סוגיות בתנ"ך

יש להבין את  עניין הנס הזה. מה המשמעות שלו? וכי באמת לאבנים יש רצון, והנס נעשה בשבילן, כדי שיעקב יניח את ראשו עליהן? הרי אין בזה שום עניין, לעשות נס בשביל לשמח, כביכול, את האבנים

ח' משמשת גם לתאר מצב בו ישנו חיסרון, יש חושך, אבל הנתינה מגיעה בכל אופן, יש מאין, לא תמורת משהו, ולא בדרך הטבע. וגם החיים עצמם כך הם, הם הנתינה הכי גדולה שהבורא נתן יש מאין. לא היה כלום, היה החיסרון הכי גדול שיש, והחיים ממלאים אותו

מה ריגש את יעקב אבינו פתאום? האם העובדה שניתן לחלק את משפחתו לשני מחנות? הלא ברור שמבחינה טכנית ניתן לחלק משפחה עם 11 ילדים לשניים, אך מה מיוחד בחלוקה הזו?

עשיו כן רוצה את הבכורה ואת הכהונה, והוא באמת מאמין בכל לבו במה שאביו מאמין. הוא מאמין שאלוקים אחד, ושאלוקים רוצה מאיתנו משהו, ושהוא אומר לנו מה הוא רוצה. אבל אין לו העקביות שיש לאחיו, לעשות את כל הדרך הארוכה עד למטרה

ערכה המספרי של האות ז' הוא שבע, כפי שמבאר המהר"ל, כי המספר שש מסמל את עולם החומר הפיזי, משום שלמרחב החומרי ישנם ששה צדדים: ארבע כיוונים + מעלה ומטה, והמספר שבע הבא אחריו מסמל את הדבר הנוסף על החומר הקיים בעולם

ישנו שימוש מענין לאות ו', שנקרא "ו' ההיפוך". כאשר מילה שמנוסחת בלשון עבר, מקבלת ו' בתחילתה, היא נהפכת לעתיד. הסיבה היא משום שהאות ו' מבטאת את כוח הדעת, ועל ידו הוא יכול "להתחבר" לעתיד, לדעת אותו ולהשתמש בו עכשיו

שמשמעות אות ה' היא קיום העולם הפיזי, מה שמתבטא במלה "הויה", להיות. שם הויה הוא השם המבטא את זאת שה' הוא מקור ההויה. המילה הראשונה בתורה שמתחילה בה' היא המילה "היא". גם מילה זו משמעותה הויה וקיום

איסוף אבק קדוש אל תוך שק וההשתחוויה עליו, מוטמע היטב בתרבות זו לדורותיה, ומתכתב היטב עם דברי חז"ל, "שמשתחווים לעפר רגליהם"

האמנם אנשים השתחוו ועבדו לאבק רגליהם? שמענו על כל מיני סוגים של עבודות זרות, המצרים סגדו גם לחיפושיות זבל, אבל האבק שעל הרגליים? מה יכול לגרום לאנשים להשתחוות ולסגוד לו? בסך הכל אבק, לכלוך

הצורה של האות דלת היא שני קווים ישרים, צורתה של הדלת. כאשר היא פתוחה, רואים אנו את הקו העליון, ואת הצד הפתוח. לעומת זאת, הערך המספרי של האות הוא ארבע, כארבע רוחות השמים, שכן הגדילה היא לכל הכיוונים

הצירוף מ"ל משמעותו מילוי, אך גם חיתוך, כמו מילה. ולכן מבנה השם של גימל, הוא ג' – נתינה, מ"ל – נתינה מלאה, מילוי כל הצורך, עד שכבר אין צורך בנתינה והוא מתנתק ונגמל. זו הנתינה המושלמת

קדמונינו מסרו את נפשם על כל אות ועל כל נקודה במקרא, ואכן רואים אנו כי הם דייקו, ומעבירים בדייקנות מופלאה את הדברים כהווייתם

שם האות הוא בית. משמעות הבית הוא הגדרה ותיחום של מקום, יצירת "פנים". למעשה, האדם שבתוך הבית מתגורר על האדמה, אבל הוא מרגיש בנח לישון, לאכול וכו' על פיסת אדמה זו, כיוון שהיא מוקפת בקירות שהוא בנה

ספרי התורה, כידוע, אינם מנוקדים. אסור להוסיף בהם שום סימן מעבר לאותיות. כיום אנחנו יודעים את הניקוד מתוך החומש המודפס, אך כיצד ידעו זאת פעם, לפני שהיו חומשים כאלו?

