תרגול אמנויות מהמזרח

לכבוד השואל, 

בקשר ליוגה נא ראה בלינק הבא :

https://www.hidabroot.org/he/question/22030

ועיין גם הלאה במכתב הוספה מוכרחת להלכה, מדיבור המתחיל: "וזה צריך להודיע", והלאה - מה שנוגע בישירות לתרגול של יוגה.

~~~

לגבי אמנויות לחימה – כגון טאי צ'י,  קראטה,  קונג פו :

הצעת במכתבך, שאומנויות אלה יש פעמים רבות קאטות שבהן מספר וסדר התנועות איננו סתמי ולפעמים אולי יכול לחקות סמלים וכו' ולשאוב ממנהגים, אמונות דתיות, פילוסופיות וכיו"ב.

לפי מה שבררתי, עיקר הכונה של העוסקים באמנויות לחימה של קרטה, קונג פו, וטאי צ'י כיום, היא לתועלת שיש ללומד מן המשמעת לצורכיו הפרקטיים, כגון: התעמלות, שמירת הבריאות, הגנה עצמית, או כספורט של לחימה;

והקשר שיש למשמעויות האלו לענינים פילוסופיים או דתיים [ואפילו משורשם של אותם משמעויות] היא מינימלית - אם בכלל - ביחס לשאר סוגי פרקטיקות כגון יוגה, מדיטציה וכדו', הנהוגות לדורות בין אנשי העולם המזרחי.  

ובפרט כיום בעולם המערבי, כפי מה שהבנתי, הרבה פעמים אין בקורסים של לימודי משמעויות אלו שום זכר לענין רוחני; וכל מה שמלמדים הוא רק הטכניקה הפרקטית. 

לכן ככל הנראה, יש צד גדול להקל בלימוד הטכניקה של אמניות אלו, כאשר כוונת הלומד היא לצורך אחת מן התועליות הגשמיות כגון אלו שנזכרו לעיל [התעמלות, שמירת הבריאות, הגנה עצמית, ספורט].

כמובן שכל זה בתנאי, שלא יתלוה לכיתת הלימוד שום זכר לפילוסופיה או לסוג של פולחן מזרחית, ואפילו  הזכרת שמותיהם לבד של אותם פולחנים, לא יישמע - וכמו שכתוב בתורה: "לא ישמע על פיך" (שמות כג - יג).

~~~

ומה שהזכרת שיתכן שיש מספר וסדר לתנועות  שאיננו סתמי, ולכאורה כוונתך שאותו רצף של תנועות מרמז לאיזה כוונה או פולחן של עבודה זרה;

ואם יתברר הדבר בדוגמא פרטית  שכך הוא וכוונתם במספר הרציפויות הוא לאיזה ענין בעודה זרה, יתכן שאסור לעשות גם הטכניקה של אותה סידרה באותו מספר רציפיות.

אמנם אם לאחר הבירור, ככל הנראה אין למספר הרציפיות איזה טעם או רמז, נראה שאין לאסור.

כי הרי מה שאסור מן התורה היא 1) פעולת הפולחן עצמה 2) הנעשית בכונה לעבודה זרה.  

וכאן, הרי ביררנו, שהפעולה עצמה כגון צורת העמידה ותרגול התנועות המהירות שבו, אינם נעשים כסדר עבודה לאיזה אליל, רק שהם תנועות הנעשות לצורך הפרקטי של הלחימה עצמה [אם כי, לגבי טאי צ'י מובא, שהרבה פעמים התרגולים נעשים דוקא באופן איטי - וא"כ אם אין זה דוקא תנועה לצורך לחימה, שוב יש ספק  שאולי נתערבב באותם תנועות תרגול צורות של מתיחות הגוף אשר כן דומות לצורה של עמידה לפולחן עבודה זרה (וכמו שנשתרבב ביוגה, וכפי שיבואר), ועדיין צריכים לבדוק את הנושא בנוגע לטאי צ'י];

והרי לגבי הכונה במספר הרציפיות גם ביררנו, שאין כוונת התלמיד העושה את פעולות הרציפות לשם עבודה זרה ח"ו, רק לשם הפרקטיקה שבו. ואם כן, לכאורה אין כאן צד של חיוב דאורייתא, אפילו אם יעשה התלמיד לפי המספר של רציפיות שמלמדים לעשות בקורס - ואפילו אם באמת כוונת הממציאים במזרח היתה לכך - מ"מ אין לפעולה שעושה שום שייכות לפעולת עבודת פולחן, וגם אין כוונת התלמיד לשם כך כלל.   

 וכמו כן אפילו כאשר הם מחקים בתוך הקורס תנועות על פי צורת אות שלהם, או על פי איזה סמל (שאינו בעצמו עבודה זרה), או לפי תנועה של איזה חיה שחיקוהו, הרי אין בדברים אלו משום פולחן לעבודה זרה בעצמם, ואין לחשוש על אותם תנועות אלא כאשר הם מראים באופן ברור אודות צורת פולחן [וראה הלאה].

