עוונות

לכבוד השואלת,

סליחה על האיחור בתשובה.

כידוע לך, האבא שבשמים יש לו רחמים עד אין סוף, והוא נתן לנו מצוה בתורה של תשובה והודיע לנו שהתשובה מכפרת.

הכלל הוא, שאין הקב"ה מעניש אלא על מה שהיה ביכולת האדם לידע; אבל אם לא היה לו שום אפשרות לדעת שהדבר אסור, אין עליו אשמה על אותם הדברים, וצריך לעשות עליהם רק "תשובה מינימלית" [על פי המשנה בשבת פרק ז', בענין "תינוק שנשבה"].

ולכן, הואיל ואת כותבת שאת גדלת בבית חילוני, יש לשער באותו זמן לפני שיצאת לחו"ל, שרוב המצוות לא ידעת עליהם, או שלא הבנת מה הם כי אף פעם לא הסבירו לך; לכן על כל אותם המצוות אין את חייבת אלא תשובה אחת כללית (חרטה, וידוי, קבלה להבא) וכמו אצל תינוק שנשבה.

אמנם על אותן המצוות שאת כן ידעת עליהם או שהיית יכולה להבין מעצמך, כגון, לא תרצח, לא תגנוב, את חייבת עליהם אפילו אם נתגדלת חילונית, מכיוון שאפשר היה להבין שדברים אלו הם אסורים ואפילו שלא הסבירו לך, ואפילו בלי ללמוד את מצוות התורה .

וכאשר יצאת לחו"ל על רקע כזה, ונכשלת בנישואי תערובת, הרי יש כאן ספק: אם העולם החילוני שבו נתגדלת חינכו אותך שאין בעייה בזה בכלל, יתכן שגם על זה אין את חייבת אלא באופן מינימלי, מכיוון שבאמת לפי הבנתך באותו זמן - שזה לפי הנתונים שבו נתגדלת - לא הבנת שיש בזה שום דבר רע;

אבל אם ידעת בתוך תוכך כל הזמן שזה דבר לא טוב, ועבירה, ובכל זאת הלך ועשית, הרי על זה צריך תשובה על כל הנאה והנאה שחוית מדבר האיסור.

~~~

ועוד כלל בתשובה, שכדי "לחזור" לנקודת האיזון - בה הנשמה עמדה לפני העבירות - צריכים "תשובת המשקל", כלומר, שיעבור על האדם אותו (-לא יותר) "כמות" של צער כמו ה"כמות" של הנאה שקיבל בזמן שעבר את העבירה.

ולכן תצטרכי לערוך איזשהו חשבון לגבי כל העבירות שאת זוכרת* שעשית. [* ומה שאת לא זוכרת, מובא בזוהר הקדוש, שאחרי שקיימת את שלשת שלבי התשובה, חרטה, וידוי, וקבלה להבא על כל מה שאת כן זוכרת , "השאר, מבטלו בלבו ודיו" - שעושים "תשובה כללית" על כל השאר, ואומרים לפני השם "אפילו כל מה שאני לא זוכר שעשיתי שלא על פי תורה, אני מתחרט על זה ואיני רוצה לעשות את זה עוד", ואז אם בעתיד יעלה משהו ותזכרי, אז כל פעם עושים מיד את הוידוי חרטה וקבלה על אותו דבר שזוכרים, וזה נחשב - אפילו כשעדיין לא זוכרים את הכל - כאלו שעשית בינתיים "תשובה שלימה".]

דרך עריכת החשבון:

תקחי רשימה של מצות (כגון רשימת הרמב"ם בתחילת ספר יד החזקה), תחפשי ההסבר על כל אחת מן המצוות שאת לא מבינה (הסבר של כל מצוה נמצא ב"ספר החינוך"), וכשיש אחת מהם שנראה לך שאת עברת "בכונה" (וכמבואר לעיל) אז תרשמי לידו X.

אח"כ תחזרי על כל המצוות שלא שמרת, ותבררי אצל כל אחת מהן מהי העונש שלו (לפעמים זהו רק חסרון קיום מצות עשה, לפעמים (בלא-תעשה) יש מלקות, או מיתה בידי שמים, או כרת, או מיתת בית דין,  ויש גם עבירה מיוחדת של חילול השם [ראה להלן ההגדרה בזה]).

והכלל הוא:

1) כל מצוה שהעונש שלו הוא רק מצות עשה שנחסר, אז מתכפר לאדם מיד ברגע שעושה תשובה (חרטה, ווידוי, קבלה להבא).

2) אם העונש מלקות , מתכפר לאדם על ידי התשובה וגם אחרי שיעבור יום כיפור [אחד].

3) אם העונש כרת או מיתת בית דין - כמו בחילול שבת או ביאת עריות, אז מתכפר לו אחרי התשובה, וגם שיעבור יום כיפור, וגם שיקבל יסורין כנגד החטא.

4) עבירת חילול השם [ראה להלן מהו הגדר בזה] צריך כל שלש הנזכרים, ומתכפר לגמרי רק בשעה שנפטר האדם מן העולם.

