גן עדן וגיהנום

לכבוד השואלת, 

"כי השאלות הם הרבה יותר עמוקות ממה שנדמה לנו. "

-  בעצם בקיום המצוותלא תתכן ששהשאלות יחייבו את האדם על יותר דברים עמוקים מאשר הוא חייב.

עיקר חיובינו היא לשמור את המצוות עשה ולא תעשה, ואם עשינו את זה, הרי קיימנו את המוטל עלינו. וכן מובא במדרש "אמר הקב"ה לאדם הזה: "נרי בידך, ונרך בידי." "נרי בידך" - זו התורה (דכתיב (שם ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור"); ו"נרך בידי" - זו הנפש (דכתיב (משלי כ, כז): "נר ה' נשמת אדם"). אם שמרת את נרי, אני משמר את נרך; ואם כבית את נרי, אני מכבה את נרך" (דברים רבה פרשה ד -אות ד).

הרי שמבואר מזה, שהחיוב עלינו הוא לשמור את "נרו" של הקב"ה, דהיינו המצוות.

וקיום המצוות יש לה הגדרה ברורה שיוצא מהשולחן ערוך ועד לפוסקים האישיים שלנו; ואדם המשלים את חיובו בקיום המצוות כהלכה, בודאי יקבל שכר על מעשיו. ולכן אין בזה ענין נסתר שיכול לגרום ייאוש ח"ו או להרגיש שכל מה שאנחנו גם עושים ומשתדלים לא שווה כלום .

"בדורינו הקשה והמבלבל כולנו לא זכאים לגן עדן?"

יש דרגות של קרבת השם עד אין סוף. ואין לבטא משום זה ש"לא זוכים לגן עדן". כל אחד זוכה במידה כנגד מידה לפי מה שעשה לבנות את ייחוסו עם הקב"ה (כגון דרך תפלה, והידור במצוות וכו'), ככה מקבל את שכרו - שהוא בעצם הרגשת אותו קירבה נפלאה להקב"ה שהוא בנה בחייו.

ועוד יותר, אמר המקובל הגדול האר"י ז"ל  בזמנו (שחי ז"ל לפני 400 שנה): "כי מעשה קטון מאוד בדור כזה, שקול כמה מצוות גדולות שבדורות אחרים. כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאד מאד לאין קץ, מה שאין כן בדורות הראשונים." (ספר החזיונות לר"ח ויטאל ז"ל בשם רבו האר"י ז"ל).

הרי שבדורות כאלו שגברה הבלבול וקושי בקיום המצוות עוד יותר, אז הקב"ה נותן על כל פרט קטנטן עוד יותר שכר. כי הכל כפי המידה שאדם משקיע, והקב"ה  "לוקח בחשבון" את קושי הזמנים שאנו חיים בהם.

ונמצא שאין מקום לומר שמעשינו אינם שווים כלום - אלא כל דבר קטן שאדם מוסיף לבניית ייחוסו להקב"ה, הוא זוכה משום זה לעוד יותר ויותר שכר.

בברכה,

רב נחום