ולכן נראה שמותר ללמוד את הטכניקה שבאמניות אלו, כאשר מוכח שהתנועות שבהם נעשים לצורך פרקטיקת הלחימה, ואין מי שמזכיר לתלמיד כלל איזה מושג של כונה לאיזה ענין של עבודה זרה. ולכן צריך שיהא מותר לתרגל אפילו לפי מספר הרציפיות, ואפילו אם נוטים התנועות לצורת דבר סתמי כגון פעולת חיה או אות שלהם, ככל אשר אינו מוכח שהפעולה היא דומה בצורתו לאופן של פולחן. 

~~~

וכאשר התנועות מראות באופן ברור אודות צורת פולחן,  יש לומר שאותם תנועות כן יהיו אסורים לחקות, ואפילו כאשר כוונת התלמיד לשמים. כי אין להשתמש באותם צורות פולחן המצויות אצל עובדי עבודה זרה, בשביל עבודת השם. [וראה מה שכתב הקדושת לוי ז"ל בנוגע לזה בפירושו לדברים טז - כב על הפסוק: "ולא תקים לך מצבה, אשר שנא השם אלוקיך." ] 

וזה צריך להודיע: שישנם תנועות שנשתרבבו ליוגה שזה ברור (ולפעמים גם ידוע הטיב למלמדים) שמקורם הוא מסוג פולחן לעבודה זרה. 

תנועות הגוף שניכר מתוכם שיש בצורתם משום פולחן, וכגון העמדת הגוף בצורה של השתחויה או הדומה לו, או העמדת הגוף בצורה של "קידה" (כמו שהזכירו חז"ל בסוכה (נג.) שהיה נהוג, להבדיל, לעבודת השם בזמן המקדש), או העמדת הגוף באופן שכולל תנועה של הרמת ידים ישר למעלה, הנעשית יחד עם ההסתכלות למעלה, נראה שיש לאסור ואפילו כאשר אין כוונת העושה לכך.  וזה משום שפעולות המיוחדות אצל עובדי עבודה זרה בשביל העבודה זרה שלהם, הם נכללו באיסור נפרד מן התורה של "ובחוקותיהם לא תלכו" - שאוסר את הפעולות וההידמות עצמו לנהוג אצל הגויים, ואפילו אם עושה כן בכונה אחרת. 

~~~

היוצא מכל הנ"ל שמותר ללמוד אומניות לחימה היום במדינות המערביות, וזהו דוקא כאשר כוונתו רק ללמוד את הפרקטיקה שבהם וכאשר אין שום זכר בקורס למושגים שבדתיות המזרחיות, ודוקא באותה טכניקה (מהירה) שמוכח ממנה שהכונה לתועלת הלחימה, אבל לא באותם תנועות או תרגולים אשר מוכח מהם שהעמדת צורת הגוף היא באופן המתאים לפולחן.  

ובאם באותם קורסים, נותנים בהם הקדמות והסברים הכוללים השקפה פסולה או תיבות של פרקטיקה מלשון הדתיות המזרחיות או שמות הנוגעים לעבודת אלילים העתיקה של מדינות המזרח (יפן, סין, הודו, וכו'), בזה אין צד היתר כלל ללמוד מהם אפילו את הטכניקה הפשוטה, וכמו שנצטווינו : "אל תפנו אל האלילים" - לא תפנו אל מדעתכם (שולחן ערוך סי' שז סעיף טז).

את הנלע"ד כתבתי.

~~~

בענין מדיטציה (הסיכום נלקח מאתר: https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%94):

"מדיטציה שיטת הרפיה של הגוף והנפש. מקורה בתרבויות המזרח הרחוק, ובמקורה היא שיטה דתית של התרבויות הללו. בשנים האחרונות נעשה בה שימוש גם למטרות רפואה, כגון במצבי יתר לחץ דם, במצבי חרדה, ובכאבים כרוניים.

מבחינת ההלכה - יש מי שכתב, שאם עושים זאת בדרכי הטכס המקובלים בפעילות זו, יש בזה סימנים מובהקים של עבודה זרה, והדבר אסור בהחלט; ואם עושים את טכניקת המדיטציה בלי הפולחן הנילווה, אין בזה איסור, אבל שומרי תורה ומצוות אינם נזקקים לזה כלל.

וכן יש מי שכתב, שאם הדבר נעשה לצורך חיזוק בריאות הגוף ושמירתו, צריך לזה בירור אישי מיוחד על ידי רופאים מומחים, המכירים ומטפלים באיש הנידון; ואם זה עניין לערך הרוחני, החינוכי והמוסרי, שומר נפשו ידע להישמר מלהתבלבל בזה, ואין לנו שום צורך ועניין לסיוע ברכוז המחשבה ממקורות זרים ונוכרים, אלא מתוך דרכנו היהודית של 'שויתי ה' לנגדי תמיד', "וכל מעשיך יהיו לשם שמים".

ויש מי שכתב, שביסוד השיטה על התבוננות עצמית והתבודדות יש דברים חיוביים ורצויים, אלא שנילוו לשיטה סממנים של עבודה זרה ופולחן אישיות, ולכן צריך לעודד את השיטה בדרכים נכונות ללא הפולחן הנילווה."

בברכה, 

רב נחום