האם על כמעט תאונה מברכים "הגומל"?

שלום רב,

לפי מנהג הספרדים אפילו על הצלה מתאונה שאכן קרתה אין לברך הגומל, ולפי זה בוודאי שאין לברך הגומל.
 
ואפילו לפי מנהג האשכנזים שמברכים הגומל על הצלה מתאונה שקרתה - היינו רק אם כבר הייתה התנגשות וכיוצא בזה, ויצאת מזה בחיים - אולם לא מברכים הגומל על הצלה מ'כמעט תאונה'.

כל האמור הוא לעניין ברכה, אבל להודות לה' יתברך ודאי שראוי להודות, ונכון לומר שירה, כגון 'מזמור לתודה' (תהלים פרק ק) ו/או 'נשמת כל חי'.

מקורות: מש"כ שמנהג הספרדים לא לברך הגומל גם על הצלה מתאונה שהתרחשה בפועל, כן מבואר בשלחן ערוך אורח חיים (סוף סימן ריט) שכתב, הני ארבעה לאו דווקא, דהוא הדין למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או נצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטרפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה ונצול מהם, וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל. ויש אומרים שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דווקא. וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות. ע"כ. ולפי זה מי שהיה מעורב בתאונה ויצא ללא פגע אין לו לברך הגומל בשם ומלכות היות שאין זה אחד מהארבעה שחייבים להודות. ואם כן בוודאי שאין לברך הגומל בשם ומלכות כשניצל מ"כמעט תאונה".

וגם לפי מנהג האשכנזים שמברכים הגומל אם היה מעורב בתאונה ויצא מזה בחיים, וכמבואר במשנה ברורה (שם ס"ק לב) בשם האחרונים שכתבו דהמנהג כסברא ראשונה (דהני ארבעה לאו דווקא), ושכן מסתבר. היינו דווקא כשניצל מתאונה שקרתה בפועל, וכגון שהייתה התנגשות ממש בין שתי מכוניות. אולם לא מברכים הגומל על הצלה מ'כמעט תאונה' - יעויין בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ח (סימן כב אות ג) ובשו"ת תשובות והנהגות חלק ב' (סימן קלו) ובספר הליכות שלמה חלק א' (עמוד ערה) ובספר אשרי האיש חלק אורח חיים חלק א' (פרק מ סעיף כ) ובספר חוט שני שבת חלק ב' (עמוד שב).

ומש"כ שכל האמור הוא לעניין ברכה, אבל להודות לה' יתברך ודאי שראוי להודות וכו', יעויין בשו"ת תשובות והנהגות (שם) בשם הגר"י קניבסקי זצ"ל.

בברכה,
 
הלל מאירס