פיתוח האישיות

"תנו רבנן. קטן היודע לנענע, חייב בלולב. לשמור תפילין, אביו לוקח לו תפילין. יודע לדבר, אביו לומדו תורה וקריאת שמע. תורה מאי היא? ‘תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב´ קריאת שמע מאי היא? פסוק ראשון"

כדי להעביר מסר של רצינות, יש לעזוב לדקות ספורות את כל העניינים האחרים ולהתמקד בפעולה הנדרשת מהילדים

כל יציאה ממשבר, מקושי ומהתמודדות כוללת בתוכה גם תהליך ודרך. עם זאת, לעתים אין לנו סבלנות לחכות. אז מה עושים כשכבר קשה לחכות, כשנדמה שהדרך לא נגמרת? רמז: התשובה בכותרת

עיצוב דמותו הרוחנית של הילד, כלומר עולם הערכים שלו, שאיפותיו, אמונתו, מבטו על החיים וכו', מתבצע בעיקר באמצעות שיחות המחנך, הורה או מורה, עם הילד

בתלמוד מבואר כי בחינוך ילדים "תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, להשגת תוצאה חינוכית ניאותה, יש להשתמש גם בקירוב וגם במה שאצל הילד מתפרש כדחייה. אך על הדחייה להיות בחולשה (שמאל דוחה), ועל הקירוב בעוצמה (ימין מקרבת)

“חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה"

בשורות שלפנינו נציין את גורמי העיכוב העיקריים, נסביר את סיבותיהם ונעמוד על פתרונותיהם, הן הרוחניים והן הטבעיים

"וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו. ולא יטיל עליה אימה יתירה, ויהיה דבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן"

הורים רבים מתלבטים בזמננו, מסיבות שונות, בשאלת כדאיות הרחבת משפחתם. חלקם מבקשים להקל מעליהם את עול הטיפול בילדים נוספים וחלקם חוששים מהעול הכלכלי אשר יוטל עליהם כהורים או מפגיעה בקריירה המקצועית שלהם

אחד המזיקים הגדולים לקשר הבריא בין בני הזוג, הוא הריחוק הבא מתוך הרגל הדדי משעמם ושגרת חיים משותפים. דבר אשר תוצאותיו ההרסניות יכולות להגיע להחלפת רגשות טהורים של אהבה, ברגשות דחיה ומיאוס

הגדרת האהבה: תשוקה טהורה שלאהוב יהיה נחת-רוח. מילוי תשוקה טהורה זו גורמת עונג רב לאוהב המעניק, הרבה יותר מהנאת האהוב המקבל. וכגודל טרחתו, וריבוי הנחת-רוח הבא לאהוב כתוצאה מעמל וטרחת האוהב, כן גודל עונג האוהב.

לא פעם נשמעת הטענה, בפרט מבני זוג ותיקים: "אני יודע שהכל נכון וצריך לוותר ולהקריב למען השלום. אך מהיכן אקח את הכוח להתמודד?"

גם כאשר אתה בטוח לחלוטין שרעייתך טועה בטענותיה כלפיך, הקשב לה, ושמע את טענותיה. אולי יתברר לך לפתע שהצדק עמה?

אחת הדרישות הפופולריות בזמננו, אשר נועדה להוכיח את הקידמה והיחס הנאור בעידן המודרני כלפי האשה, אך בפועל מזלזלת מבלי משים באשה, זו הדרישה להשוות את האשה לגבר - כאילו שהאשה כאשה אינה מושלמת כל זמן שלא תיחשב כגבר

בחיבורו הגדול "משנה תורה" מפתיע הרמב"ם את הקורא השטחי בכך שאינו מעניק הדרכה שוה לשני בני הזוג, אלא דורש מהבעל דרישות שונות מהאשה, ומהאשה דרישות שונות מהבעל

ברור ששני ראשי ממשלה במדינה אחת לא יוכלו לנהל כראוי את ממשלתם והיא תתפרק ותיפול במהירות. אולם שני שרים, כמו למשל שר החוץ ושר הפנים באותה ממשלה, לא רק שיוכלו לתפקד כראוי, הימצאות שניהם דווקא הכרחית לתפקודה התקין של הממשלה

לא לחינם הטביע הבורא בטבע האדם להתפעל מיופי. תכלית האדם בעולם הינה להגיע לשלמות הרוחנית, בכוחות עצמו. משום כך האדם שואף בתוככי נשמתו לשלמות

