גרביונים שקופים

לכבוד השואל, 

כל זה מתפרש מתוך תשובת האגרות משה ז"ל מהגאון רבי משה פיינשטיין ז"ל:

שו''ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן ק : ו אם יש טעם להקפיד שילכו הבנות באנפילאות כשאין מקפידין שלא יהו דקות כך שהבשר לא יראה מתוכן ובהא שיש אנשים שמקפידים שלא ילכו נשותיהן ובנותיהן בלא אנפילאות על רגליהן אבל אין מקפידין שיהיו האנפילאות באופן שא''א להראות שכתר''ה הקשה דאיזה חלוק יש דאם חשיבין לערוה גם למטה מהארכובה שקורין קני''א אין מועילין כלום דערוה בעששית אסור ואם כהמ''ב שאינו בדין ערוה אין צורך אנפילאות האמת הוא שהוא לצניעות יותר מחמת שלהלכה עד הקני''א אינו ערוה אבל איכא גם טעם להצניעות בזה משום שבעצם אין החוטים אף מהאנפילאות הדקין שייך שיראה בשר הרגלים והראיה שכשהן צבועין לבן ושחור לא נראה בשר הרגלים ורק מחמת שצבועין בצבע כמראה הבשר לכן נמצא שבעצם הם מכוסין ולא נראין כלל רק שנדמה לאינשי כנראין שלכן אף במקום שהוא בדין ערוה ממש נמי הא איכא חלוק מאחר דעכ''פ הערוה מכוסה אך שיש לאסור משום דאיכא הרהור עכ''פ מזה שנראין כבשר וא''כ באם הוא מקום שאינו מביא לידי הרהור כהא דלמטה מארכובה אף אם היה עכ''פ בדין ערוה לא היה שום איסור ונוגע לדינא ממש בקטנות שליכא הרהור אך שמ''מ הוא בדין ערוה שיהיה מותר באנפילאות כאלו וזהו אולי טעמם.

והיוצא מדבריו ז"ל, שלכל הנוגע מדין ערוה נחשבים אותם גרביונים שהם בצבע הרגל, לכיסוי, ונחשב שבעצם הם מכוסים (כמובן שלא מדובר כאן כלל מסוג גרביים כאלו שיש בהם חורים שמאפשרים הסתכלות בבשר הרגליים ממש).

ולכן לגבי דין הברכה, ולגבי מזוזה וספרים, נחשב כמכוסה.

אמנם לגבי הרהור, עדיין יש בזה איסור; ולכן אסור לאשתך לצאת בגרביים כאלו לחוץ במקום שאחרים יכולים להכשל בהרהור.

בברכה,

רב נחום