בקשר לסוגיית הנהג המתפלל

לכבוד השואל,

בשולחן ערוך אורח חיים סימן צד (סעף ד') מובא:

"היה רוכב על החמור אין צריך לירד ולהתפלל אפילו אם יש לו מי שתופס חמורו, אלא מתפלל דרך הילוכו... והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו ויישוב דעתו; ויש מחמירין לעמוד באבות. וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה:"

ובפשטות השולחן ערוך מדבר רק מנסיעה על חמור; אבל על נסיעה בנהיגת מכונית בימינו, לכולי עלמא אסור, משום שיש בדבר פיקוח נפש, שמא יתעלם במחשבתו מן הנהיגה כראוי, והסכנה הכרוכה בכך היא הרבה יותר מוחשית, מאשר חשש הסכנה שהיתה בזמנים קודמים ברכיבה על החמור.

ולכן במקום פיקוח נפש, אין להתפלל שמונה עשרה בדרך (אם אינו יכול לעצור משום איזו אונס או שעת הדחק).ואם יעבור זמן תפלה, יתפלל תפילת תשלומין כשהמצב אירע בשוגג או באונס.

~~~

ואפילו שאר ברכות, אין להתפלל בשעת נהיגה, שהרי אמרו הפוסקים (מ"ב סימן קצא סעיף ג) שבשעה שמברך אין לו לעסוק אפילו בפעולה קלה; וכל שכן נהיגה הדורש מן האדם ריכוז בנסיעה.

וכך היא  לשון המשנה ברורה שם:

"מפני שנראה כמברך בדרך עראי ומקרה; ואפילו תשמיש קל אסור לעשות, ואצ"ל שלא יעסוק בדבר שצריך לשום לבו אליו. וכתב הט"ז, שיש ליזהר שלא לעיין אפילו בד"ת בשעה שמברך בהמ"ז - כי זה מורה על היות הבהמ"ז אצלו רק על צד המקרה וההזדמן. ולאו דוקא בבהמ"ז; ה"ה כשעוסק בתפלה או באיזו ברכה אחרת. וזה נכלל במאמר תורתנו ואם תלכו עמי קרי, דהיינו שלא יהיו המצות אצלנו על צד המקרה וההזדמנות בעלמא:"

~~~

בקשר ללבישת טלית בשעת נהיגה, אין מקום להסתפק שמותר.

ובקשר לחבישת התפילין בשעת נהיגה, בילקוט יוסף סי' ל' סעיף י"ב  האריך בזה וכתב, שכיון שיש לחוש להיסח הדעת בתפילין עדיף לא לנהוג עמהם.

בברכה,

רב נחום