אפרת ברזל

זיווג משמים זה לא אומר שצד אחד משלים את כל החוסרים של הצד האחר דרך תאומות. זה אומר, שהצד שמנגד, ממול ההר, עוזר לי לפתח בעצמי, לגדל בתוכי, אזורים חסרים שחיפשתי שיושלמו בי, כל החיים, על ידי אחרים, הפעם – בעצמי

אפרת ברזל בשיחה עם אליסייה פררו, על תהליכים נשיים, תהליכים של בנייה, ועל הדרך לגדול בימים של ספירת העומר והתקרבות אל מתן תורה

לבבות של אנשים הכותבים את דעתם, לא מכירים זה את זה, שונים כל כך, אבל שכנים קרובים מבחינת מגורי מילותיהם שלהם, במחשב שלי

באחת הברכות היפות ביותר בירך אחד הדרשנים את הזוג הצעיר שלנו. הוא סיים את דברי התורה שלו ונתן להם טיפ של בנייה: "אני מברך אתכם שתהיו ברורים זה לזו"

זה שגדלנו לא אומר שנגמרו החגיגות. וזה שגדלנו לא אומר שאנחנו לא צריכות זרי פרחים והפתעות. זריקת מחשבות של נשים אחת לשנייה, בגיל שלנו, היא לכשעצמה מסיבה

אפרת ברזל משוחחת עם תמי ארזי, מטפלת משפחתית לילדים, על ערך עצמי לילדים. עוד בתוכנית: הדס הרטמן מפרח שומרון, ואמירה בן גיגי, על הציור שילד מפיק מלבו

הפעם בפודקאסט, את מקומה של בתה, מאיה, תופס אביה של אפרת ברזל, השדרן גבי ינון, בשיחה מרתקת על קרבה, הורות, בית יהודי והספר החדש, שנותן הצצה לעולמם של ילדיהם של בעלי התשובה

"מה יש לו, לבן שלך? לא בא לו טוב בני ברק?", אני שואלת. "הנוער היום הוא לא מה שהיה פעם, רק הטלפון כל היום מעניין אותו. הוא לא יודע כלום, הם לא ממש לומדים הרבה בבית ספר, לא את מה שאנחנו למדנו"

אפרת ברזל משוחחת עם תמר מיטלמן, אמו של דוד הי"ד, חייל שנהרג בכיסופים, על געגוע ועל אמונה

אפרת ברזל על פיצוץ בצנרת, על זיכרון בסלון, ועל מילים מפתיעות של איש אחד מכפר קאסם

ה"אני מתארסת" שלה לא היה רק ביטוי של שמחת מציאת חתן, סוף סוף. "אני מתארסת" בשבילה, זה להגיד "החלטתי", או יותר נכון, "הצלחתי להגיע להחלטה. הוא בא, אבל גם משהו בי השתנה"

טור על זוגיות כשחוגגים שלושים שנות נישואים - זה משמיים

הנחתי את האג'קס ליד הגוגואים ממקודם, התיישבתי על כיסא קטן ועברתי במחשבה, גאולה, גאולה, על כל אוסף הגאולות שלי. אין אוסף יפה ממנו. מבטיחה לכן

אפרת ברזל משוחחת עם עמירה בן גיגי, מפענחת ציורי ילדים, שהפעם מספרת דווקא את הדרך שלה ליציאה לגאולה

אפרת ברזל משוחחת עם בתה, מאיה, על הניקיון לקראת חג הפסח, על הדרכים שבהן אנחנו מתחברות לחג, ועל מה שאנחנו זורקות מהבית

שאלות כמו מה נלבש לליל הסדר, ובאיזה צבע נערוך את השולחן. שאלות כמו איפה השכנים בקצב הניקיון שלהם, והאם באמת אכפת לנו. שאלות של אהבה

לילדים אין שכפ"צים ומעילים מפרידים. לתינוקות של בית רבן יש כוח אחר, גם עלינו, המבוגרים. "סבא שלי עושה חדשות" הוא סיפור שעושה דמעות

אפרת ברזל משוחחת עם הדסה כוכב לב, מטפלת בפוסט טראומה, על ההשפעה של פסח של ילדותנו על פסח שאנחנו יוצרים היום

המסיבה היתה מושלמת. התרגשתי. אבל כל הזמן שמתי לב למשהו שקורה בתוך עצמי. כשהוא חזר על עצמו, שמתי לב, עוד יותר

הזמן ההוא היה חמש עשרה שנים אחורה מכאן. הערב היה פורים. אני הייתי לפני לידה שביעית, עם שאלה רפואית שרק ר' חיים זצוק"ל יכול היה לענות עליה

הרבנית חנה קוריץ, בשיחה עם אפרת ברזל, מסבירה לעומק את המשמעות של חג הפורים, ואת היותנו נשים בתוך היום הזה

זה אומר: יש לי נחת מכם. קלטתם אותי. אני סומכת עליכם. אתם תשמרו עלי, ולא אני עליכם. יש בכם את כל הכישורים. טוב לי, לא משנה לי איפה אני, העיקר שאני אתכם

אפרת ברזל משוחחת עם ד"ר דינה איזן, בוגרת אונ' תל אביב ששימשה במשך שנים כרופאת משפחה, וכיום נותן הסתכלות אחרת על בריאות: לא שווה שום תרופה אם אין לאדם שמחה, מוסיקה, הומור

את אף פעם לא יודעת איך מי שמולך חונך, ומה כואב לו, ולמה הוא גיבש את ההתנהלות שלו. את אף פעם לא יודעת. עד שאת קצת כן יודעת

אפרת ברזל משוחחת עם הנשים שלפני ומאחורי הקלעים של מופעי הנשים, ושומעת את כל הסיפורים המרתקים

מדובר בתנועה חינוכית מפורסמת. תנועה חסרת הסמכה. תנועה שחודרת לך כשאת ברשות הרבים לאזורים פרטיים, לסיטואציות אקראיות, לשניות מפחידות, ועוד מאנשים זרים

שחף צוברי היא ליצנית חינוכית, אמא לשמונה, שהיתה בעצמה בדיכאון. עכשיו היא קמה ומספרת לאפרת ברזל על שימוש בצחוק בבית

ועמדנו, אחי, אמא ואני, ושוב הנבואות של חז"ל היו מול הפנים של כולנו, מתקיימות. אחי התפקס עם הצילום, ובדיוק איפה שהיה מקום התיאטראות, נו אני צריכה בכלל להמשיך את המשפט? לכו בעצמכם לראות

אפרת ברזל ובתה מאיה מדברות על קדושת הזמן, ועל החשיבות של ייקור זמן האיכות שלנו עם עצמנו, למען כל השאר

ואם מי שהתחתנו איתו על הרצף, ואינו מאובחן, והוא לא מצליח להבין מה אנחנו רוצות? מה אנחנו מרגישות כשאין עם מי לדבר? אפרת ברזל מדברת עם ד"ר פנינה ארד, מומחית לזוגיות מיוחדת