מה מקור לכך שטבילה לאחר שעה נקיים צריכה להיות דווקא במקווה

לכבוד השואלת, 

1. ויקרא פרק טו פסוק כח - "ואחר תטהר". 

וכך הסביר הרמב"ן הקדוש (פרק טו - יא) את הפשט בפסוקים:

"ולא הזכיר הכתוב טבילה באשה, כי הזכיר זוב האיש וטומאתו, ואמר בסוף (פסוק יג) ורחץ בשרו במים חיים וטהר. וחזר ואמר באשה (פסוק יט) ואשה כי תהיה זבה - כאיש הזב - דם יהיה הזוב שלה - לא לובן כאיש -  והזכיר הטומאה בנדה ובזבה, ואחרי כן הזכיר בזבה (פסוק כח) ואם טהרה מזובה, כאשר יטהר הזב מזובו, וספרה לה שבעת ימים, כאשר יספור הזב, ואחר תטהר - כטהרת הזב.

"ועל דרך הפשט שתהיה צריכה רחיצה במים חיים כזב; אבל רבותינו הקלו בטהרת הזבה שתטהר כדרך שאר הנטהרים מטומאתם במי מקוה (תוספתא מגילה פ"א הי"א). והטעם להם, מפני שלא היה צריך להזכיר כלל "ואחר תטהר" - שבכלל האיש היא, שלא בא הכתוב אלא להזכיר החלוק שבין הזכר לנקבה שיהיה זובה בדם ולחלק בין עת נדתה ובין בלא עתה; ולפיכך סברו, שבא הכתוב לרבות לה טהרה לומר "ואחר תטהר" כנטהרים בתורה גם בלא מים חיים."

2. כל מים המכונסים בקרקע נקראים בקיצור בלשון חכמים : מקוה, כמו שכתוב ( בראשית א, י ): "ולמקוה המים קרא ימים", וכן ( ויקרא יא, לו): " אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור".

אין מקוה כשר לטבילה אלא אם כן יש בו מים כדי טבילה בבת אחת לכל גוף האדם הטובל, שנאמר ( ויקרא טו, טז): "ורחץ במים את כל בשרו" -מים שכל בשרו, היינו גופו, עולה בהם.

וכמה הם? אמה על אמה ברום שלוש אמות, ושיערו חכמים מי המקוה ארבעים סאה ( גמרא, עירובין ד, ב) - הסאה היא 24 לוג, נמצא שיעור המקוה 960 לוג. ( הרב פנחס קהתי, הקדמה למסכת מקוואות).