היכן נוצר הזרע בקבלה ובמדע

בס"ד

 
שלום וברכה,

 
הזרע כידוע מיוצר באשכים, אך גם ייתכן מאוד שפעילות מוחית היא שעומדת מאחורי יצירת הזרע, קביעת כמותו, תרכובתו, זמניו וכן הלאה. בנוסף, המח מפריש חומרים שונים אל הגוף כדי לווסת את פעילותו (אולי חלקם מצטרפים גם לנוזל הזרע). אך כל הרעיון הנ"ל הוא תיאורטי, ואין טעם להוכיחו טרם יוצג מקור תורני הטוען לכך.

לפי מה שבדקתי, אין מקור במדרש או בגמרא לטענה שהזרע נוצר במח, וגם אינו מופיע בזוהר.
 

עם זאת, היו מקובלים ואחרונים שכתבו שהזרע נמשך מהמח, אך עיון בדבריהם יגלה שכוונתם היתה לרעיון עמוק יותר, ולא לזרע פיזי כפשוטו. המקובלים כידוע עסקו בפנימיות ובסוד, ולא ניסו לתאר תהליכים בגוף האדם אלא בנפש. נציג כעת את הציטוטים אחד לאחד, ונבאר את כוונת המושג בדבריהם.
 
--- בן יהוידע סוטה לה':
"ונ"ל בס"ד, על פי מה שכתב הרב משה קורדבירו ז"ל זרע האיש נמשך ויוצא מן המוח שלו, ולכך מוחו של איש חלש ואינו יכול לישא משא כבד על ראשו אלא על כתפו, אבל האשה זרע שלה מבין כתפיה, ולכך שכמה חלש וראשה חזק, דנושאת המשא על ראשה, ולא על שכמה. ובזה ניחא שתלו חסרון הבנים שבאים על ידי הזרע לראש, שאמרו ראשו קטוע, שאין מוליד זרע בנים".
בן יהוידע כותב בדבריו: "אבל האשה זרע שלה מבין כתפיה" - ומכאן שאינו מדבר על זרע כפשוטו.

 

--- עבודת הקודש לחיד"א חלק ב':
"כי הזרע נמשך מהמוח ובא עד פי האמה ומריקו בלויה שלו והוא סוד שעושה פירות בסוד הייחוד והחבור אמיתי וסבת כל זה הוא מעשיהם על צדיקים העולים בשלמות הכוונה שמצטיירים ונסגלים."
החיד"א כותב במפורש שהכוונה בביטוי זרע שנמשך מהמח, איננו כפשוטו, אלא שמעשי הצדיקים ומחשבותיהם הנכונות עושות רושם ביילוד, וזו הכוונה במושג זה.
 
--- של"ה שער האותיות:
"השם, וכל מה שאדם רואה ושומע הכל נרשם אחר כך במחשבה ומהרהר בו, וכן הדבור יוצא מן כח השכל מהנשמה, כי דבור החצוני מדבור הפנימי שהוא השכל שהוא במוח, גם הריח הוא דבר שהנשמה תלויה בו. וכמו שאיסור חמור בו להוציא זרע היוצא מהמוח לבטלה, כך איסור גדול הוא המוציא ראיה שהוא מרכבת המוח לבטלה, ועל כן היה רב שח עינים לא הסתכל לא לפניו ולא לצדדין רק בד' אמות שלו. ולא מבעיא שיהיה עוצם עיניו מראות ברע, אלא אפילו המסתכל בדבר הרשות חוץ לד' אמותיו הוא כדוגמת המוציא זרע לבטלה. וכן כתוב בראשית חכמה. ונודע כי הזרע מאור עיניו של אדם, כמו שכתב הרמב"ם (הל' דעות פ"ד הי"ט) במי שמרבה בתשמיש שעיניו כהות, ועל זה בא הרמז ברית כרתי לעיני, שהיה אוחז במדת העינים כמו במדת הברית. וכן מצינו בדבור שהוא גם כן מרכבת המוח שהוא ברית לשון, הרי שלוש בריתות, ברית המעור ברית הלשון ברית העין. וכתב בראשית חכמה פרק י"ז משער הקדושה, כמו שברית התחתון אין להוציא זרע לבטלה, כך אין להוציא הדבור לבטלה. וכן יזהר בשמיעה שלא ישמע שום דבור שהוא לבטלה, כי כבר איפסק הלכתא שומע כעונה. וכן הריח יהיה ניחוח, לא חרון אף כלל וכלל, לא מינה ולא מקצתה, ועל זה נאמר (ישעיה ב, כב), חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו".
כפי שאפשר לראות, השל"ה הקדוש מערב את הרוח והחומר בדבריו, שהמחשבה יוצרת מציאות, עד שאין ביניהם הפרש, ואפילו הסתכלות העיניים נחשבת לזרע לבטלה. ובמילא עיקר דבריו הם על הרוחניות שמשליך לריק.
 
