למה גוי ששומר שבת חייב מיתה?

ספר בני יששכר

אבל יובן לך דשאני מצות שבת מן כל מצות התורה, דהרי כל המצות אם יעשה אותם הגוי אין עליו אשם, אבל גוי ששבת חייב מיתה [סנהדרין נח ע"ב], ונצטוו בני נח בלא תעשה לא ישבותו [בראשית ח כב], והנה מהראוי להתבונן בטעם הדבר למה יתחייב בן נח מיתה בשביתתו, ונ"ל על פי מה שאמרו רז"ל ויכל אלקים ביום השביעי ביום הששי מיבעיא ליה למימר, אלא מה היה העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה [ב"ר פ"י ט'], ודבריהם ז"ל ג"כ אינם מובנים, כי המנוחה אינה עשיה רק העדר העשיה ואינה מלאכה וקרא קאמר ויכל וכו' מלאכתו וכו', אך הוא לדעתי על פי קבלת רז"ל שלכל דבר הנברא בעולם יש חומר וצורה, והצורה היא חיות החומר וקיומו, והנה הזמן הוא ג"כ נברא, וששת ימי המעשה המה חומר הזמן, ויום השבת היא צורת החומר כנשמה לגוף, על כן הוא יום השביתה ומנוחה, כי מנוחה מפאת הצורה ושעבוד ועבודה מפאת החומר, כמו שנאמר בעבדים שבו לכם פה עם החמור [בראשית כב ה] עם הדומה לחמור [יבמות סב.], וזהו שאמרו רז"ל מה היה העולם חסר מנוחה שהזמן עדיין לא קיבל צורתו, עד שבא שבת קיבל הזמן את הצורה שהוא מנוחה ונתקיים העולם:

והנה במין האנושי אשר ברא השי"ת לכבודו הוא ג"כ כך, כל האומות הם חומריים של המין כמד"א אשר בשר חמורים בשרם [יחזקאל כג כ], וישראל הם צורת המין, על כן באו לעולם אחר כל השבעים אומות כמשפט הצורה הבאה באחרונה (עיין זה בספרי הגאון בעל גור אריה [גבורות ד' למהר"ל פ"ד, תפארת ישראל פי"ז]), ומעתה תתבונן בבריאת הזמן, יום השבת הוא יום הצורה, ובמין האנושי מבחר ברואי ישראל הם הצורה, אם כן שביתת יום השבת אין ראוי אלא לישראל, משא"כ גוי החומריי אשר בשר חמורים בשרם כשבתו לשם שביתה ומדמה את עצמו לצורה כסברו שאין צריך לישראל כי הוא קיום בפני עצמו, הנה יחויב מיתה, להראות שאין לו קיום בזולת הצורה המקיימו, הבן הדבר, הנך רואה שהחומר מתקיים על ידי הצורה מחוייב להיות דבוק לצורה משא"כ כשמתפרד החומר מן הצורה הנה היא סיבת ביטולו כענין הגוף בהפרידו מן הנשמה:

והנה הצורה נקרא "טוב" כענין הנאמר במעשה בראשית בכל הנבראים וירא אלקים כי טוב, לדעתי הוא כי קיבל כל חומר צורתו המקיימת אותו, וכן הוא בשבת צורת הזמן מזמור שיר ליום השבת טוב להודות וכו' [תהלים צב א ב], ותתבונן הדבר שגם בעסק נקיון המנורה והדלקתו נקרא בתורה בלשון הטבה בהיטיבו את הנרות [שמות ל ז], כי הנר שהוא הכלי הוא החומר והאור הנאחז בו הוא הצורה כענין הנשמה המאירה לגוף, וכן הוא בכתוב נר ד' נשמת אדם [משלי כ ז], והנה לפי זה תתבונן פירוש הכתוב שאמר משה לחותנו לכה אתנו והטבנו לך כי הוי"ה דבר טוב על ישראל, דוקא להם משפט הצורה הנקרא טוב משא"כ לשאר האומות, על כן כשתרצה ליהנות מטובם מחוייב אתה להיות דבוק בהם ממש במקומם, כמו שנאמר [ישעיה יד א] ונלוה הגר אליהם דייקא, משא"כ בהיותך אצל האומות שהם חומריים, הבן: