האם שווה להיות צדיק?

לכבוד השואל,

הגדרת התואר "צדיק" מבואר בספר תניא פרק א' שיש לה ב' משמעיות: א) לומר שהאדם "צדיק בדינו": כלומר, שכאשר ידונו אותו בשמים הוא יצא זכאי.

וזהו פשטות המילה "צדיק" - שהוא עושה כל מה שמוטל עליו על פי התורה וההלכה, ולכן כאשר הקב"ה יבוא לדון אותו הוא יצא זכאי [מכיון שכל דיני הקב"ה מבוססים על היסוד של  "מידה כנגד מידה", וכפי מה שאדם עשה בשביל הקב"ה כך הוא יקבל בחזרה, אם כן, זה ששמר ועשה את כל מה שדרשו ממנו, הוא יקבל שכרו משלם].

ויש גם פירוש יותר מעמיק, ב) ש"צדיק" פירושו אדם שהמעיט את משיכת היצר הרע שבקרבו, עד שבכל מעשה שיעשה "יצר טוב שופטו", כלומר, שהמשיכה לטוב מתגבר בו יותר בכל פעם.

ועתה נבוא למקור שהבאת, "מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה" (יבמות קכא:), לראות אם יש בזה איזה ראייה שראוי שאדם יחסוך מלהיות צדיק.

ויש לומר, שמה שהצדיק מקבל יותר עונש מאשר אנשים אחרים, הוא מפני שהוא משמש דוגמה לאחרים. ולכן הוא נענש גם על מה שילמדו אנשים ממנו. מה שאין כן האדם הפשוט, אינו נענש על מעשיו אלא כשלעצמו.

ונמצא לפי זה, שאין ענין הגדלת עונשו של הצדירק מפני שהוא צדיק, אלא מפני שהוא נעשה מפורסם ועכשיו אחרים מסתכלים עליו. ונמצא שאפילו אדם פשוט, אם הוא אדם כזה שאחרים מסתכלים עליו ומחקים את מעשיו, גם הוא ייענש יתר מאותה סיבה עצמה - לפי שמעשיו משמשים כדוגמה לאחרים.

ונמצאנו למדים, שאין שום הוכחה ממה שהצדיק נענש כ"חוט השערה" משום שהוא "סביב" ו"קרוב" להקב"ה,  שלא ישאוף אדם להיות צדיק; כי עיקר העונש נובע רק משום שאחרים רואים אותו ולמדים ממנו.

יש רק הוכחה מזה, שלא ישאוף אדם להיות מפורסם. וכן הקפידו הרבה על זה, תלמידי הבעל שם טוב ז"ל בדורות הראשונים, שרצו לעבוד את השם כצדיקים באופן שאף אחד לא ידע מצדקתם. אמנם לגבי שאלתך, גם מזה אין הוכחה שלא ישאוף אדם מלהיות צדיק  רק שלא להיות מפורסם.

ולכן אפילו אם יהיה האדם מ"פשוטי העם", אבל הוא בעל השפעה רבה - שמה שהוא עושה משפיע על עוד אנשים לעשות כמותו - גם הוא ייענש יתר אם הוא גרם לעוד אנשים לחטוא עקב מעשיו.

אבל כאשר אדם שומר תורה ומצוות בדקדוק כראוי, ונעשה צדיק ב"דינו" ששומר כל מה שמוטל עליו, הרי הוא נעשה יותר קרוב להקב"ה שאין שיעור לטובה שזוכה אחליה על ידי זה, ואם כן הרבה יותר עדיף להיות צדיק וליהר מלהשפיע איזה דבר שלילי מאשר להיות "רק" אדם פשוט.

בברכה,

רב נחום