דמי טהרה/דם טוהר/ימי טוהר אחרי לידה

שלום כבוד הרב. בספר ויקרא פרק יב מובאים דיניה של יולדת. אני מעתיק חלק מהפרק: "א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא. ג וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. ד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד-מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ. ה וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל-דְּמֵי טָהֳרָה." כלומר: ליולדת זכר אחרי לידה יש 7 ימי טומאה + 33 ימי טוהר. ליולדת נקבה אחרי לידה יש 14 ימי טומאה + 66 ימי טוהר. עכשיו אני מעתיק את הלכות א+ג מהלכות יולדת ומפילה מהספר "טהרת יוסף" של הרב אברהם יוסף על פי פסקי אביו הרב עובדיה יוסף שליט"א: א. אשה שילדה [=יולדת], הרי היא טמאה טמאת יולדת, כנדה. אם ילדה זכר - טמאה שבעה ימים, ואם ילדה נקבה - טמאה שבועיים, וכשאינה רואה יותר דם, מבצעת בדיקת הפסק בטהרה, סופרת שבעה נקיים, טובלת וטהורה לבעלה. ג.יולדת שנטהרה לאחר הלדה, וכנזכר (בהלכה א), וחזרה וראתה דם בתוך "ימי טהר" [והם: תוך ארבעים יום ללדת הזכר, ותוך שמונים יום ללדת הנקבה] - אסורה לבעלה ככל נדה, וחלים על בני הזוג כל דיני ההרחקות (כמבאר בפרק שלישי), וכדי להטהר, עליה לנהוג בתהליך טהרה כרגיל: הפסק בטהרה, ספירת שבעה נקיים וטבילה. על הטבילה בימים אלה - "ימי טהר" - לא תברך. עד כאן הציטוטים. ועכשיו לשאלה: אם אין הבדל בין ראיית דם בתוך "ימי טהר" לראיית דם בימים שאינם "ימי טהר" בכל הקשור לדיני ההרחקות בין בני הזוג ולסדר ההיטהרות אז למה התורה ציינה את ה "ימי טהר"? מה מיוחד בימים האלה שהתורה ציינה אותם? במה הימים האלה שונים מהימים שאינם "ימי טהר"?