איך עושים תשובה על מעשים רעים ועבירת שאינני מודעת להם

לכבוד השואלת,

לגבי תשובה מבאר הזוהר הקדוש: "בודק עד מקום שידו מגעת, והשאר, מבטלו בלבו ודיו".

כלומר, כמו ההלכה שמצינו לגבי בדיקת חמץ (שמסמל את היצר הרע), אשר אם החמץ נמצא עמוק באיזשהו חור ואינו יכול להגיע אליו, אז בשעת בדיקת חמץ האדם מחוייב לבדוק רק עד "מקום שידו מגעת"; ואם החמץ נמצא הלאה מאותו המקום אז מבטל את החמץ בלבו, וזה מספיק להחשב כמבוטל ואינו עובר עליו [כל זמן שאותו חתיכת חמץ נשאר טמון במקומו בחור. ואם אח"כ משום איזשהו סיבה יצא, אז באותה שעה יצטרך לשרוף אותו. אבל בינתיים אין צריך לעשות יותר].

והזוהר הקדוש מלמד אותנו, שהלכה זו היא הוראה גם על סדר התשובה: אם יש חתיכת "חמץ" - דהיינו איזשהו עבירה, שטמון - פירוש, שנסתר ממנו, שאינו זוכרו, אז, אין האדם צריך להגיע אליו בפועל ולהיזכר בו כדי לזכות לתשובה, אלא בינתיים "מבטלו בלבו ודיו": כלומר, מבטל באופן כללי את כל העבירות שעשה כל ימי חייו ומתודה עליהם באופן כללי. וזה נחשב כתשובה שלימה כל זמן שלא נתגלה לו איזו חתיכת חמץ, כלומר, כל זמן שלא נזכר באיזה מעשה פרטי שעשה. 

ואם כן, בנוגע לשאלתך, יש להוציא קצת זמן לרשום לעצמך על דף את כל החטאים מן העבר שאת כן זוכרת (כלומר שהם בולטים בזכרונך) ולעשות על כל אחד ואחד מהם תשובה בכל שלשת חלקיו (באם עדיין לא עשית): 1) חרטה; 2) ווידוי; 3) קבלה שלא לחזור בשום פעם לעשות כן להבא. ואחר שעשית כן על כל מה שכתוב בדף, יש לומר ווידוי עוד פעם באופן כללי לפני השם יתברך על כל מה שאת לא זוכרת, דהיינו שאומרים: ריבונו של עולם,  יתכן שעשיתי לשעבר עוד חטאים שאינם זכורים לי. את כל הידועים לי, כבר פירשתי לפניך ועשיתי עליהם תשובה. ואת שאינם ידועים לי, ואיני זוכרת אותם כעת, אני חוזרת ומתודה לפניך ריבונו של עולם, ואני אומרת שככל מה שאני מבין עכשיו שהוא נכון על פי תורה, אין רצוני כלל לעשות אחרת. ואם עשיתי אחרת לשעבר, הריני מתחרט על אותם דיבורים או מעשים או מחשבות, ואני מתודה "חאטאתי עויתי ופשעתי לפניך, ויתכן שעשיתי דברים שהם שלא על פי תורה שאינני זוכרת כעת", ואני מקבלת על עצמי ריבונו של עולם שלא לעשות מכאן ולהבא שום דבר שאינה על פי תורה. ובאם אחזור ואזכור אחד מן אותם דברים שעשיתי, אז אחזור אז להתוודות עליו בפרט."

זוהי לשון של תשובה כללית, כאשר אדם אינו זוכר מה בדיוק שעשה או אם שאינו זוכר אם עשה משהו שלא על פי תורה. וכפי דברי הזוהר הקדוש הנ"ל, אמירה כזו (הנאמרת בהכנעה ובלב שלם), היא נחשבת כתשובה שלימה כל זמן שהאדם עדיין אינו זוכר את שאר הדברים שעשה. ושוב אין מקום לדאוג ולחשוש שמא ישנם עוד עבירות שעשה שאינו זוכר.

אמנם כאמור, כל זה שייך רק כאשר לא זוכרים את מה שאירע. אבל כאשר פתאום זוכרים אח"כ איזה מעשה מן העבר שלא נתודה עליו בפרט, אז יש להרגיש את החרטה ולומר את הוודוי מיד כשזוכרים (ואפילו אם זה בזמן שהולך ברחוב, אומר את הווידוי בשקט שרק אזניו ישמעו), ומקבל על עצמו שלא לעשות כן להבא. ועל ידי כן, תמיד האדם נשאר במצב של תשובה, ואינו צריך לדאוג שמא ישנם עוד דברים.

וכן הוא התהליך מטבע הדברים, שבהתחלה עושים את הווידוי רק על מספר מעשים שבולטים בזיכרון, וכיוון שניקה הנשמה מהם, אז מתחילים לעלות על זכרונו עוד דברים יותר עדינים שעשה שלא כהוגן, וכן כאשר עושה תשובה עליהם, עולים כעבור זמן עוד ועוד דברים בזכרונו שכבר שכח מהם הרבה זמן, כי הרי הנשמה זוכרת את הכל. ואם האדם עושה תשובה על כל אחד מהם מיד בעת שנזכר וכנ"ל, יכול להגיע על ידי כך כעבור זמן לעשות תשובה ממש על כל מה שאירע בחייו עד שכבר אינו עולה בזכרונו כלום.

כן יזכה השם יתברך לכל הדורש לעשות תשובה שלימה.

בברכה,

רב נחום