבעי, לכל אמא יש חששות, גם אם הם מופרכים לגמרי, אבל לאימהות לילדים עם צרכים מיוחדים, החשש הוא ממשי. החיים שלי מתחלקים לשניים: לפני האוטיזם ואחרי האוטיזם, אבל היום אני יכולה להגיד בפה מלא שקיבלתי מתנה יקרה מפז

"כשהאם אומרת 'רע, יברך את הנערים', היא אומרת, שאפילו אותו מלאך רע יאלץ לענות 'אמן' לברכתו של המלאך הטוב, ולברך את הנערים"

פתאום הבנתי שהציבור לא יודע להבחין בין השיטות השונות, ופונה לאנשי מקצוע שאין זה במסגרת הכשרתם! חלק מאנשי המקצוע טוענים שהם יכולים לפתור הכל בעזרת שיטה אחת שהם מנוסים בה, מה שלא יכול להיות בשום צורה ואופן

המעמד המרגש של קבלת התורה, בחינות שונות של הנהגת השם, ותרגול רוחני של "נעשה ונשמע"

ט"ו בשבט הוא יום מסוגל. אבל מה אוכלים בו ועל מה מתפללים? חוה שמילוביץ מגישה סדר מפורט לט"ו בשבט, מתוך הספר "מפתח לאכילה מודעת"

פתאום הבנתי שמה שאני מרגישה בבטן שלי כבר מאז שהייתה תינוקת, הוא לא המצאה. יש קושי אמיתי לאוצר שלנו, וזה קצת יותר מאשר מה שמצאנו עד כה

על כל דבר שלא תכננתי, יש גם דברים שתכננתי והצלחתי. אני טועה הרבה, אבל הקב"ה עדיין נותן לי את שרביט האמהות

לא פעם יצא לי לשמוע את הטענה ש"יהדות היא לא רוחנית". אולי בגלל זה אנשים שמחפשים רוחניות מרחיקים עד המזרח ומגלים את מה שכבר קיים אצלנו כאן, בארץ הקודש ובתורה הקדושה. אז למה הם עדיין מאמינים שיהדות אינה רוחנית? תתפלאו

יש דבר העומד בפני הרצון! להגיד "את לא רוצה מספיק" – לא עוזר לכלום. צריך למצוא את השורש האמיתי של התקיעות

אנשים חושבים שהכי קל לחוזרים בתשובה לשים כיפה, ציצית, חצאית ומטפחת, מאשר לעבוד על המידות הטובות שלהם. באמת? לשנות את החיצוניות זה אולי הדבר הקשה ביותר עבור חוזרים בתשובה. מזל שהתשובה מזכירה לנו להצניע את מה שכבר שכחנו לכסות

קשה לנו לקבל את הכאב ואת הקושי כי אנחנו חושבות שמגיע לנו הכל! מידת הגאווה משתלטת עלינו, ומשכנעת אותנו שהקב"ה לא מתנהג איתנו בצדק. כשהגלים מתחזקים – החזקים מתגלים

למדני להתחבר אל הרוחניות שבמאכלים, ולהתחבר אליך בתוך אכילתי. שאהיה נבדלת מכל חיות השדה ולא אוכל רק על מנת לספק את תאוותי

אם הייתי קוראת דיפאק צ'ופרה ונוסעת לשבוע ויפאסנה במדבר, היו בטוחים שאני בסדר גמור. אבל לחזור בתשובה? הילדה איבדה את זה, ללא ספק. לא קל לחזור בתשובה, וברגעי משבר, קשה לזכור את הסיבה שאת עושה את זה, אבל כשאת קמה בבוקר ומודה לקב"ה ש"החזיר בי נשמתי", זה גם מחזיר אותי קצת לפרופורציות

חוה שמילוביץ בתפילה ובהנחיה לפרשת "ויחי" - סיום חומש בראשית