טורים נשיים

אני נסיכה, כזאת של ציפורים מחייכות, טוב לב וחיוך תמידי..

פעם נהגתי להאשים את "חוק מרפי" ואת האירוניה בדברים קשים שקרו לי. היום אני מבינה שיד ה' מנווטת הכל, ושקשה לי, אני צריכה לזכור את כל המתנות שהקב"ה נותן לי בכל יום

מילים מעטות שמוליכות כאב עצום, לזכרו ולעילוי נשמתו של רועי טל בן מזל, חלל צה"ל, ויקיר משפחתי

פרשות השבוע מדגישות את ההבדל המהותי בין החיבור שיוצר חיים, לבין הניתוק והסבל שמביאה הרכילות

בסוף נגיע כולנו לנקודת הסיום … כל אחת והתוצאה שלה במבחן מול היצר הרע

עם ישראל מציין בעשרים וארבע השעות הללו את יום השואה, אולם יש כאלה שחיו כל חייהם בצילה של השואה הארורה. שיתוף אישי של הרבנית חגית אמאייב – נכדה לניצולי שואה, שיאיר ויעורר אתכן לראות את המציאות דרך עיניו של מי שחי את חייו בצל הטרגדיה האנושית הקשה הזאת. לזכור ולא לשכוח!

לא מגיע לי שתאהב אותי, שהרי חטאתי, עוויתי ופשעתי לפניך... ובכל זאת אתה אוהב אותי, אתה אבא מושלם

מלאכת גידול הילדים היא מלאכה מאתגרת ומורכבת במיוחד. איך נוכל לגרום לילדינו לכבד ולהעריך זה את זה? ומה חשוב לעשות, או לא לעשות, כאשר הילדים רבים?

איזה בן מלך היינו רוצים – כזה שחווה רק תענוגות, או כזה שהתנסה בקשיי החיים?

הקשר בין הגוף לנפש הוא חזק ביותר. כיצד תוכלי להשפיע על נפשך בעזרת הדאגה לגוף?

עד כמה גדולה אהבתו של ה' אלינו, וכמה תענוג היא מסבה לנו. עדויות מהחיים שמעבר לחיים

המחיר ששילמתי על ההברקה של הבית דרש ממני מחיר גבוה ממה שאני מוכנה לשלם. ומי בכלל ביקש את זה ממני?

הקדוש ברוך הוא מתייחס אחרת לאיבר המרכזי שבתוכך. כיצד היחס הזה בא לידי ביטוי?

למה אנשים עושים קעקועים? המרדף אחרי דברים ריקניים הוא מיותר, הוא לא באמת גורם לסיפוק. את הצורך שדוחף אנשים לקעקוע, אפשר למלא רק בעבודה פנימית

לפעמים אנחנו רוצים להחזיר את הגלגל לאחור, לשנות דברים שקרו. אבל אנחנו שוכחים, שכל דבר שקרה לנו – קרה מאת ה', וברור שהוא הדבר הכי טוב בשבילנו

ברור ופשוט שכאשר אישה עומדת בניסיון ההמתנה, השכל מבין הרבה מאוד דברים שללב קשה לקבל. הלב מבקש בית, פינה חמה, זוגיות טובה, צאצאים, ובעצם כוסף לצאת מגלות הנפש המרה

במהלך החיים כולנו מחפשים מרגוע ולא מוצאים. מה מציק לנו בעצם?

רק בתוך ההגנות המגבילות של הבית, יכול אדם להית חופשי באמת

תקופת החגים בסה"כ "דורכת על יבלות" קיימות ומעיקות, ומשקפת את העובדה שמי שלא טרח בערב שבת, לא יאכל בשבת... או בחג. לא בנחת וביישוב הדעת, בכל אופן

כל אחד עובר ניסיונות, וכל אחד סוחב לעצמו "מטען" על הגב. ערב פסח, זה הזמן לנקות את כל המטענים האלה, להשתחרר ממה שכובל אותנו, ולצאת לחרות

הכרה ביכולות שלנו איננה גאווה. להיפך. עלינו להכיר בכוחותינו כדי להגיע לתכלית בריאתנו

במהלך השבוע שלך יש רגע אחד מכונן. הוא מדויק ועוצמתי. מהו?

"תוך כדי שאת חיה, ואת נראית כל כך קטנה, כל כך לא ייצוגית, תוך כדי שאת חווה בעיקר את איפה שאת תקועה ובקושי בקושי את איפה שאת מתקדמת - קורים דברים כל כך נפלאים... בסופו של דבר ה' יראה לך אותך – ואת לא תאמיני" – חיה הרצברג בטור רווי כאבים - ורווי תובנות

מדוע אנחנו מרגישים קושי דווקא כאשר אנחנו מתאמצים להתגבר על היצר? ומה עלינו לעשות אם אנחנו נכשלים?

"כמה אימהות יש בעולם, וכולן, הילדים שלהן עושים להן את המוות. מוציאים שיניים, שופכין להן על המפה קטשופ, ומטריפים להן את המוח. ואני לפחות באה אליך. יודעת שאני מגדלת לך את הילדים של עם ישראל. זה לא דבר קטן. זה לא דומה לילד סינִי. אני לפחות יודעת שמהדמעות שלי - נבנה. אתה הולך אחריי בסתר ומכין לי כתר"

פעם לא ידעתי שלכל מילה ומעשה שלי יש משמעות גדולה כל כך. למה לעשות דברים שמזיקים לנו, כשאפשר לעשות דברים מועילים?

אני בדיכאון, אני סובלת, ואין סיכוי בעולם שאצא מזה. האומנם? מדוע שולח אותנו היצר אל זרועות הדיכאון, ואיך אנחנו יכולים להילחם בכך?

את מחפשת מקור שעשוע לחייך, שימלא את מצברייך ולא ירוקן אותם. היכן הוא נמצא?

דור האינסטנט רוצה לקבל הכל ומהר. לכן לרבים מאיתנו קשה להשקיע בדברים שדורשים סבלנות. נישואין, למשל

האם הלב הוא אכן המנחה הטוב ביותר לחיינו? המציאות מוכיחה שממש לא. יש דבר חשוב הרבה יותר מהלב – הדעת