טורים נשיים

עוד יום עובר ואת עייפה ומותשת ומרגישה שאת מתפוצצת. את כל כך רוצה לדבר עם ה' ולספר לו על מה שכואב לך... אבל אז את חוששת שאחרי כל הטוב שהוא מרעיף עליך, אולי זאת כפיות טובה להתלונן עכשיו? מצד שני, אם לא תהיי אמיתית איתו, עם מי כן? חיה הרצברג מסירה את כל הספקות

מכירים את זה שאתם פוגשים אדם כלשהו, ולא מבינים למה בכל פעם מחדש משהו אצלו 'מקפיץ' אתכם? חיה הרצברג בטור מיוחד של "שער הלב", שמסביר איך כל אדם שאנחנו פוגשים – הוא בעצם השתקפות של עצמנו

בכל לילה, שנייה לפני שאני נרדמת, אני עוצמת עיניים ואומרת: "אבא, תודה על המשפחה, על הבריאות, על הילד, על כל מה שעברתי, תודה על הפרנסה, על החברים, על השמחה אבל יותר מהכל – תודה, אבא, על התשובה"

בפרשת השבוע אנחנו לומדים על הקרבת הקורבנות: הפיכת הבהמה, הבהמיות – לריח ניחוח להשם. מהי הקרבת הקורבנות של חיינו? ואיך מציאות חיים מייגעת וחדגונית – יכולה להפוך לסיפור אחר לגמרי?

בוודאי שמעת על המחקר המפורסם, שגילה כי טיפות מים שאמרו מילות גנאי על ידן, נהפכו לצורות מכוערות – ואילו טיפות מים שבירכו אותם, התגלו במיקרוסקופ, כפרחים סימטריים ויפהפיים. אבל איך העובדה המדעית הזו סייעה לנשים רבות לבנות מחדש את בתיהן, ולשקם את היחסים בתוך המשפחה?

למה אני מעכבת משימות לרגע האחרון? מדוע ימי שישי מוצפים במטלות, שיכולתי לעשות בימים אחרים? טור לפרשת כי תשא, שנפתח בלידה שהסתיימה עם קבלה לא צפויה

אם קשה לך ואת עוצרת את הנתינה, גם ענני הברכה של חייך עצורים, ומסרבים להוריד את השפע האושר והעושר שאת מצפה להם. טור נשי לפרשת ויקהל

ת'אמת? רציתי לבכות. הדמעות כבר ביצבצו בעיניים, וניגבתי אותן במהירות. מה יגיד בעלי, החתן הצעיר, שמחכה שאצא עם כיסוי הראש החדש? אי שם, בנפש שלי, הייתה זעקה אילמת. עוד לא התרגלתי לדמות הססגונית שניצבה מולי במראה. האם זו אני? שאלתי ולא קיבלתי תשובה

הלולב, כנגד עמוד השדרה, יחבר את מעשינו לדעת, ולא לתאווה. האתרוג, כנגד הלב, ייתן לנו לב חי וסולח. בזכות ההדס, כנגד העיניים, נראה רק את הטוב, ובזכות הערבה, כנגד השפתיים, נזכה לדיבור שקול ומדוד, ולאכילה בקדושה. ארבעת המינים שבנפש

חשוב לסיים את הצום ברצון פנימי שהקשר הזה יישאר לכל השנה, כך שאנו לא נפרדים ממנו יתברך, על ידי שנקבל על עצמנו משהו קטן. אחר כך נרגיש ממש כתינוק שנולד. וכעת, כפי שככל שהבית נקי נשמרים שלא יתלכלך, כך נשמור מאוד על עצמנו עכשיו, ונקיים את המצוות הראשונות של השנה החדשה בכוונה ובדקדוק

עזרנו לקרוא לך באמת ומעומק הלב, להתנתק יום אחד מרעבון הגוף, ולהתחבר לרעבון הנשמה – להשביעה בווידוי ותפילה. זכני על ידי הצום להתרחק מהטבע הבהמי, מעולם החומר, ולהידבק בך – וכל המתחבר לטהור, טהור

אני רוצה להאמין באמונה שלמה, שבאמת סלחת לנו על הכל, ששברת את כל המחיצות שיצרנו בחטאינו. עכשיו, אני מבקשת להתחיל התחלה חדשה לגמרי בחיי. לצאת מהיום בהרגשה של הקלה, תקווה, נקיות וטהרה, ולבטוח בך, שהשנה הזו תהיה לנו שנה מתוקה

אחרי התפילות והסעודות, בראש השנה אנחנו נשארות מול עצמנו. מול המידות שלנו, מול התגובות שלנו למציאות, ומעל הכל – מול הפרשנות שלנו. התפקיד שלנו בראש השנה הוא לדעת, שמה שלא קורה לנו – אין עוד מלבדו. בראש השנה הזה כבר לא נלחם עם המציאות, אלא נזכור: הכל ממנו

המציאות שלך היא, ולכן כל דיבור שלילי על המציאות הרי הוא פגם גדול – כלשון הרע עליך חלילה! ואיך אעז פני לדבר רע על בוראי, המחיה את כל הבריאה כולה ברחמים וחסדים גמורים? היום, כ"ה אלול, יום אחד לפני יום בריאת העולם, עזרני לעשות תשובה על הדברים שאמרתי

