סרטים וספרים

לכבוד השואלת, 

ענין זה מובא בהלכה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן שז, סעיף טז) שהקורא "בדברי חשק [וכ"ש כשרואה סרטים], איכא תו משום מגרה יצר הרע" - כלומר שמי שקורא בספרים אלו של דברי חשק, מעורר את היצר הרע בעצמו כבר עכשיו; והרי עיקר הזמן של ההשתמשות ביצר הרע אינו אלא אח"כ בשעת הנישואין, וכמו שמבואר ענין זה בפירוש בספר "תומר דבורה" פרק שישי. ולכן הדבר אסור.

ואנסה לבאר למה הדבר אסור כפי מה שהבנתי.

~~~ 

כי הנה ידענו, וכן שמעתי ממ"ר במוסר, רב שלמה וולבה ז"ל, שעיקר התפתחות הרגשות שהולכים ומתפתחים אצל צעירים וצעירות, ומתבקשים ביטוי, נטע הקב"ה בתוך האדם לצורך החתונה והנישואין.

כי החוש הזה של רומנטיקה, הוא הכח החזק שנתן הקב"ה לאיש ואשה להאחד ביניהם באופן רגשי מושלם, וכמו שכתוב בתורה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, ודבק באישתו (בראשית ב' - כד).

וכאשר מעוררים את הריגשות הקדושות האלו קודם זמן הנישואין דרך תמונות הסרטים ודרך הצגת השחקנים,  אז נקשרים (באופן תת-הכרתי) הריגשות הטריות והקדושות האלו אשר מיועדים לבן זוג, לאותם ציורים שחזה האדם בסרט (אם זה צורת גבר או אשה או צורת פעולה שהם עשו).

ואז בבוא הזמן להתחתן, וכאשר החתן והכלה נכנסים לדירה לחיות ביחד, ואז הוא הזמן לעורר ריגשות אלו באמת, אז נמצא (באופן תת-הכרתי) שכאשר כל אחד מהם מעורר אותם הריגשות שבלבו כדי להביעם לבן הזוג, אם  חיוו מקודם רומנטיקה דמיוני דרך סרטים או בקריאת ספרים, אז בד בבד מתעורר ביחד עם רישותיהם אותם תמונות ודמיונות שבמח שגרמו להם להתעורר בריגשות כאלו כל כך עמוקות בפעם הראשונה. כי הריגשות העמוקות האלו שבהם, כבר נקשרו באותם חוויות דמיוניות (שעכשיו נספגו לתוך תת-ההכרה שלהם).

והנזק שיש בדבר זה הוא גדול: כי אותן תמונות תת-הכריות, עומדות עכשיו כמחיצה וכמפסיק בין האיש ואשתו או בין  האשה לבעלה. כי נפש האדם תמיד שואף להגיע לחויה של רומנטיקה הכי עמוקה שיכול להגיע אליה, ומיכוון שהנפש כבר הגיע לשם בפעם הראשונה דרך אותם תמונות או סיפור דמיוני, אז (באופן תת-הכרתי) הנפש מדמה לעצמה ומבחינה, אם החויה הזו שהיא מחווה כעת, דומה או מגיע לאותו ביטוי שחיוותה כבר בזמן הראשון שחיוותה את זה בחוויה הדמיונית.  

והסיבה שזה מזיק מאד פשוטה: כי כמעט ואינו במציאות שהחויה המציאותי שבין גבר לאשתו יגיע (באופן חיצוני) לאותה המציאות הדמיוני שקלט האדם בדעתו דרך סרט או דרך סיפורים דמיוניים. וזה מכמה טעמים:

1) אולי הבן זוג אין לו את המעלות הפסיות שהיו לגבר שהופיע בסרט או שמתואר בספר הדמיוני;

2) אולי הבן זוג אינו מומחה עדיין לעשות את הפעולות באותו אופן שהגבר עשה בסרט או שמתואר בספר הדמיוני (ואע"פ שאולי את זה אפשר ללמד אותו, מ"מ זה גורם בהתחלה לאיזשהו אכזבה בו לבת הזוג); 

3) גם בסרט ישנה אפשרות עריכה, ויתכן שגם אצל השחקנים לא היתה הפעולה כל כך בשלימות, ודרך העורכים ערכו את זה באופן עוד יותר מושלם מאשר ששייך במציאות. והרואה  את התמונה הזו, חושב שכך היא באמת המציאות, ונוצר פער פנימי בנפש בין התמונה המחשבתית האידיאלית הדמיונית שבמחשבה, לבין המציאות בשטח עם בן הזוג; שכל זה גורם להרגשות של אכזבה, ולפירוד לבבבות נסתרת. 

ולכן במקום לגרום לקושיים תת-הכריים אלו המקשים על חיבור הנישואין בהתחלתן [שיצטרך אח"כ אותו בן זוג שקרא או ראה דברים כאלו להתפלל להקב"ה שיעזור בדרך נס להעביר את כל הדמיונות והתמונות האלו שנספגו מלפני הנישואין כדי שיוכל לבנות את נישואיו באופן תקין (וכמו שעושים בעלי תשובה, שלא היה להם בחירה בדבר וראו כבר את מה שראו)], עדיף שלא לפתח את הריגשות הטריות והטהורות הרומנטיות כעת כלל, עד לזמן החתונה.

כך הבנתי מה שכלול באיסור של קריאת [וכל שכן ראיית] דברי חשק. 

~~~

ואם הדבר קשה כי הסביבה והריגשות דוחים לביטוי, אז יש לנסות עד כמה שאפשר להסיח את הדעת לתוך פרויקטים כשרים אחרים (וכגון לארגן מעשי חסד, לארגן עסק קטן, להתנדב לעזור לאם למשפחה שברוכת ילדים וכו', ולעשות את ההשתדלות לחפש את הבן זוג כבר מגיל צעיר (כמו 18) ולהתפלל להקב"ה שיזכה אותו/ה  להגיע לזמן של ביטוי הריגשות הקדושות במקומם ובזמנם הראוי.

בברכה, 

רב נחום