~~~

ולפי כל מה שהזכרת במכתבך:

- זה שלא שמרת שבת או יום כיפור קודם שיצאת לחוץ לארץ, יתכן שזה היה מפני שאף פעם לא הסבירו לך את זה; ואם כן אין עליך חיוב לעשות תשובה "גדולה" על זה רק תשובה "מינימלית" וכנ"ל [חרטה וידוי וקבלה להבא, פעם אחת]; אמנם במידה ואת כן הבנת מהי המשמעות והקדושה שבימים טובים אלו, ואת בדוקא חיללת אותם ונהנית מן אותה חילול, אז את צריכה "תשובה גדולה" - פירוש "תשובת המשקל" וכנ"ל. ולכואורה, זאת לא היתה המציאות.

- זה שאת חיית עם גוי, אולי מפני שלא לימדו אותך את המשמעות של להיות יהודיה, ולכן גם בזה, אין עליך חיוב לעשות תשובה "גדולה" על זה רק תשובה "מינימלית", וכדין "תינוק שנשבה"; אמנם, במידה ואת כן הבנת מהי המשמעות והקדושה לחיות חיים של יהודיה, ובכל זאת דוקא חיללת את אותה הקדושה ונהנית מן אותה החילול, אז את צריכה "תשובה גדולה" - פירוש "תשובת המשקל", ואת צריכה לקבל על עצמך את אותה "כמות" של צער כנגד ההנאה שהיה לך כאשר כוונתך היתה דוקא לעשות את מה שלא נכון. אמנם, יש לך לדעת, שהחיים עם גוי היא רק בעונש של מלקות - לא כרת או מיתת בית דין; ולכן אין זה בעצם מחייב יסורין נוספים לכפרתו, רק כמידת הצער של המלקות בעצמן.

- זה שחיית בבנין שבעבר היה כנסיה, לכאורה אין בזה עבירה כלל, כיון שהגויים כבר ביטלו אותו מלהיות מקום עבודתם.

- זה שביקרת בכנסיה שפועלת, זה אסור וכנזכר בנ"ך (משלי ה'- ח', וכמבואר בגמרא עבודה זרה יז.), אבל אינו איסור מן התורה. ולכן ע"י ג' השלבים (חרטה, וידוי, קבלה להבא [שאדם אומר אפילו פעם אחת]) מתכפר לו מיד.

- זה שכרעת בכנסיה, והרמב"ם פוסק שיש לנצרות דין של עבודה זרה - אבל תלוי הדבר מה היה בדעתך. אם את ידעת שאין ממש באמונות שלהם או שלא חשבת כלום בשעת הכריעה , אז הרי בפנימיות את לא "עבדת" [אמנם הפעולה בעצמה של כריעה אסורה, אבל שוב, לא בכרת או מיתת בית דין]. ואין חיוב מיתת בית דין בעבודה זרה אלא במי שהתרו בו שלא לעבוד, ובכל זאת הלך ובאמת חישב את השטות כאילו יש לו איזה כח. ואם זו כן היתה הכונה בשעת הכריעה, אז יש לעשות תשובה נגד כמות ההנאה שהיתה לך בלב בשעת קיום העבירה, וכנגד אותה מידת הנאה יצטרך יסורין.

- ומה שכתבת שאולי היה חילול השם בביקור בכנסיה, ההגדרה של חילול השם על פי הלכה היא לכאורה שאינו נחשב חילול השם אלא כשהדבר נעשה לעיני אנשים יהודים כשרים. והואיל ולא היו שם באותו זמן אנשים מישראל, יתכן שאין זה נחשב לחילול השם שאינו מתכפר עד שימות.

- וזה שביצעת הפלה, תלוי באיזה חודש זה היה, כי לפי ההלכה, עד ארבעים יום אין הדבר נחשב כשפיכת דמים. ואפילו אח"כ, תלוי עד כמה שאת היית כבר מבינה בעצמך שיש כאן נפש; וכגון אם ההפלה היתה בחודש החמישי, אז גם בלי הידיעה מתורה, יכולה כל אחת להבין שיש כאן נפש חי. ואפילו אם כבר הגיע לאותו שלב כאשר ביצעת, מכל מקום תלוי הדבר במה שלימדוך בעולם החילוני - כי יתכן ששכנעו אותך שאין זה נחשב כלום ושככה באמת חשבת באותו הזמן. ורק אם את כן ידעת בידע ברורה שזה נחשב מעשה הריגה, ובכל זאת הלכת בכונה לעשות את זה, אז היית צריכה לקבל יסורין כנגד הצער שנעשה לאותו נפש.

