מצות והלכות בתורה ובתורה שבעל פה

לכבוד השואל, 

כפי שהבנתי, כל מצוות התורה (כפי שמנאם הרמב"ם או הרמב"ן) חייבות להיות כתובים בתורה. כי הרי זהו תכלית התורה, להורות לנו דרך המצוות את הדרך אשר נלך בה.

אחרי שעיקר המצוה כבר כתובה בתורה (וכמו שמביא הרמב"ם את ציטוט הפסוק מן התורה בתחילת כל מצוה בספר המצוות), אח"כ לרוב, האיך לקיים את המצוה בדיוק הם בחלק התורה שבעל פה. 

ומבואר במדרש, שזה נעשה בכדי שידעו כל אומות העולם במופת, שהתורה ניתנה לישראל; כי הרי אחרי שנכתבה התורה, היו יכולים כבר כל אחת מאומות העולם לאחוז בה ולטעון את נתינתה לאומתו. לכן לא כתב השם יתברך את רובי ההלכות בתורה, רק את כללי הדברים, ואח"כ נתן למשה רבנו ע"ה ג"כ את פירושי  כל מצוה ומצוה בעל פה - ובכונה שזה יימסר מדור דור דוקא מפה של הרב לאוזן התלמיד. ובזה תהיה נתינת התורה ככריתת ברית עם ישראל דייקא, ולא יוכל לטעון שום אומה ולשון מאומות העולם שהיא שלהם. 

וזהו כוונת הפסוק בתהילים (קמז) : "מגיד דבריו ליעקב, חקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום, הללוקה".

וכן מצינו שנצטוינו כבר מדורו של משה:  "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב" (גיטין ס:); וסמכו חז"ל את זה לפסוק שנכתב בתורה "כתוב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה - [הרי שישנם שני חלקים לתורה, בכתב ובעל פה, ועל ידי זה ] -כרתי אתך ברית ואת ישראל" (שמות לד, כז).

וכן אמרו בגמרא (שם בגיטין ס:): " אמר רבי יוחנן: לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה."

הרי שמבואר, שיש צורך גדול שיהא חלק  מן התורה ופירושי המצוות שינתן מאת הקב"ה דוקא בעל פה, והוא ראייה גדולה שניתנה תורה רק לישראל. 

~~~

וברמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות לסדר זרעים הבהיר, שאע"פ שכל  פירושי המצות ניתנו כבר למשה רבנו בהר סיני [בעל פה], וכמו שאמרו חז"ל ( - מובא דרשת חז"ל על זה ברש"י ויקרא כה-א), מ"מ יש כאלו הלכות שאפשר למצוא להן רמז בתורה, ויש כאלו הלכות שאי אפשר למצוא להם שום רמז בפסוקי התורה. ואע"פ ששני הסוגים בעצם ניתנו למשה רבינו בהר סיני, אין אנו קוראים "הלכה לשה מסיני" (בתלמוד), אלא לאותן הלכות שאין להן  שום רמז במקרא - כלומר, שהם רק ידועים לנו בהלכה למשה מסיני, ואי אפשר היה להוציאם בשום דרך רמז מתוך הכתובים.   

ונמצא לפי זה, שישנם שנים - ובעצם שלשה - סוגים של פירושים למצוה: 1) יש שרק נתפרש בעל פה למשה רבינו ואין לו שום רמז במקרא; 2) ויש שנתפרש בעל פה למשה רבינו ויש לו  רמז במקרא; ו3) יש שנתפרשו הלכותיו בארוכה בתוך התורה עצמה, כדיני מעשה הקרבנות, ודיני מצורע.

~~~

ועתה, כאשר שאלתך היא:  "מהי הסיבה שחלק מהמצות וההלכות מופיעות בתורה וחלק הם הלכה למשה מסיני? לדוגמה למה הלכות תפילין הם הלכה למשה מסיני ולעומת זאת הילכות מצורע בתורה?", הרי שאלה כזו ג"כ אפשר לשאול על השינוי בהלכות למשה מסיני עצמן, וכפי חילוק הרמב"ם: למה זה שישנם הלכות שהן לפחות מרומזות בכתוב, וישנן הלכות שאין להם שום רמז בכתוב. 

ולא מצינו תשובה המגדרת את הענין הזה. 

ובעל כרחינו צריך לומר, כי כלפינו אין בזה שום חילוק אם יש רמז בכתוב או לא. המצוה היא מצוה נצחית שאנו חייבים לקיימה, והפירוש הוא פירוש נצחי ומקובל שניתנה כבר יחד עם המצוה בזמן נתינתה למשה רבנו בסיני. וכמה מן הפירוש שמבואר או מרומז בפסוק, אינה נוגעת כלל לחיובינו למעשה; ואם לא גילה לנו בוראינו הכלל בזה, מסתמא זה משום שענין זה של כמה יהא ביטוי של הפירוש של כל מצוה בתוך אותיות התורה, הוא ענין שתלוי רק בידיעת תמים דעות נותן התורה, ובודאי יש לו חשבון בדבר. אבל הואיל וחשבון זה אינה נוגע אלינו, לכן לא נדע  בקיומינו כעת את הסיבה לזה. 

אם כן, הכי נמי יש לתרץ את שאלתך, שבלי ספק כלפי שמיא יש סיבה למה יש מצוות אשר הפירוש שלהם נתארך בכתיבה בתוך התיבות של תורה שבכתב, וישנם מצוות אשר הפירוש שלהם היא רק ברמז קצר בתורה ועיקר הפירוש נמצא בתורה שבעל פה. אבל הואיל ואין חשבון דבר זה נוגע אלינו, לכן לא נדע כעת את הסיבה לזה. 

בברכה, 

רב נחום