סיפורים בהמשכים

אני מצאתי את הכתיבה באקראי מוחלט. כתיבה שהובילה אותי בהמשך המסע, אל היכולת להתמודד עם העקרבים הנושכים שבתוכי. סיפורו של משה זיאת, פרק 5 – בין השורות

"זה לכל החיים! כמו לימוד התורה שלכם...". הוא היה אדם שמח ומצחיק, כך שהייתי בטוח שזו עוד אחת מההלצות הלא-מוצלחות שלו. סיפורו של משה זיאת, פרק רביעי: ההווה ניסיון

אף אחד – כולל אני בעצמי – לא שמע ממני על האבחון והמחלה שמקננת בגופי. ההתעלמות הייתה מוחלטת. סיפורו של משה זיאת, פרק שלישי: המלחמה מתחילה

את עיני צד גזיר עיתון שכותרתו זעקה: "טרשת נפוצה – מחלה כרונית". בום. פרק שני בסיפורו של משה זיאת – הבשורה הכרונית

לא עיכלתי בכלל מה זה אומר, "טרשת נפוצה". המילים של הפרופסור פשוט החליקו לי ליד האוזן. לא הפנמתי מה זה אומר. פרק ראשון בסיפורו של משה זיאת – האבחון

משה זיאת גילה בגיל 20 שהוא חולה בטרשת נפוצה. מאז הוא עבר מסע אישי ארוך, וכעת – משתף אותו גם הלאה. מדור חדש מתוך ספרו, "לאסורים צאו"

הם ישבו שם, מוארים. כמו בתוך בועה שקופה וגדולה, מחממים ידיים בכוסות קפה ומרגישים לרגעים חיבור ללב. מתנאל עזב אותם כשהיו באמצעו של דיון מהו איש כשר ופשוט, ומיהר לביתו

"תראה, אייזק", הוא הביט לתוך עיניו של אחיו, "לוליק לא עשה כלום במטרה להכעיס אותנו. הנפש שלו פצועה, זה הכל. אם היה בא אליך פצוע ומבקש עזרה, היית בא לעזרתו?"

"אהה", קמט של מחשבה נברא פתאום במצחו של צורי. "אהה", אמר שוב. "את 'עלמה' אתה מכיר?", איציק ציין לעצמו בתחושת רווחה שצורי לא נבהל. "מקום מדהים לברוח אליו"

'היא לא באמת אוהבת'. הזכיר לעצמו, 'את התחושות האמיתיות שלה היא חשפה בפני כבר ללא ידיעתה. טוב שקראתי את הדפים ההם, שנשארו על השולחן בסלון בלילה, שלא אצפה ואתאכזב'

"לא'ידע, אנשים חושבים שאם מישהו מסתובב ברחוב, זה סימן שהוא סובל, שקשה לו, שיש לו בעיות. וזה לא נכון". קולו עלה בכעס. "הכל טוב אצלי. החיים שלי תותים"

ואז ראה מתנאל את השקית עם משולשי הבורקס מונחת על השיש המוכשר. עיגולים שחורים רקדו מול עיניו, והוא ניסה לשמור על שיווי משקלו. "השקית", מלמל חלושות. "היא... זה חמץ גמור"

"למה כיף?", זיק של סקרנות נדלק בעיניו של פיני. "ככה, כי יש לך סיפוק, כי אתה עושה משהו שאתה אוהב, כי אתה מרוויח קצת כסף בשביל לחיות"

"אז האחיין שלי עם כיפה וציצית?", הזדעזע. "כן", אמרה בטי, והרגישה פתאום שלמה כל כך עם עצמה. "החלטתי לוותר על העניין הזה לטובת החיים המשותפים שלי עם בן הזוג שבחרתי"

"היי בנוש...". הווישרים נעו באיטיות על החלון הקדמי, מוחקים את הטיפות העליזות שרקדו על המכונית לפני רגע. "אתם רואים, הגעתי בדיוק לארוחת השבת. אבא סתם חשש שלא אספיק"

"היא חלבית, ואנחנו בשריים", צייץ בן, "אז אמרתי לאבא שאת בטוח היית מסכימה לתת לי, אפילו רק אחרי שעתיים"

'האמת, שהשחקן הראשי הוא הכבוד'. סיכם לעצמו מתנאל. 'אם תרגיש שבן הזוג מכבד אותך ואת העדפותיך - לא תילחם להוכיח לו שהצדק אצלך'

'באתי במטרה לכבד, לאהוב, לקרב. איך בכלל הגיעה השיחה לפסים כאלו? איך?', התסכול אכל אותו מבפנים. 'הוא מרגיש שאני בוגד בדרך בה גידל אותי', הבין מתנאל

המבט המשועשע שבעיניו הכעיס אותה. "אני רצינית לגמרי, מתנאל. שום דבר לא בורח. תמיד תוכל לעשות את השינוי הזה. מה בוער לך בדיוק עכשיו?"

גיטי עומדת בין המציאות שהיתה לבין זו שהיא כל כך רצתה שתהיה, ומבינה שגם בזמנים הקשים יש מי שהולך איתה

דבורי מתחילה בתהליך שיקום ארוך, וגיטי לא מוצאת בליבה מקום לאהבה, רק לכעס

תאומות חדשות מגיעות לעולם, עם סיפור חיים משלהן

על המשט לרצועת עזה שהוביל למציאת הוריה של ילי, ועל מה שהתחיל לצמוח מהתהליך שעברו בנות המדרשה

במדרשת "קסם החיים" הבנות לומדות לצלול עמוק אל תוך רגשותיהן. ילי לא מוצאת דרך להימלט מהמסע לרצועת עזה, ובדרך מפתחת מחלה מסוכנת

על הכוחות שגלתה אמא בעצמה בזמן המלחמה, והעוצמה היהודית שלא תכבה לעולם

שירי פותחת פרק חדש בחייה, ואפי נזכרת בכאבים מהילדות

על נערה בת 16 ששורדת ברעב, נודרת לטהר מתים, ומברכת בגאווה במסדר הנאצי "ברוך שלא עשני גויה". עשרה פרקים ברצף מתוך הספר "איך לא ידעתי" המתפרסם באתר הידברות מידי שבוע

איך מרגישה ילי עם השינויים באמריקה הגדולה, ולאן יוביל אותה המפגש עם האיש בעל השפם השחור? ומדוע פסי מתנהגת מוזר, ומה היא מרוויחה מההתנהגות הזו? עשרה פרקים ברצף מתוך הספר "נשמה טובה את", המתפרסם באתר הידברות מידי שבוע

נועה הולכת קדימה ואחורה, עוברת טלטלות ומעברים, ולומדת אט אט לבחור בחיים. כל הפרקים ברצף מתוך הספר "ובחרתי בחיים", המתפרסם באתר הידברות בפעם האחרונה

דובי נענש על מה שעשה, אך מה הוא באמת מרגיש עכשיו? האם תצליח שיפי להגיע לנבכי ליבו? האם היא תצליח להיכנס לתוך נבכי ליבה, ולומר את האמת לגביו? פרק כ"א מתוך הספר "תהומות", המתפרסם באתר הידברות מידי שבוע