--- הפרדס רימונים לרמ"ק:
"ורצוננו לבאר הענין הזה בענין שמתוכו יתבאר המאמר הזה. נודע כי מציאות הנשמה והנפש והרוח בעת אדיקתם בשרשם קודם אצילותם אינם נגבלות במציאות ההוויה אלא הווייתם היא מצד התפשטותם והשפעתם בנקבה. ע"ד אור מים רקיע שפירשנו בשער האותיות פכ"ז. ר"ל שאין לה הוייה כלל אלא כדרך הזרע המתהווה מצד הכח הדק המתפשט מן המוח שאין שם מציאות זרע אלא כדמיון אור ר"ל כח הראוי להתהוות ממנו זרע עד השפעתו אל מקום הבשול ובדרך ירידתו מתהווה אל דם ובמקום הבשול מתבשל ומתהפך אל הזרע ובהיותו בבטן המלאה מתהוה ממנו הצורה ההיא. וכן דרך הנשמה כי בבינה היא כדמיון אור וכן השפע הראוי לרוח בתפארת ושפע הראוי לנפש במלכות ועל ידי הייחוד מתהוה השפע ההוא אל צורת הנשמה ורוח ונפש וענין היחוד נתבאר בשער מהות והנהגה ועל ידי הזווג הקדוש והטהור מתהוה מאין צורה אל מציאות הצורה"
הרמ"ק כותב בדבריו: "המתהווה מצד הכח הדק" - אפשר להבין שדברים אלה נסובים על המחשבה שיוצקת תכונות ביילוד, ולא על הזרע הפיזי.
וגם כותב: "מן המוח שאין שם מציאות זרע, אלא כדמיון אור" - משמע שאין במח זרע, אלא לפי דבריו המח שולח את הפקודה ליצירת הזרע, או המחשבה (כדמיון אור) יוצקת תכונות ביילוד דרך הזרע. ודברים אלה - רב בהם הנסתר על הגלוי.
 
--- אוהב ישראל פרשת פנחס:
"כי אב הוא מלשון מחשבה כי זרע הבן נמשך ממחשבת האב שהוא המוח. ולכך אבא הוא בחי' מחשבה. ולכך היה החורבן בזה החודש"
אוהב ישראל כותב: "זרע הבן נמשך ממחשבת האב" - הדגש הוא על המחשבה, שיוצקת תכונות ביילוד, וזוהי מסורת ידועה באמונת חז"ל שמחשבת האב בזמן התשמיש יכולה להשפיע על תכונות היילוד (כפי שאומרת הגמרא במסכת נדרים דף כ: "חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש"). ואין הכוונה לזרע הפיזי כפשוטו, אלא על הרוח שיוצק בחומר של הזרע, כפי שהנשמה יוצקת חיים בתוך הגוף.
 
מכל הדברים הללו למדנו, שהכוונה האמיתית במושג "זרע הנמשך מהמח", הוא שהמחשבה והכוונה במעשי האדם משרישים תכונות ביילוד. זרע הוא הכח שמוליד, ולכן ביטוי זה נעשה שם למחשבה הרוחנית שמשפיעה על תכונות רוחניות ביילוד.

 

תודה מיוחדת לרב בנימין שמואלי שליט"א, שסייע בהבאת הציטוטים והראיות החשובים.

 

בברכה,
דניאל בלס