הצעה לפירוש לא תאכל גדי בחלב אמו

זה דורות רבים שהעם היהודי דן בשאלות הפרדת בשר וחלב מעצם המצווה "לא תאכל גדי בחלב אמו" ויחד עם זאת מתמודדים על הקושי להסביר את הכנסת האורחים של אברהם אבינו שהגיש חמאה יחד עם הבשרים. מאחר ואברהם היה צדיק גמור, ולא היה לו צורך במצוות הר סיני על מנת לראות את תוכנם העמוק של הדברים, לא נראה לי סביר כי מצווה שבבסיסה צער של יצור חי היתה מתאפשרת. כמי שעבד שנים עם עזים אני רוצה לבקש לשקול את אפשרות צער בע"ח בכך - אין לגזול את הגדי ולאכלו בטרם יגמל מחלב האם. ואפשר לקרוא את זה "לא תאכל גדי (בעוד הוא) בחלב אמו". כמי שעבד שנים עם עזים וראה (ושמע) את הצער שהאם חווה בשעת הפרדת גדיה ממנה בעוד היא בימי ההנקה יכול להבין כי זהו צער בע"ח האמיתי. בעוד- אם נמתין לכך שהגדי יהיה בחזקת עצמו, הדבר ילמד אותנו סבלנות (ולא כמו שאנו נוהגים היום בגסות במחשבה שהעולם כולו לנו הוא) ונוכל להנות מבשר הגדי ללא צער הפרדתו מהאם. ואני מחזק את דבריי על הטעמים המוזכרים באותו עניין במצוות שילוח הקן. לכן אני קורא להפסיק לקרוא את הפסוק הנ"ל כעניין כשרות בשר וחלב ולקרוא אותו כמצווה לסבלנות, איפוק וכיבוד בע"ח אותם אנו מגדלים ועולם החי כולו.