אנא עזור לי להרגיש את נוכחותך איתי במחשבה דיבור ומעשה. עזור לי ביום זה להעביר על מידותיי, כי כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו. עזור לי ביום זה לדון כל אדם לכף זכות, כי כל הדן לכף זכות חייבים למצוא עליו זכות בשמיים. תפילה לאשה, לשעת הדלקת נרות בערב ראש השנה

יום אחרי ראש השנה, והבוקר כבר מתחיל לדמות לשגרה רגילה. אני הולכת ברחוב בחזור מהמכולת, איך הכל נראה רגיל כאן, "אבא", אני מלחששת לו כהרגלי, "איך הכל נראה כאילו כלום. שני לחם שני חלב קוטג' אחד וגבינה"

"הרצון שלי, היכולת להעז להיות מי שאני, לדעת מה אני מרגישה, להיות שמחה בצורה פשוטה, לשיר כמו שילד שר, לרקוד כמו שילד רוקד, ולשמוח ולצחוק ולכאוב ולבכות, כל הדברים האלה נחסמו. נעלמו. אנחנו בוכות היום כשכואב לנו? לא., באמת לא"

כל כך הרבה עומס הצטבר לי על הכתפיים כאישה, אמא וסופרת. והכניסה הזאת, למרוץ הזה, לא מאפשרת להיות בשמחה. לא מאפשרת להרגיש את אלול באמת. ואז זכיתי להארה מתוקה מה', שהפכה הכל. "תהיי שלי". טור שני של חיה הרצברג

בתקופה הקרובה, תוכלו ליהנות מהגיגיה המיוחדים של חיה הרצברג, מי שעומדת מאחורי לא מעט רבי מכר. בצורה אישית ונשית, חיה תשתף בחוויות אישיות, בתובנות עמוקות ובתמונות מחיי היומיום שלה כאם, כאישה וכבת של הקב"ה. טור ראשון: "אלול שלי – ההתחלה"

עם ישראל נמצא בתקופה לא פשוטה. רק אתמול שכלנו שלושה עשר לוחמים צעירים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו, ושמתו על קידוש השם, רק כדי להגן עלינו. השאלה היא, מה השיעור שלנו מכל התקופה הזו ובמה זה נוגע אלינו, כלל ישראל?

המושג "רדיקלים חופשיים", לקוח בכלל בהשאלה מעולם המדע. אולם בטור שלפניכם תגלו פרשנות אישית יצירתית ומיוחדת, שמתחילה מימיו של עשיו, ומתקשרת עד האקטואליה האחרונה של הימים האחרונים...

על רצף אירועים קורעי לב ורגעים בין ייאוש לתקווה, חייבים לעצור ולזכור: אנו מאמינים בני מאמינים, ואף אחד לא ישבור אותנו. טור מלא תקווה לעילוי נשמת הנערים אייל, גלעד ונפתלי שנרצחו באכזריות על ידי בני עוולה – ה' יקום דמם

האני האמיתי שלך אינו אלא שילוב ססגוני וקסום בין כוח חי, צומח ומדבר, ואין זה משנה עד כמה איטית הזחילה שלך על מצע החיים. אז אולי הגיע הזמן שתתחילי להאמין בו?

חשבתם פעם כמה עוצמה יש בכפות הידיים שלכם? ובכוח האחדות, העוצמה פי עשרת מונים. אלא שתמיד מעל לכל נזכור שאנחנו בניו של מלך העולם, והוא היחיד בו אנו נאחזים באמת

אין זמן, צריך לעוט על הפירורים. לחטוף את מה שנשאר לנו ברוחניות. מתי כבר נבין שרוחניות זה המזון היחידי ממנו יכולה נפשנו הרעבה לשבוע?

חמץ בכל פינה: ברצפה, בארונות, בבגדים, בשולחנות... לחוצה? הניה לוברבום מציעה לך להרפות ולתת לעצמך אתנחתא קצרה מעבודת הפרך. אחרי הכל, את אמורה בסוף לצאת ממצרים, לא?!

"הריני מכוונת שעל ידי עבודתי כאן בעולם התחתון בניקוי חדרי ביתי והכנת ביתי לפסח – תיטהר נשמתי בעולם העליון מכל פגם ולכלוך". קבלו תפילה מיוחדת להכנות לחג הפסח, באדיבות חוה שמילוביץ

מבחן הוא ללא ספק דבר מלחיץ, אך יש כאלו שהוא כלכך מלחיץ אותם, עד שאינם יכולים להירדם בלילה קודם המבחן, וכמובן, הלחץ משפיע על התוצאה. מה עושים? הניה לוברבום במאמר מיוחד על המבחן והתוצאה

הורים נשארים תמיד הורים, אך תפקידם משתנה כשהילדים מתחילים להתבגר. הם אינם תמיד ערים לכך, שהילד שהיה קשור לסינרם, מוכרח להתנתק מהם, כדי לגדול לאדם בוגר ועצמאי. אז כיצד עוברים את תהליך ההתבגרות בשלום?

אור האורות - אתה מקור החסד והישועות בחיי. אני מבקשת ממך, אור האורות, האר את נשמתי, הדלק את נשמתי מחדש באורך; תפילה מיוחדת לומר לפני נרות חנוכה, באדיבות חוה שמילוביץ