מי הולך אחרי מי השמש או כדור הארץ

שלום וברכה,

 

הרמב"ם הביט בעולם באופן כזה, שכל מערכת השמש והכוכבים ניבטים מטווח כדור הארץ, שמיוחס כמרכז, ולכן נאמר שהכוכבים נעים סביבנו, כמו גלגל חמה, נוגה, מאדים וכו'.
 
איינשטיין טען כי מבחינה מדעית לא ניתן לקבוע מי סובב סביב מי, כאשר שני גופים סובבים אחד סביב השני בחלל. אלא לפי תורת היחסות ניתן להתייחס לעולם כאל מרכז מערכת השמש, כי הוא המקום שבו נמצא הצופה (האדם), וממנו נחקר היקום.

  

ביטויים כמו "זרח השמש ובא השמש" ככל הנראה נאמרו מנקודת היחוס של האדם. גם היום משתמשים בני האדם בביטויים כמו "השמש זרחה" ו"השמש שוקעת" למרות שהעולם הוא זה שמסתובב סביב צירו. מובן כי מנקודת המבט האנושית היקום אכן סובב את האדם, וכן הוא מנקודת המבט המקראית - שכל היקום כולו נברא עבור האדם (כפי שנאמר בתנ"ך: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי"). האדם הוא היצור היחיד שמסוגל לחקור את היקום, להסיק על קיום בוראו, להאמין בו ולעובדו באמת. בכך שונה האדם מכל היצורים החיים. מי שמבין זאת, גם מבין מדוע ראוי לייחס את כל הגופים השמימיים אליו.
  
ראיתי לצטט כאן את תשובתו של הרב מנשה ישראל בנוגע לנס שמש בגבעון דום: "בספר הברית מסביר בזה את האמור בפסוק (יהושע י יב): אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לה' בְּיּוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. לכאורה "ויאמר לעיני ישראל" מיותר, הרי אמר כבר שדיבר לפני בני ישראל - אלא רק לעיני ישראל הוא העמיד את השמש בגבעון, כשבפיזיקה אכן כדור הארץ הוא שעצר מליסוב סביב צירו"
 
כך שאין פה באמת סתירה ליהדות, כי היהדות בוחנת את היקום במבט מעמיק ולא בשיטה כמותית (על כן דת ומדע לעולם לא יתנגשו). הדת מתייחסת לרעיונות המוסריים שמאחורי הטבע החומרי, למנהיג הבריאה והיוצר של החומר. אלא שראינו כי בעניין זה גם המדע יכול להודות. 
 
בברכה,

דניאל בלס