סידור תפילה

מדור סידור תפילה בהידברות מכיל את כל סידור התפילה לשימושכם: תפילת שחרית, נוסחים לברכת המזון, פרקי תהילים, תפילת הדרך ועוד.

הסידור הוא ספר המאגד את התפילות שכל יהודי מתפלל בימי החול וביום השבת, ואת התפילות החשובות שיש בחגים. בתוך הסידור יש הלכות, ברכות שונות וקריאות התורה לימים שני וחמישי.

הסידור מלווה את היהודי מראשית לידתו ועד יום מותו.

אנשי הכנסת הגדולה חשו בצורך לקביעת תפילות ממוסדות. אנשי כנסת הגדולה חיו בימי בית המקדש השני.

בתקופת הגאונים (מאה 6 או 7) החלו להופיע סידורי תפילה רק בתקופת הגאונים. בתחילה הסידורים נכתבו בכתב יד ומטרתם הייתה לשמש את החזנים בבתי הכנסת, בפרט בימי החגים בהם נוסח התפילה בהם לא היה שגור. לאחר מכן נכתבו גם סדר התפילות של שבתות וימי החול.

מדוע ישנם נוסחים רבים? הסיבה לכך נובעת מהפיזור הגדול של קהילות ישראל, כמו כן ריבוי הפיוטים והתוספות שנהגו לומר במקומות שונים. מאחר והקהילות הושפעו אחת מהשנייה, נוצרו הנוסחים המאוחדים, כפי שמופיעים היום.

בתקופה לאחר גירוש ספרד, נוסחי התפילה התרכזו לכמה זרמים מרכזיים, הסיבה לכך היא שהיהודים בספרד התפזרו להרבה ארצות וממילא הנוסח שלהם השפיע על היהודים באותם מקומות שהיהודים הגיעו אליהם.

כך גם קרה בארצות אשכנז. במהלך הזמן, כשנוצר קשר הדוק יותר בין היהודים בארצות השונות, נוסחי התפילה הושפעו זה מזה – בין אם זה גוף התפילה ובין אם זה בפיוטים שהתפשטו מהר בכל הקהילות. בנוסף, החל מהמאה ה-15 נוסחי התפילה נהיו קבועים יותר כתוצאה מהמצאת הדפוס.

במהלך השנים רבו התפילות והמנהגים שהתקבלו לסדר התפילה, ואז החלו להופיע סידורים הכוללים תפילות לשבתות וימות החול. לעומת זאת, תפילות לשלוש הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) והימים הנוראים (ראש השנה ויום כיפור) הופיעו בספר נפרד המכונה "מחזור".

כאשר הילדים מקבלים את סידור התפילה הראשון שלהם, נוהגים לערוך מסיבה כדי להדגיש את ערך וחשיבות הסידור בחיי העם היהודי.

הרב שלמה וולבה כתב על הסידור: "הספר העמוק והקשה ביותר מכל הספרים בתורה שבעל-פה שהנחילונו חז"ל".

נוסח הסידור משתנה בהתאם לקהילות והמנהגים השונים. על פי השוואה של המקורות הקדומים העוסקים בתפילה, נמצא כי ישנם הבדלים בין נוסחאות התפילה בארץ ישראל לבין הנוסחאות בבבל. לאחר מכן, בתקופה מאוחרת יותר התמזגו נוסח ארץ ישראל ונוסח בבל, וכך נוצרו נוסחאות תפילה נוספים בקהילות השונות.

אצל האשכנזים היה מקובל נוסח אשכנז, בפרט בקרב הליטאים ההולכים בשיטת הגר"א ובקרב האשכנזים במערב אירופה.

הספרדים מתפללים בנוסח הספרדים, וכך במאות השנים האחרונות בקרב רוב עדות המזרח.

תנועת החסידות יסדה לעצמה נוסח תפילה משלה והוא "נוסח ספרד", שהתקבל על רוב האשכנזים בארץ ישראל במרוצת השנים. נוסח ספרד הוא שילוב של נוסח אשכנז ונוסח הספרדים.

יהודי תימן ההולכים אחר המסורת ה"שאמית" מתפללים בנוסח הקרוב לנוסח הספרדים (הסידור התימני נקרא תכלאל), לעומת ההולכים אחר המסורת ה"בלדית" המתפללים על פי מסורת מקומית קדומה.