חלק נכבד ממצוות התורה מתרכז בסוג המזון הנכנס אל הגוף ובאיכות המידע הנכנס אל המוח. לעיל עמדנו על משמעות ה´בשר בחלב´ בפשט ובתורת הקבלה. בשורות שלפנינו נתבונן במסתתר מאחורי הברכה שעל המזון, במשמעות כשרות המאכלים, ובטעמי שמירת העיניים והמחשבה

אף על פי שמצוות התורה נועדו לטובת האדם בעיקר בחיי הנצח, טמון בהן בהכרח תועלת לאדם גם בחיי העולם הזה. ישנן מצוות שתועלתן מוחשית ונראית מיד לעין, כגון אלו שהוזכרו לעיל, ויש מצוות שתועלתן בעולם הזה אינה נראית לעין, אולם הן פועלות בשורשי שפע החסד היורד לאדם

אחד התחומים ביהדות המעוררים עניין רב בקרב אומות העולם, הוא מערך פריטי הלבוש המיוחדים, הייחודיים לעם ישראל. החל מגלימת הפאר הלבנה, המעוטרת לעיתים בקווים שחורים, אותה עוטה היהודי בכל בקר ומכל אחת מארבע פינותיה משתלשלים שמונה חוטים (מלבד הטלית הקטנה הדומה לה שמתחת בגדיו), דרך כיסוי הראש לגבר ולכל אשה נשואה, ועד הנחת קוביות שחורות שבתוכן פרשיות מהתורה, על הראש ועל היד, תוך כדי כריכת הרצועות היוצאות מהן סביב ראשו וסביב ידו של היהודי מידי יום. החל מיום הגיעו לבגרות ועד יום מותו

כאשר שומר השבת נשאל על ידי חברים מן העבר: "ומה עם הנסיעה לים?" הוא מביט בהם בחיוך מהול ברחמים… בלבו הוא חש כמי שביקשו ממנו להחליף כתרו של מלך בנזיד עדשים

יש התמהים על הוראת התורה במקומות אחדים, שלא לחבר שני פריטים מסוימים יחדיו. למשל, לא לבשל בשר עם חלב ובוודאי שלא לאכלם יחדיו; לא ללבוש בגד שיש בו צמר ופשתן...

תורת ישראל מלמדת כי בדומה לגוף החומרי הזקוק למזון כדי להיבנות ממנו ולהתקיים, גם נשמת האדם זקוקה למזון - רוחני כמובן - שיבנה וישדרג אותה ויעניק לה סיבה לחיות בעולם החומרי

מהו ומיהו אדם רוחני? האם רוחניות פירושה התנזרות מוחלטת מכל הנאות העולם הזה וכפי שיש המטיפים לכך, או שמא ניתן לחיות חיים סבירים ונורמליים, אשר עם זאת יהיו חיים בעלי תוכן רוחני טהור? האם אין סתירה מהותית שאינה ניתנת לגישור, בין החומר לבין הרוח, בין הגוף לבין הנשמה?

תורת הסוד ביהדות מלמדת שכל צבע בטבע אינו אלא מייצג של שורש רוחני שונה, שורש שאותו צבע משתלשל ממנו ומסמל אותו. כך ניתן על פי צבעו של פרט בטבע, להכיר את שורשו הרוחני ולדעת את מהותו ותכונתו של אותו פרט

ככלל, הצבעים המייצגים את ספירות קו החסד, שבבחינת משפיעים כזכר ונותנים, הם: צבעי הלבן והכחול-תכלת. ואילו הצבעים המייצגים את ספירות קו הדין והגבורה, שבבחינת עוצרים ומקבלים, הם: צבעי האדום והשחור

יש להדגיש שחלילה לחשוב שישנן ספירות חיוביות וטובות שהן ספירות קו החסד, וישנן ספירות שליליות ורעות שהן ספירות קו הגבורה. שהרי מקור כולן הוא הטוב המוחלט

“אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר. וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר"

נשמת האדם, הרוחנית במהותה, חשה מטבע בריאתה בשורשי מקורם של הצבעים השונים במערכות הרוחניות, שכמה מהחשובות שבהן הוזכרו בפרק זה. זוהי הסיבה שהצבעים שבסביבת האדם משפיעים על מצב רוחו

כל אדם נוטה לצבע מסוים על פי מצבו הרוחני. גם במחקרים פסיכולוגיים התברר שניתן לאבחן אדם, מכמה היבטים, לפי הצבע אליו הוא נמשך