אמנם בנוגע לעבירה זו בפרט של "לקיחת נפש", יש חיוב עונש על זה אפילו למי שהרג את הנפש בשוגג. לכן ארשום כאן בנפרד איזו דרך שאפשר לזכות לתקן ולכפר לגמרי בעזרת השם גם על הפלה של נפש.

~~~

הדרך לכפר על הפלה, צריכה להיות גם כן ב"תשובת המשקל" - כלומר, שהתשובה  תכלול בה 'אותו משקל של חיוביות' "השוקל במידה שוה" לשליליות שנגרמה עקב החטא. ולכן מובא בספר שערי תשובה, שמי שחטא בעבירה של חילול השם ח"ו,  ירבה קידוש השם - במידה שוה -בעולם.

אם כן בענין הזה ג"כ, אשר החטא הוא במניעת מתן האפשרות לאותה נשמה להגיע לעולם - התשובה הראויה תהיה ב"מידה שוה", דהיינו, שמי שהיא נכשלה בזה, תהפוך עכשיו להיות דוקא הסיבה לתת את האפשרות ולהביא לידי מצב שעוד נשמות יוכלו להגיע לעולם. דהיינו, נשמות כאלו שלא היו מגיעות לעולם ח"ו בלי פעולתה והתערבותה.

וזה נחשב "תיקון" ב"משקל שוה", כי נמצא שהמעשה שהיה בעבר שהיתה מקודם לצד החוב - שהיתה מקודם סיבה למניעת נשמה לרדת לעולם - עכשיו נתהפך ונעשית סיבה לאפשר לעוד נשמות כן לרדת לעולם.

לכן איעצך, שתיצורי קשר עם מחלקת אמ"א בהידברות העוסקת בענין הזה, ותפתחי איתם דו-שיח לראות איך שתוכלי לעזור לפעולותם,  אם בדרך תרומה, או התנדבות, וכו.

כתובת האתר: https://www.hidabroot.org/ima/

וככל אשר תתאמצי בכדי שיוכלו עוד נשמות לבוא לעולם, ותשכנעי את אותן הנשים שרוצות להפיל שלא לעשות כן [כמובן כאשר אין להן סיבה רפואית וכדו' שמוצדקת], אז בזה את תתכפרי ב"משקל שוה" על אותה מעשה שלך משעבר, ויהיה זכות הזה ג"כ נזקף ונחשב בשמים לאותה נשמה שלא זכתה להגיע לעולם. ובזה יש תיקון להפלה בעזרת השם.

~~~

ומכל הנ"ל תוכלי לעשות חשבון ב"ערך" של ה"כמות" של צער שדרוש לעבור בכדי שאת תוכלי לזכות לתשובה שלימה ב"תשובת המשקל".

יתכן, שעכשיו שהזכרנו למעלה כל דבר בפרט שכתבת במכתבך, שאת רואה עכשיו שאת אפילו לא חייבת בכל כך הרבה יסורין שחשבת.

והנה, לפי תיאורך במכתב, שאת רווקה ובעלת יסורים גדולים ומגוונים, ממש ללא נחת, הרי המובן שאת כבר סבלת ואולי עדיין סובלת הרבה מיסורין.

מה שאת צריכה לדעת על פי כל הנ"ל, שאין תכלית היסורין שימשיכו לעולם בלי הרף - אלא תכליתם שימשיכו רק עד תשלום ה"מידה כנגד מידה".

ולכן, כאשר את תערכי את ה"חשבון" הנ"ל, של כמה יסורין באמת את חייבת לעבור עד שתכפרי על הכל, כלומר שתסבלי באותה "כמות" כמו כמויות ההנאה שהיתה לך בעת עשיית עבירה בכונה, אז יתכן שתמצאי שאת מאד קרובה לסיום היסורין - או אפילו שכבר סיימת.

כי יתכן מאד, שעל פי רוב , לא היתה לך באמת הנאה גדולה בשעת מעשה מן דבר האיסור; כי מוכח שתמיד נשמתך היתה קשורה בשורשה לבורא העולם.

