סיפור - מקורו

בעיתונות האמריקנית הופיעה כתבה על גוי איטלקי בשם טוסקניני, שהיה מנצח על תזמורות ענק של עשרות נגנים. היה לו כישרון מוזיקלי נדיר, במיוחד לאור העובדה שהוא היה כותב את התווים עבור כל הנגנים ועבור כל הליוויים. כשהאיטלקים ישרו קו עם הנאצים, הוא כעס עליהם ונדד לאמריקה. שם מיד העמידו אותו בראש אחת התזמורות הגדולות של אמריקה דאז, ושמו יצא לתהילה אצל מיליונים של גויים עד מותו בגיל 89. בערוב ימיו ביקש עיתונאי בשם זקס לראיין אותו על מנת להוציא ספר רב-מכר שיתאר את הצלחותיו בניצוח תזמורות שהאדירו את שמה של אמריקה. טוסקניני הזמין את הכתב לחזות בקונצרט מיוחד עם עשרות נגנים, שלא בניצוחו, הופעה שאף שודרה בכל ערוצי הטלוויזיה האמריקנית אז. בתום ההופעה הקהל עמד על רגליו והריע זמן רב לביצוע המרשים של הנגנים והמנצח. באותה הופעה ישב טוסקניני בשורה הראשונה כשפניו חתומות. הוא הביט במנצח ובתזמורת ולא רווה מהם נחת, העיתונאי שאל אותו מדוע הוא כה מחמיץ פנים ולא מתפעל כמו הקהל? 'הרי כולם היללו והפליגו בשבחם ואתה במקום לומר תודה למנצח ולתזמורתו, אתה מחמיץ פנים... מה קרה? ראה את התפעלות הקהל!" אך טוסקניני בשלו. 'חסר היה ליווי של כינור. במקום 15 נגנים של כינור הגיעו רק 14. היה חסר עוד ליווי אחד של כינור וזה השפיע!' 'מי הרגיש בכלל שחסר כינור?! התפלא העיתונאי - 'יתכן שאפילו המנצח לא יודע על היעדרות הכנר הבודד' בכל אופן פנה העיתונאי למנצח ושאל אם אחד הנגנים לא הופיע. 'אומר לך את האמת' השיב המנצח – 'אינני יודע, ואפילו אם היה חסר כינור אחד לא הרגשתי. ישבו בקונצרט עשרות נגנים וכנר אחד לא מעלה ולא מוריד מההרמוניה של התזמורת!' אנא בדוק עבורי ביקש העיתונאי זקס ואכן התברר שהיה חסר כנר אחד שחלה ולא הופיע לקונצרט, כך שניגנו רק 14 נגנים במקום 15. 'כששמעתי זאת מספר זקס- 'פניתי לטוסקניני ושאלתיו כיצד הרגיש בחסרון הכנר, טוסקניני חייך ואמר: 'תקשיב טוב: אני כתבתי את התווים לכל 15 נגני הכינור. לכל אחד כתבתי תווים קצת שונים כדי שביחד יהיה ביצוע וליווי, של סימפוניה מושלמת. 'במהלך הקונצרט חשתי שחסר איזה צליל מהקולות, אי-אילו תווים, ומיד קישרתי שכולם שייכים לכנר אחד שהוא חסר וזה משפיע. אמנם לציבור זה לא כל כך משנה 14 או 15 נגנים, אבל אני שכתבתי להם תווים, אני שביקשתי שהסימפוניה תהיה מושלמת יותר, אני הרגשתי שזה חסר... המשכתי ואמרתי לאותו יהודי שבור: "לך נדמה, אה... רק כמה שורות גמרא זה הפדיון היומי שלך. היום קצת שורות, מחר כמה שורות, זה כלום... מה יהיה כאן... למי זה כבר נותן מספר השורות שלך, מספר הדפים שהספקת... אבל הקב"ה המנצח הגדול שכתב התווים במיוחד בשבילך, האם לא תשמיע את התווים שלך שבורא עולם מחכה לשמוע כמה שורות מהגמרא שלך, כי רק ע"י הליווי שלך תהיה הסימפוניה מושלמת יותר..." זה היה בקיץ. בחורף פגשתי את בנו של אותו יהודי ושאלתי אותו: "מה שלום אבא?" "ברוך דיין האמת... "ענה לי. - "אבא עד ימיו האחרונים ממש היה מגיע לבית המדרש וקודם שהיה מתחיל ללמוד היה אומר באנגלית: 'המנצח הגדול של הסימפוניה העולמית מחכה לשמוע את השירה שלי'. במילים אלו היה פותח את הגמרא ומתחיל לשיר בדביקות ושמחה 'אמר רבא... אמר אביי...' ".

מקור

http://www.areshet.org.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1202917