האם לערבים שרוצחים יהודים, מגיע גן עדן?

לכבוד השואל, 

שאלה טובה שאלת. 

חייב אדם לברר לעצמו את האמת בעולם, וכמו שעשה אברהם אבינו כמובא במדרש, וכמובא ברמב"ם ספר המצוות מצוה ג': 

"וזה על דרך משל כן, כשתאהב אותו יתעלה באמת, כאשר הגיע לך מהשגת אמתתו, אתה קורא בלי ספק הסכלים הפתיים לדעת ידיעת האמת אשר ידעתו. ולשון ספרי: ואהבת את ה׳ - אהבהו על הבריות כאברהם אביך, שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן. ורצונו לומר,  כמו שאברהם מפגי שהיה אוהב כמו שהעיד הכתוב אברהם אוהבי, וזה בעוצם השגתו, קרא בני האדם להאמין בשם מרוב אהבתו."

אך אחרי שנתברר לו ידעת האמת שבעולם, ושיש לשמור את מצוות בורא העולם אשר נתנם בהר סיני לעיני מליוני אנשים, אח"כ יש כלל למעשה האיך לנהוג בדברים ובמצבים שאינם מפורשים בתורה, שהיא "אחרי רבים להטות". 

אמנם כל זה רק היה שייך לעשות למעשה בזמן שהיו ישראל ביחד והיתה סנהדרי גדולה יושבת ביחד ודנה על הלכה אחידה לכל ישראל. אבל אחרי זמן הגלות, אין דרך אחרת אלא "עשה לך רב והסתלק מן הספק", ודעביד כבית שמאי עביד ודעביד כבית הלל עביד - ושני הדרכים מתקבלים לפני הקב"ה, כיון שזהו מה שהוא יתברך מדריך אותנו לעשות (דרך חז"ל, פרקי אבות פרק א') בזמן הגלות. 

אבל נכונים דבריך, שאם אתה רואה מחלוקת שאינה לשם שמים - אפילו בין גדולי הדור - יש לברוח ממנו כבורח מן האש [וכמבואר הכללים איך להכיר כאשר המחלוקת אינה לשם שמים, וכמובאים בספר "שיחות מוסר"  להגר"ח שמולביץ ז"ל, שנת תשל"ב, א' חקת]. או כאשר רואים דבר שהוא טעות נגלית, אז אין להימשך בזה ב"עניים סגורות".

וכנראה שכוונת רבך היה לומר, שבכל דבר הנוגע להלכה יש ללכת אחרי הפוסק שלו, אע"פ שיתכן שיש לפוסק השני ג"כ סברה טובה לפסקו. 

בברכה, 

רב נחום