ברשימת צאצאי נח מוזכר מישהו שהשם שלו נשמע מפחיד: "וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת" (בראשית י', כ"ו). מיהו חצרמות, ומדוע נקרא כך?

התוכנית האלוקית הולכת בכיוון אחר. אין טעם להשמיד את הרשעים, כי בסופו של דבר הרוע מתגבר, בדיוק כמו שבטבע אי הסדר מתגבר. יש לטפח את הטוב שיהיה עצמאי, ויוכל לחלחל על ידי מעשי האדם, מלמטה למעלה, עד שיתפשט בכל העולם, ולא על ידי התערבות ה' מלמעלה למטה

בני ישמעאל רואים במילה רק את החלק של החיתוך, ולכן עושים אותה גם בגיל מבוגר, כי הם רואים במצווה זו עניין של צער וייסורים, ומתגאים בכך שהם סובלים זאת בגיל מבוגר, ואילו בני ישראל רואים במילה אות ברית קודש

במשנה במסכת ברכות מוזכר, כי הרואה את האבנים במורד בית חורון מברך ברוך שעשה לאבותינו נס במקום הזה, ומכאן שהאבנים האלו היו מזוהות על ידי חכמינו. האם ניתן לזהות אותן בזמננו?

המעיין ברשימת הנחלות שבספר יהושע, יראה שנחלת שבט זבולון לא מגיעה לים. איך יתכן, אם כן, שהאבות הקדושים אמרו עליו "לחוף ימים ישכון"?

למה ארבע פרשיות בתורה, מתוך חמש האחרונות, מלוות בקללות ובפורענויות? מה היה קורה אם אחרי המצוות השונות שבפרשת כי תצא, היתה מגיעה "וזאת הברכה" - משה מברך כל שבט בנחלתו ובתכונותיו המיוחדות?

מקורות רבים בתנ"ך מדגישים כי כאשר הקדוש ברוך הוא מתנקם ברשעים – שמו מתגדל ומתכבד

מדוע משה מזכיר שוב את הקללות האלו? האם לא הספיק לומר אותן בפרשת כי תבוא? ואיך זה מתקשר לפתיחה, "אתם ניצבים היום כולכם..."? ולאיש שיאמר "שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך"?

לכל דבר טוב יש תנאים וגבולות. כאשר אדם קונה רכב חדש, או מכשיר חדש, דבר ראשון הוא צריך לקרוא את הוראות הבטיחות, שם נמצאות הרבה אזהרות שנראות מפחידות, אבל משמעותן היא איך לנצל ולהפיק את המיטב מהמכשיר החדש, מבלי לקלקל אותו או לסכן את המשתמש

לכאורה, המצוות האלו, שמשקפות שינוי מצב, סותרות, חלילה, את הרעיון של נצחיות התורה. אם התורה היא נצחית, מדוע אנו רואים שינוי?

כוננות שיא בישראל: הערכות שהתקיפה האיראנית תלווה במתקפה משולבת של חיזבאללה. האם אנו קרובים מתמיד לביאת המשיח?

מהנחש הממית ועד לצרעה המצילה: הסיפורים המדהימים על הניסים ששמרו על בני ישראל בדרך לארץ המובטחת

זה נראה כאילו שבני ישראל בכל הזדמנות, כשקצת נהיה קשה, מיד הם רוצים לחזור למצרים. והשאלה רק נהיית קשה יותר. איך אחרי כל הנסים שבני ישראל ראו – עשרת המכות, קריעת ים סוף, מן משמיים, מתן תורה – איך אחרי כל זה היה להם קשה להאמין באלוקים?

בפרשת בהעלותך נצטווה אהרן להדליק את המנורה במשכן, בבוקר ובערב. בדרך כלל אנחנו מכירים את צורת המנורה כאשר קניה עגולים, אך האמנם כך היא נראתה?

ביטוי מעניין נוסף שמקובל בזמננו, מקורו גם הוא במשנה: "הניח מעותיו על קרן הצבי", (כתובות יג ע"ב). משמעותו היא: מסכן את ממונו. אך מה קשורה לכאן קרן הצבי?

בני ישראל נמנו על ידי מחציות שקלים שכל אחד נתן. מחציות השקלים של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים נפש – הגיעו לכדי מאה כיכרות כסף. מכיכרות הכסף האלו יצקו את אדני המשכן. הבעיה מתחילה כשמנסים לחשב את גודל האדנים האלו