חיים לא קלים

לכבוד השואלת,

ככל הנראה ממכתבך את סובלת בעיקר ממריבות עם האבא, וזה מוסיף קושי על מצבך בבית.

אין לך לדחות את הרגשות שלך, ואין זה נוגע לאיסור  של לא תשנא; כי ככל שיהודי פוגע בעוד יהודי, הוא חייב לבקש ממנו מחילה כדי למחוק את מה שהוא עשה; וכל זמן שלא ביקש מחילה, אין איסור שהנפגע/ת ירגיש שנאה כלפי מעשה או דיבורי הפגיעה.

רק מה שאסור מן התורה הוא להחזיק את השנאה בלי להודיע לשנוא, וכמו שנאמר: "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את אמיתך" וגו'. ואם האבא רב אתך באופן שאינו צודק או שפוגע בך שלא לצורך מוסר והדרכה*, וזה מה שגורם לך לשנוא את מעשיו, אז את חייבת להודיע לו מה שאת מרגישה. [* ואם כל מה שהאבא עושה הוא רק בכונה של המוסר והדרכה ולטובה בשבילך, ואת באמת עשית חלילה משהו שאינו בסדר,  אז זהו את  שחייבת כעת לעשות חשבון הנפש ולתקן את המעוות; ורק אח"כ אפשר לעבוד על גישור הקשר בחזרה.]

ואפילו אבא אסור לו לעבור על איסור תורה (ויקרא פרק יט פסוק ג ברש"י) אפילו כלפי הילד שלו (קידושין לב.) [אם לא שהאבא היה לו כונה ברורה לחנך את הילד מדרך המוסר ולטובת הילד (קידושין שם); וגם זה רק שייך עד גיל מסויים [קידושין ל.] ואחרי גיל זה יתכן שהאבא נחשב שהוא בעצמו גרם שיתנהג בנו אליו שלא בכבוד והוא זה שאחראי על זה (קידושין לב. רש"י ד"ה ועבר לפני עור)].

לכן אין לך לדכא את רגשותיך או להאשים את עצמך לגבי ריחוק הקשר, רק שיש לך להודיע לאבא מה שאת מרגישה. 

ומן הדרכים שפחות מתנקשים, היינו לכתוב את ההודעה במכתב. תקחי כמה דקות שקטות, תתחילי את המכתב "לאבא" ואח"כ תפרטי שתים או שלש פעמים שהיו מריבות (בקיצור - רק שתים או שלש שורות (קטע קטן) המסכם את מה שהרגשת בכל מריבה), והאיך שאת מרגישה שלא הבינו אותך, או שדנו אותך לכף חובה או שטענו נגדך דברים שלא בצדק או שאינם צודקים.  

אח"כ תכתבי לו שעקב כן הגיע המצב שאת כבר מתחילה להרגיש שנאה של ממש כלפי מעשיו, ואת לא רוצה שיהא כן; ולכן את מבקשת שהוא יפסיק מלריב אתך על נושא זה וזה, ושאת יכולה לדעת את דעתו בנושא על ידי שרק יזכיר לך בקול רגוע ובנעימות, ואין צורך שיהא דרך מריבה ופגיעה אישית. ותשאירי את המכתב בשבילו במקום שאת יודעת שהוא יקבל את זה ויקרא את זה, ואולי דוקא בזמן שאין את נמצאת בבית.  

ועל ידי זה יצאת ידי חובה להודיע לו על רגשותייך האמיתיות. ויתכן שהיחס בינך לבינו תשתנה למצב לגמרי אחרת אחרי מכתב כזו.

ולגבי עצמך, מה שנראה ליעץ לך,  שכדאי לך למצוא איזה טרפיסט או מאמן -חיים שאת מרגישה בנוח איתם, שיתנו לך גיבוי וחיזוק בדרכך שלא תרגישי כל הזמן אשמה, או מדוכאת ברגשותיך. וכאשר תקבלי את הגיבוי הזה אפילו לתקופה קצרה, ותפנימי את המסר שאת כן בעצם טובה, אני מאמין שבעזרת השם תוכלי לימשך בדרכך בהרבה הצלחה בעזרת השם.

ואסיים בברכה, שהשם יתן לך את הכח לעבור תקופה קשה זו, שיהיה לך את האומץ והחוזק כדי לכתוב ולהודיע לאבא מה שאת באמת מרגישה כלפיו (אם לא שיש חשש שעוד יכעס יותר, ואז את צריכה הדרכה אחרת כדי לצאת מן קושי המצב - אולי במקרה כזה תוכלי למצוא איזה רב או רבנית בשכונה שלך שיוכל להדריך אותך מקרוב ), ושתזכי להתחזק באופן חיובי בדרך טוב, עד שתתחזקי כל כך שיום אחד תוכלי גם לנהל קשר עם האבא ולא תרגישי יותר את הסבל.

בברכה,

רב נחום