שאל את הרב - כללי
שעשה לי כל צרכי
- כ"ו שבט התשע"ה
שאלה
שלום כבוד הרב, יש לי שתי שאלות/הרהורים שאשמח לשמוע את דעתך עליהם. 1. ברכת "שעשה לי כל צרכי"- בכל יום שאני מגיעה לברכה זו עולה בי הרהור עקרוני וזאת במיוחד על רקע ההנחיה בסידור התפילה לא לברך ברכה זו ביום כיפורים ובתשעה באב על רקע איסור נעילת המנעלים בימים אלו. עם זאת, איסור נעילת הסנדל מוגבל לימים אלו בלבד והוא זמני והאדם מודע לכך ובכל זאת הדבר מצדיק אי אמירת ברכת "שעשה לי כל צרכי". מנגד, אני מרגישה, כי הצורך שלי במציאת בן זוג ובהקמת משפחה הוא אף בסיסי יותר ובמקרה זה אין האדם יודע כמה יימשך מצבו זה ובכל זאת אנu מברכים "שעשה לי כל צרכי". לסיכום, מדוע נעילת הסנדל עולה כצורך על צרכים בסיסיים אחרים, חשובים לא פחות. 2. לפני כחודש נפטרה סבאתי, אליה הייתי קשורה מאוד והיא הייתה לי כאם נוספת שגידלה אותי. קראתי כי חכמים קבעו שלושה ימים לבכי ובנוסף נכתב: "אמר הקדוש ברוך הוא: אי אתם רחמנים בו יותר ממני". אני מוצאת את זה מאוד קשה ליישום על גבול הבלתי אפשרי. זכרונה מעלה בי צער ודמעות כמעט מידי יום. אודה להבהרת המשמעות של: "אי אתם רחמנים בו יותר ממני". אני לא חושבת שבכי יש בו משום אמירה של "אנו יותר רחמנים", אלא להפך, הדבר מצביע על פגיעותנו וחולשותינו כבשר ודם. הבכי אינו נובע בהכרח מרחמים, אלא מצער ההיפרדות ותחושת האובדן. תודה רבה
תשובה
,לכבוד השואלת
1. נכונים דבריך. לכאורה הפירוש הפשוט ב"שעשה לי כל צרכי", היינו שהקב"ה נותן לכל אחד את מה שהוא צריך כדי לספק את צרכיו. ואם כן יש להקשות, מה אם בפועל אין לבן אדם את כל צרכיו? לכן יש לומר, שהכונה היא בעצם שהקב"ה נותן לבן אדם בכל יום את כל מה שהוא צריך באותו יום כדי להשיג את התיקון המיוחד בשביל אותו יום. וכן מבואר בפירוש האור החיים הקדוש על התורה, בפרשת ויחי (בראשית פרק מז פסוק כט), שיש לכל יום ויום מימי חיי האדם את התיקון המיוחד בשבילו.
וכן מובא הפירוש לברכת "שעשה לי כל צרכי" בשם הרב הצדיק רבי זושא מהאניאפולי זי"ע.
ולגבי הצורך בשידוך, שלכאורה האדם כבר כן צריך באותו יום, יתכן שנגזר מן השמים להזמין לבן אדם בכלל צרכיו, אבל ישנם סיבות אחרות צדדיות הגורמות שהזיווג עדיין לא נתגלה (וכגון "הצפייה התמידית"; כי מקובל אצלינו שעצם הצפייה התמידי לדבר, דוחה (באופן רוחני) את התוצאה מלבוא [ואפילו אם כבר היה צריך להגיע מצד מה שנפסק בשמים] (מקור: גמרא ברכות לב: וסנהדרין צז.). ולכן צריכים להתפלל על שידוך ולעשות את כל ההשתדלות הדרוש, אבל אחרי שמתפללים, חייבים להסיח את הדעת מאותה בקשה ולעסוק בשאר דברים במשך רוב היום - וכגון שאדם ישקיע את עצמו באיזה פרויקט התופס את כוחותיו ומחשבתיו, ולא לחשוב יותר מדאי אודות השידוך -וכמו שכתוב בגמרא (שם בסנהדרין צז.) שבחינת הגאולה באה דוקא ע"י היסח הדעת.)
~~~
ובסידור הרב יעקב עמדין ז"ל הביא עוד פירוש לברכת "שעשה לי כל צרכי": "משנעל מנעליו, יכול לעשות כל צרכיו, מה שאינו יכול לעשות יחף".
ולפי פירוש זה, עיקר כל נוסח הברכה היא בעצם אודות נעילת הנעליים, רק שמתבטא בלשון של "שעשה לי כל צרכי" כדי להבחין את הטובה העדיפה שיש בנעילת הנעליים על ההליכה ביחף. ואין הכונה בברכה על על כל צרכי האדם; ושוב אין מקום להקשות את השאלה כלל.
2. הלשון הזה "אי אתם רחמנים בו יותר ממני", מופיע בגמרא מועד קטן כז עמוד ב. כפי שהבנתי, כונת הגמרא לתת טעם למה שלא לבכות על הנפטר יותר מדאי.
והיינו, כי הבכייה נובע מן הרגשת ההיפרדות והאובדן, וכמו שכתבת; אמנם, עומק הרגשה זו בבן אדם מגיע מן הרחמנות שבקרבו על עצמו - שנחסר לו עתה הקשר עם הנשמה שנתפרדה. ונמצא שהבכייה היא ביטוי לצער הנשמה שנשארה כאן לבד, בלי הקשר שהיה לה מקודם לנשמה שעזבה. וזה דבר טבעי בהתחלה, וכמו כאשר נעשה קרע בעור עד שנוזל דם, שמיד בהתחלה גורם לתגובה של התפרצות הכאב עקב הקרע, אבל כעבור זמן הכאב נחלש. כך גם באופן טבעי, הכאב מצד הקרע חזק בימים הראשונים ואח"כ נחלש.
ומי שממשיך להרגיש ולבטא את הכאב כעבור זמן באותה מידה שהיתה בהתחלה, הרי מראה בזה שאינו נותן לקרע "להתרפא ולהחלים" באופן טבעי, אלא שהוא ממשיך לעורר בפועל ולבטא את הרחמנות שיש לו על עצמו ועל הנפטר עקב מצב הפטירה, ומראה בזה שהוא מחשיב את המצב בעצם כהיפך של רחמנות, וכאילו הרבה יותר טוב היה אילו הכל היה נמשך כמו שהיה.
ועל פי אמת, הקב"ה יודע מהו בדיוק תיקון האדם ועל פי זה נותן לו ימים בעולם הזה (אוה"ח הק' עה"ת בראשית פרק מז פסוק כט); וכן הוא יתברך יודע את המצב המובחר ביותר שדרכו האדם הנשאר בעולם הזה יגיע לתיקונו.
ואע"פ שדבר זה נסתר מעיני בני אדם כאשר אנו חיים בעולם הזה, מ"מ האדם בעולם הזה חייב להאמין שהכל לטובה – הן סיום העבודה של הנפטר שעכשיו עולה למעלה ויש לו שם שמחה (רמב"ם תחילת הקדמה לפירוש המשניות סדר זרעים), והן מצב עבודתו בעולם הזה, שאין הקב"ה מביא מצב על הבן אדם אלא אם כן כך מתאים לו לפי תיקונו של אותו היום (וכמו שמוכח מתוך דברי האור החיים הק' הנזכר לעיל).
ולכן, אע"פ שדברים אלו נסתרים מאתנו, ולנו בעינים גשמיות נראה שיותר טוב היה אילו היה המצב אחרת, אבל נצטווינו על פי הגמרא הנזכר להאמין, כי על פי אמת המצב היא בדיוק כמו שצריך להיות . ולכן אין להמשיך את התעוררות רגע הקרע באותה עוצמה אחרי ג' ימים, כי זה מראה שהימים הנמשכים של אלו שנשארו בעולם הזה וצריכים להמשיך בתיקונם, שהקב"ה כיון להם להיות במצב של בכי וקרע. ואין זה כונתו יתברך כלל.
ולכן, אע"פ שאי אפשר להיות שמח מיד אחרי אבדון גשמי גדול כזה, ולכן ישנם הלכות של שבעה ושלשים ועוד, אבל הכיוון של הנשמות שנשארו צריך להיות יותר להגיע חזרה למצב של שמחה בעבודתם מאשר להשאר בהרגשת הצער של הפרידה והאבדון.
ולכן, כאשר האדם ממשיך בבכייה יותר מדאי וכעבור הזמן, אשר בכייה זו מתעוררת מתוך עומק הרגשת הרחמנות שבקרבו וכנזכר לעיל, אז מביאה הגמרא את הלשון: "אי אתם רחמנים בו יותר ממני", כלומר, וחייבים אתם להאמין, שמה שאני -הקב"ה - עושה, בענין פטירת האדם ומצבי האנשים שנשארו בעולם, הוא הכל נעשה ברחמנות על הנשמות הכי גדולה -- ואפילו המצבים האלו נתקנו ברחמנות יותר גדולה מן הרחמנות שלכם אשר נובעת מן ההבנה שלכם.
ויהי רצון שנזכה לראות איך שהכל לטובה ואיך שנשלמו כל התיקונים על צד היותר טוב, ובלע המות לנצח במהרה בימינו אמן.
בברכה,
רב נחום
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il