אומרים שלגוי אין נשמה אך יש לו גן עדן

לכבוד השואל,

כפי שהבנתי, התשובה לשאלתך היא על פי הכלל הגדול בלימוד פנימיות: שכל מדריגה ומדריגה כשלעצמו מתחלק לחמשה חלקים: נפש, רוח, נשמה, חיה,  יחידה.  ולכן תמיד צריכים לפרט ולברר לגבי חמשה חלקים אלו  בקשר לאיזו מדריגה מדובר.

והנה, מובא בספרי קודש שיש מדריגה נוספת בעצם הנשמה שניתן ליהודי, יותר מן המדריגה שכלול בנפשו של גוי (עיין ספר תניא פרק ב') [ולסיבה זו  התוספת שקבלנו קראנו השם "בנים"].

לגוי יש נפש הבהמית וכמבואר בספר תניא. ועל פי הכלל הנ"ל נבין מזה,  שהנפש הזו של הגוי מתחלק גם הוא לחמשה חלקים הנזכרים לעיל, רק שהם כולם עדיין כלולים בתוך חלק ה"נפש" שלו. משא"כ ביהודי, נ'פשו "האלוקית" [הנוספת על שלגוי] כלולה מן חלקים נוספים בעצם של ר'וח, נ'שמה, ח'יה, י'חידה.

ומה שכתב הרמב"ם שחסידי אומות העולם, יש להן חלק לעולם הבא, פשטות הכונה היא, שחלקם וחוייתם בעולם הבא הוא כפי שורשם ומציאות נפשם. והואיל וכל גוי שבעולם שייך כהשתלשלות מאיזו נשמה יהודית (וכמו שכתב בעל התניא בפרק לז "ושייך לו החיות של חלק אחד מששים רבוא מכללות העולם התלוי בנפשו החיונית" - ש"כללות העולם" זה כולל חלקו של היהודי בדומם צומח חי וגם מדבר), א"כ כמו שליהודי הרגשת חלקו בעולם הבא תהיה כפי כל החלקים שבשורשו הכוללים נ'ר'נ'ח' י', כך אצל הגוי הרגשת חלקו בעולם הבא תהיה כפי כל החלקים שבשורשו, שהם עדיין בתוך חלק ה"נפש" - הקשורה בהשתלשלות לנפש של איזה יהודי.

וממילא לא שייך להקשות "ואם הם מגיעים לעולם הבא בלי נשמה אז מה ההבדל בין אחד שמגיע עם נשמה לעולם הבא ובין אחד שמגיע בלי נשמה לעולם הבא ? "

כי הכונה במה שגוי מגיע לעולם הבא בלי נשמה, היינו שכל החוויה שלו של עולם הבא והחלקים היותר עלאים שלו של חיה, ויחידה, המה עדיין כלולים בחוויה של אותם חלקים הכי גבוהים - בתוך נפשו. ולא שייך שיחווה יותר מאשר בחינת היחידה שבתוך חלק הנפש שבו.  משא"כ אצל יהודי, אשר מגיע לעולם הבא עם חלק נוסף שבעצם נשמתו  שאין לגוי כלל, הרי החוויה שלו של עולם הבא תהיה במדריגה לגמרי שונה מאשר מדריגת היחידה שבנפש שמחווה הגוי; שהרי יש לנשמת היהודי היכולת לחוות בעזרת השם, גם את  בחינת הא"ס כביכול המתגלה כביכול בחלק היחידה בעצם שבו

ואין לחוויה זו  דמיון לחוויה של חלק היחידה שרק בתוך הנפש בלבד. 

בברכה,

רב נחום