למה ה' אוהב אותנו?

לכבוד השואלת, 

1. "במה אנחנו טובים מכל העמים שהקב"ה אוהב אותנו יותר מהם?"

תשובה: הפסוק שבו כתוב שישראל שונים במהותם מן אומות העולם הוא בויקרא פרק כ פסוק כו: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי".

ובא הפירוש במפרשים, שאין הכונה בפסוק זה להודיע ענין טכני - שהשם בחר בקבוצת אנשים מסויימים כדי לתת להם את התורה - אלא שיש בעצם שינוי מהותי בין נשמה יהודי לנשמה של אומות העולם.

ונמצא, שהייחודיות של ישראל היא הנשמה המיוחדת שיש להם,  שאין לשאר אומות העולם.

2. " מה הם אשמים שהם לא יהודים?"

תשובה: אין עליהם שום אשמה. לכל אחד מאומות העולם שיש להם נפש מאומות העולם - זהו תיקונם: לשמור את ז' מצוות נח, ובזה הם משלימים את תיקונם בעולם. אין להם צורך בשמירת תרי"ג מצוות כדי להגיע לתיקונם,  ואין שום אשמה עליהם לגבי זה שאין הם שומרים תרי"ג מצוות או שהם לא נולדו יהודים. כל אחד ואחד אחראי רק להשלים בחייו את התיקון שלו.

3. "בעצם,מי אמר שהוא אוהב אותנו?"

תשובה: דברים פרק ז, פסוקים ז'-ח': "לא מרובכם מכל העמים, חשק יהוה בכם, ויבחר בכם:  כי-אתם המעט, מכל-העמים.  כי מאהבת יהוה אתכם."

4. "איפה הקב"ה נמצא, התשובה שקיבלתי היא- בכל מקום. אם אומרים שהוא ברא הכל כולל את המקום אז המצאותו בכל מקום מראה שכביכול ח"ו ישבו שינוי. "

תשובה:

הרמב"ן הקדוש על החומש מסביר בתחילת פירושו על התורה: 

"ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור. הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון "ברא". ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה, הווה מן האין התחלה ראשונה. אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה, ולצאת מן הכוח אל הפועל, והוא החומר הראשון, נקרא ליונים "היולי". ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותן:"

ונמצא שלמדנו, שזה שהקב"ה "ברא" הכל, אינו סתירה כלל להימצאו בכל מקודם גם קודם הבריאה וגם לאחר הבריאה.

מקודם הבריאה היה מציאות הקב"ה שנקרא "אין". פירוש הדבר, שבאותו שלב "אין" שום גשמיות, וכל מה שנמצא הינו רק מציאותו יתברך שבכל מקום שנוכל אפילו לתאר.

ומן ה"אין", הוציא הקב"ה "כח ממציא" (הבריאה הראשונה - שאינה אלא כח "היולי" המוכן לקבל כל צורה), ואח"כ מזה הכח יצא הכל לפועל.

ונמצא שכל מה ש"נברא" בפועל - כולל כל המקומות - היא בעצם שינוי צורה של החומר ה"היולי" הראשון שבאמת ברא הקב"ה.  

____

גם כח ההיולי הזה, הינו ג"כ מאת הקב"ה (כלומר, כביכול "חלק" מתוך מציאותו של הקב"ה) - שהרי לפני בריאתו, לא היה קיים אלא הקב"ה. 

וגם בחומר הראשון הזה אין בו שום ממשות, ונמצא, שעצם החיות של כל הבריאה , אין בה אלא את אותה החיות שמגיע מבחינת האין, שהוא מציאות השם קודם הבריאה וכנ"ל. 

~~~

ונמצא שכל החילוק שיש ב"בריאה", אינה אלא כלפי  מה שנראה לעינינו - של הנבראים. אבל באמת לאמיתו, כלפי השם יתברך, אין שום חילוק בחיות או במקום מציאות חיותו יתברך, בין קודם הבריאה לבין לאחר הבריאה; וכמו שקודם הבריאה רק הוא היה נמצא וממלא את כל המקום, כי הרי מציאותו  ית' הוא שום גבול ובלי תכלית, כך גם לאחר הבריאה - רק הוא ממלא את כל המקום, ואע"פ שנראה לעינינו שיש חילוק במציאותו בין מקומות שונות.

ונמצא שאין שום חילוק או שינוי בו יתברך בין קודם הבריאה, לבין לאחר הבריאה: תמיד הוא יתברך היה ממלא את כל המקום, וכן המציאות הזו נמשכת אפילו לאחר הבריאה, שהוא ממלא כל דבר בעולם והוא נמצא בכל מקום.  

וכל הבריאה שאנו רואים אינה גורמת שום שינוי בו יתברך. 

~~~

וענין זה מבואר בפירוש בספר תניא (פרק כ'):

"כמו שהיה קודם שנברא העולם ממש שהיה הוא לבדו, וכמו שנאמר (שחרית (הדף אינו קיים)">תפילת שחרית): "אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא כו'", פירוש, הוא ממש בלי שום שינוי, כדכתיב (מלאכי ג ו): "אני ה' לא שניתי", כי עולם הזה, וכן כל העולמות העליונים, אינן פועלים שום שינוי באחדותו יתברך בהבראם מאין ליש, שכמו שהיה הוא לבדו הוא יחיד ומיוחד קודם הבראם, כן הוא לבדו הוא יחיד ומיוחד אחר שבראם, משום ד"כולא קמיה כלא חשיב", וכאין ואפס ממש.