שהרי בשעת שינת לילה ובשעת החלום - כאשר רק פועל באדם הרובד העמוק שבנפשו - את צעקת מקרב לב: "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד" ; שזה רק מראה כמה שנשמתך באמת רצתה לעשות את מה שנכון, וזה יצאה ונתגלתה בחלום הלילה.

ולכן הרי עמוק בפנימיות הנפש שלך, הרי תמיד היית קשורה לאמת. ולכן יש לשער שגם בשעת התעסקות באיזה ענין של עבירה , שלא נהנית כל כך מן ההנאה של אותן עבירות - ויתכן שאפילו לפעמים אפילו  הרגשת צער - מכיון שבפנימיותך באמת לא רצית את זה. ואם כן, הואיל וכל תשובת "המשקל" מיוסדת על ה יסוד שיש לקבל קושיים וצער רק באותה מידה שהיתה הנאה מן האיסור, לכן יתכן שאת מאד קרובה לסיום קבלת כמות היסורין, או שכבר סיימת את קבלת כמות היסורין שהיתה דרושה.

לכן אם גם כבר עשית תשובה של חרטה, וידוי וקבלה להבא - וכפי שאת כותבת - על כל עבירה שאת רק זוכרת, הרי בזה שילמת כבר את התשובה על הרבה מן העבירות; ואינו מן הצורך לחזור ולהודות על אותם עבירות שוב ושוב בכל יום ויום (וכמו שנזכר בגמרא יומא פו:).

~~~

והיוצא מכל האמור, שיתכן שכבר סיימת את תיקונך על העבר או שאת מאד קרובה לזה [ובפרט שאת מעידה שבפנימיות מה שכואב לך ביותר זהו מה שהכאבת כביכול לאביך שבשמים - שזהו בעצמו סימן שהאדם כבר עומד במקום שצריך], ולכן נראה שאת צריכה להתרכז כעת בחיים, על המשך החיים מצד החיובי  - ולא רק מצד השלילי והכפרה.

והתשובה לשאלתך,  "האם בינתיים נגזר עלי לחיות את חיי בייסורים של אבא באהבתו שלו אלי לכפר לי על עוונותי, או שיש דרך להמתיק את הדינים עוד בעולם הזה?" היא: לא, אין זה רצון השם שאדם יחיה כל ימיו ביסורין אם הוא כבר סיים את הצער על עוונותיו לשעבר על ידי "תשובת המשקל". וכיוון שנתכפר לו, ברור שזהו המתקת הדין, ומעתה יש לו לצפות רק לטוב ולברכה בדיוק באותה דרגא (או יותר) מן הצדיק שאף פעם לא חטא.

כלומר, תתחילי מעתה להתרגל למחשבות ש"הקב"ה כן אוהב אותי". תקראי ברמב"ם כל יום את מעלת הבעלת תשובה בעיני השם (הלכות תשובה בפרק ז). תחשבי שהשם מתפאר עם התשובה שלך, והאיך שחזרת אליו מן החושך והתהום. עד שכעת כמעט ונולד בקרבך הרצון לתת חיזוק לבחרות אחרות ולקרב ולחזק אותן לעשות את מה שנכון.

תתרגלי לחשוב על כיוונים חיוביים בשבילך בחיים - ואל תזכירי כל כך כבר את העבירות. תתבונני האיך שייך שאת תבני את עצמך בחזרה, שתתראי יפה - בשבילך לתת כבוד להקב"ה, שדוקא תתפללי בבית כנסת בשבת ותדברי עם בנות הקהילה כדי להיחשב כמו אחת מהן, תתחילי לשמוע הרבה שיעורים וללמוד - בכונה שאולי יום אחד תוכלי לעזור לעוד נשים בישראל. תתחילי לחשוב האיך היה נראית אם באמת היית מתחתנת, עם גבר ירא שמים שגם כן עבר תהליך משלו וכשאת פוגשת אותו את יכולה להרגיש את פנימיות התקשרותו לבורא. ומה אפילו אם עדיין שייך - להביא עוד ילד לעולם, שיולד מתוך טהרה?

ואסיים בברכה, יהי רצון שהקב"ה יעזור לך להשלים את תשובתך, ושזה יכלול גם את ההשתלמות שלך בחלק החיובי שבחיים, ושתזכי יום אחד דרך ההשגחה לראות האיך שהשם יתברך אכן סלח לך, ויהי רצון שתזכי שתשובתך על העבר עוד יהפוך לך לזכות, שעקב כן תוכלי לעמוד כעמוד חזק לפעול ולהשפיע תורה ודברי חיזוק לעוד הרבה נשמות נשברות.

בברכה,

רב נחום