שאל את הרב - כללי
גזענות ביהדות
- ו' אדר התשע"ה
שאלה
האם גזענות מותרת ביהדות .. כלומר איך אפשר להסביר את העניין שהיהודים הם העם הנבחר .?האם אלוקים מפלה בין אנשים ?כמו למשל בעניין השבטים ? או בין היהודים לאומות העולם? ועוד באותו עניין איך אפשר להחליט על העיסוק של אדם לפי מוצאו בלבד כמו למשל שכל שבט יששכר ישב וילמד ואם יש שם מישהו מפגר אז מה דינו?
תשובה
לכבוד השואלת,
1. ככל הידוע לי, התואר "העם הנבחר" אינו מופיע בשום מקום בתורה, כך שהמושג שיש סוג בני אדם שיותר "שווים" לבורא עולם מאשר אחרים אינו קיים בתורה.
מה שכן נאמר בתורה היא: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ".
ופירוש ענין זה מבואר בספר אור החיים הקדוש, שהכונה ב"סגולה" היא הכח של ישראל למשוך את חלקי הקדושה בעולם לעבודת השם. וזה לשונו : "ואומרו כי לי כל הארץ, כאן רמז שיש לו סגולה מפוזרת בכל הארץ. ...כי ענפי הקדושה נתפזרו בעולם, ואין מציאות להם להתברר זולת באמצעות ישראל, וביותר באמצעות עסק התורה שהיא כאבן השואבת ניצוציה במקום שהם, ואותם נצוצי הקדושה גם להם יקרא סגולה."
הרי שישנם חלקי הקדושה מפוזרים בכל העולם, ובאמצעות ישראל ובפרט דרך לימוד תורתם, הם מושכים את הסגולות האלו שנתפזרו להתקרב, כמו שאבן שואבת ממשיכה חתיכות הברזל.
ונמצאנו למדים, שישראל "נבחרו" לצורך תפקיד. אין כאן גזענות לומר "רק המוצא שלי הוא טוב ולא של אחרים". אלא החשיבות של ישראל הוא בזה שנמנו לתפקיד מסויים שמוטל עליהם הקירוב של כל שאר אנשי העולם - אשר נקראו בשם "ניצוצי קדושה" - לבורא עולם.
ונמצא, שאין אחד ש"יותר שוה" אצל הקב"ה; להיפך, הואיל והשם יתברך דואג גם לאומות העולם והקדושה שבהם, אשר נתפזרה בכל העולם, לכן העמיד את ישראל בתפקיד כזה לקרב אותם לבורא העולם.
הרי שאין כאן שום ענין של הפליה נגד אומות העולם חלילה; להיפך, יש כאן הטלת אחריות על ישראל, שבקבלת התורה נעשו ישראל האומה אשר אחראית בשביל כל אנשי העולם לדעת מהשם יתברך ולהתקרב אליו.
2. ענין השבטים שעסקו באותו משלוח יד נובע משורש נשמתם. כל אחד בעולם מחונן בכוחות מיוחדות שבהם הוא מצטיין, והכוחות האלו הוא מקבל מאת הוריו [כוחות הגשמיים באופן ג'נטי, וכוחות הרוחניים כהמשך מנשמת הוריו]. וכן י"ב השבטים, היו שונים אחד מן השני בזה שהיה שינוי בשורש נשמתם. וכל אלו מן האנשים שנולדו מאותו השבט, היו להם נשמות יותר זהות, וממילא גם תכונות נפש וכוחות הטבעיות שבהם היו יותר זהות.
ולכן לכל שבט ושבט היה לו את העבודה המיוחדת שלו. כי בספר חובות הלבבות (שער הבטחון סוף פרק ג) מבואר, שאין כל אדם חייב לחזור אחר כל סיבה מסיבות הטרף (הפרנסה), אלא יחזור אחר סיבה המתאימה לפי טבעו וכוחותיו. והמובן מדבריו, כי זהו רצונו יתברך: שהאדם ינצל את הכוחות המיוחדות אשר ניתנו לו בטבעו מאת השם, ובזה ישתמש להביא את פרנסתו.
ולכן בשבט זבולון חינכו יותר לחיים של מסחר ותמיכת לומדי התורה, ובשבט יששכר חינכו יותר לחיים של לימוד התורה עצמה. כי היו ילדיהם מחוננים באפון טבעי באותם הכוחות המתאימים לאותם המלאכות מצד שורש נשמתם, אשר היתה זהה לשורש נשמת השבט. ולכן באופן טבעי היו לכל אחד מהם נטיה לרצות ולהצליח יותר באותו תחום שהיה מיוחד לשבטם.
ואין בזה סתירה אם ח"ו אירע שילד אחד היה לקוי בכוחותיו, כמובן שפעלו בזה לפי טבע הדברים ולא הכריחו את הילד לעשות את מה שאינו מתאים לו. אבל כשמדברים באופן כללי וכפי המציאות הרגילה שהיתה מצויה בבני השבט, היה תמיד נטיית וכוחות הגוף והנפש של מי שנולד באותו השבט, יותר נוטים לאותו ענין שהיה תמיד מצטיין בו אותו השבט מדורי דורות, וכנזכר כבר בברכת יעקב אבינו ע"ה (בראשית פרק מט-כח) לגבי כוחות המיוחדות של כל אחד מן השבטים.
בברכה,
רב נחום
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il