תושב"ע לעומת התורה

בס"ד
 
שלום וברכה,

 

1. התורה שבעל פה ניתנה בסיני יחד עם התורה שבכתב. כך ששניהם בגדר "תורה מסיני". אלא שהתורה שבעל פה היא זו שלמעשה מעבירה את התורה שבכתב מדור לדור, והיא זו שמגלה כיצד ללמוד את כל מצוותיה ולקיימן הלכה למעשה, ומכאן נובע חשיבותה הרבה.

 

2. התורה שבעל פה כוללת בה התייחסות לכל חלקי התנ"ך, וגם ההלכה והמצוות שהם עיקר התורה (הרי כל התנ"ך כולו עוסק בהדרכת העם לקיום המצוות, שהן העיקר, וכל הנביאים דורשים מהעם לשוב לקיים את המצוות כדי להיגאל). כמו כן, את התנ"ך ניתן ללמוד ולהבין לבד ללא צורך בעזרה מרובה, בעוד התורה שבעל פה דורשת את העיון בה כדי להשיג את עומקה ההלכתי. אך ודאי שלימוד התנ"ך הוא חלק הכרחי מן התורה, ויש ללמוד גם תנ"ך כדי להשיג את התורה כולה.

 

3. בורא עולם מסר את התורה לבני אדם כדי שיוכלו לקיים את רצונו, ולפיכך הוא יתברך פישט את רצונו לדרגה שבני אדם יוכלו להשיג בתוך תורתו. כך אמרו חז"ל: תורה דיברה בלשון בני אדם. כלומר, התורה בכוונת תחילה נכתבה בשכל שהחכמים יוכלו להשיג אם רק יתעמקו בה ובמסורת שקיבלו מהר-סיני. כך למעשה התורה כותבת בפירוש:

 (דברים פרק ל, י"א) "כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא, לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה". כלומר התורה ניתנה לחכמים לפי הבנתם, ואינה דורשת להשיג את הבנת מצוותיה בדרך הסוד והנסתר.

 

להשלמת התשובה נא לראות את המאמר הבא:

 
בברכה,
דניאל בלס