כי התהוות כל העולמות, עליונים ותחתונים, מאין ליש וחיותם וקיומם המקיימם שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיה, אינו אלא דבר ה' ורוח פיו יתברך המלובש בהם."

עי' שם ליתר ביאור.    

5.   "ולגבי עוד שאלה ששלחתי ,שהקב"ה לא מוגבל לכללים שקבע ויכול למצוא פתרון בלי להעניש אותנו, האם זה נכון?"

תשובה: ידוע הדבר שאין הקב"ה "מעניש" אותנו; ישנו רק מידה כנגד מידה" ותוצאות למעשינו אנו. וזה שהקב"ה נותן לנו לחוות את תוצאות מעשינו הוא לטובתינו. 

כי בספר "דעת תבונות" לרבי משה חיים לוצאטו ז"ל (בתחילת הספר) מבואר, שכוונת הקב"ה בבריאה הוא, שרצה לתת לנו ההטבה הכי גדולה שישנו; וזהו רק יתכן אם ההטבה וההנאה הסופית שהוא יתן לנו תבוא ע"י בחירתינו - כלומר שאנחנו "נעשה משהו" - כדי שאח"כ נקבל את ההנאה הסופית בתורת שכר ולא בתורת מתנה.

ומבואר שם הסיבה לכך: כי הנאה שמקבלים בתורת מתנה יש בו חסרון גדול  - האדם בוש כאשר יש לו נטו קבלה מן הזולת. והצער והחסרון הזה שאדם מרגיש רגשות בושה כשהוא רק מקבל, הוא כל כך גדול - עד שהחסרון הזה ממעט ומבטל ממנו את הרגשת כל עצם ההנאה שניתן לו. והרי הקב"ה רוצה להטיב לנו ולתת לנו הנאה.

ולכן ערך השם יתברך את חיינו בעולם באופן כזה, שיש לכל אחד בחירה חפשית אמיתית באופן שיקבל שכר או עונש על מעשיו, כדי שאנחנו נוכל "לעשות משהו" ולבחור אם לשמוע בקול השם או לא. כי אז ע"י בחירתנו הטובה לשמוע בקולו, הרי אנחנו כביכול "נותנים לו" כבוד לשמו יתברך, ו"מגיע לנו" השכר. ואחר כך כאשר הקב"ה ישלם את השכר, אז נוכל לקבל את הההטבה מאתו יתברך בתורת שכר ולא בתורת מתנה, ואז יהיה בזה הטבה שלמה בלי החסרון של הבושת שיש למי שרק מקבל.

ונמצא שתכנית הבריאה רק מגיעה לשלימותה כאשר האדם מנצל את בחירתו החופשית, ובוחר - מעצמו - לעשות את רצון השם. ואם הקב"ה יכריח את האדם לעשות את מה שהאדם באמת צריך לעשות כדי לקבל את השכר, נמצא שזה עוקר את כל התכלית של בריאת העולם הזה, אשר נבראת רק לצורך כך שהאדם יעשה משהו מעצמו. 

~~~

לכן הקב"ה הנהיג בעולם הזה הנהגה של "מידה כנגד מידה" - "מה שאדם עושה זהו מה שהוא מקבל".  כי בדרך זה - של ראיית תוצאות למעשיו - האדם יכיר אם עושה טוב או לא; ואם לא הולך לו טוב בתוצאות בשטח של חייו, אז יחשוב לעצמו (= יעשה "חשבון הנפש") ויחליט מעצמו לעשות מעתה טוב יותר. 

ונמצא שאין תהליך הזה עוקר את תכלית הבריאה, שההחלטה לעשות טוב יבוא מן האדם עצמו. 

~~~

ונמצא לפי כל זה, שכאשר האדם עושה רע בעיני השם ואח"כ התוצאות שמופיעות בחייו הם תוצאות שליליות - שאין זה בגדר "עונש" (כמו דיקטטור, שרוצה לשלוט על כולם ואם אחד אינו שומע לו אז מתמלא בחמה וזעם עליו, ומשתמש בכוחותיו ל"העניש" את מי שאינו נכנע למרותו); אלא הם סך הכל בגדר תוצאה מדוייקת למעשה האדם עצמו, וכל תכליתם הם רק להראות לבן אדם את מצבו האמיתי שלו כלפי המציאות האמיתית, כדי שהוא ישיב את לבו ויחליט בעצמו מה לעשות הלאה בחייו.

ואי אפשר לומר שהקב"ה יכול למצוא לזה "פתרון אחרת" כביכול, כי המטרה אינה קבלת העונש אלא הכרת התוצאה; ואין עוד דרך לאדם להכיר בתוצאות מעשיו ברובד הרוחני אלא אם כן יראה את התוצאות במציאותו בתוצאות שבעולם הגשמי.

בברכה, 

רב נחום