שאלה בלשון הקודש

לכבוד השואלת, 

הרמב"ן הקדוש, בפירושו על התורה כותב (שמות פרק ל פסוק יג), שהסיבה שלשון התורה נקראת "לשון הקודש" משום שזוהי הלשון שבה ברא הקב"ה את עולמו. 

הרב רבי משה קורדובירו ז"ל, בספרו הפרדס, מבאר שאין האותיות של לשון הקודש הסכמיות (סוביקטביות), אלא הם מראים בעצם בצורותם (האוביקטיבית) על מציאויות רוחניות עליונות. 

ומסורה לנו מספרי הקבלה, שכל נקודה קטנה שנוגע לאותיות מרמזת למציאיות רוחניות, וזה כולל אפילו את הכתרים הקטנטנים שרושם הסופר על האותיות בכותבו ספר תורה. 

ונמצא שגם כיוון הקריאה מוכרח שיהא בו איזשהו רמז למציאות רוחנית, שלכן נקרא מצד ימין לשמאל דוקא ולא להיפך. 

כי מבואר בספרי קודש, כי ימין מרמז על החסד ושמאל מרמז על דין. ונמצא שכאשר אנו קוראים בהתחלה מצד ימין, אנו מראים בכל פעם שאנו משליטים את כח הרוחני של "חסד" להיות יותר חזק מן ה"דין"  לפי שמצד החסד מתחילים והוא המקור.  משא"כ אצל שאר שפות שנקראות משמאל לימין, הרי בכל פעם משליטים את כח הדין על החסד, לפי שמצד הדין מתחילים והוא המקור להתחלת קריאתם.

בברכה,

רב נחום