תורה ומדע
למה התורה התכוונה
- ו' תמוז התשע"ה
שאלה
כתוב בתחילת התורה ש: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. שזה כבר מוכיח שיש בורא כי מי ידע בכלל שיש מים מעל השמיים אבל כתוב: יִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם. מכן שהרקיע זה השמיים אם העננים וצבע כחול ואז כתוב: וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. הכתוב אומר שהמאורות הגדולים (השמש והירח ) הם נמצאים ברקיע השמיים .. 1)למה כתוב פעמיים ברקיע שזה שמיים ואחר כך שמיים שוב? 2)היום אנכנו יודעים שיש חלל וכמו שגם התורה אומרת: "המים אשר מעל לרקיע" אז למה הבורא כותב שהשמש והירח שהם המאורות נמצאים ברקיע שזה שמיים שאנכנו יודעים שהשמש במרחק של 150 מיליון ק"מ מהרקיע והירח גם כן רחוק הם לא נמצאים ברקיע אלה רחוק ממנו בחלל "יותר נכון לרשום" (כדי להבין התורה מושלמת) :וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת מעל הרקיע , לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. ? זה בין השאלות הראשונות אם לא הראשונה שעלתה לי בראש מהיום שחזרתי בתשובה כי לא העמקתי בקריאה עכשיו אני מתכוון לקרוא מההתחלה ולגמור את התורה שניתנה לי במעמד הר סיני על ידי מי שברא את העולם כולו 3)שאלה נפרדת: הרמב"ן כותב שתכלית האדם בעולם לדעת שה' ברא אותו ולהודות לו . השאלה שלי היא אם בית הלל ובית שמאי הגיעו למסכנה שטוב לאדם שלא ניברא יותר משניברא למה אני צריך להודות לו שהוא ברא אותי זה שהוא הבורא אני יודע אבל אין לי רצון להודות לו כי אם הייתה אומר לי שתיברא או לו אני חושב שהייתי אומר לא רוצה להיברא זה אדיף?
תשובה
שלום וברכה,
התורה התכוונה לרקיע הקרוב, כלומר האטמוספירה, שמשקפת אלינו את העצמים שמחוץ לה. כך לדוגמה, השמש שאתה רואה בשמים היא השמש מלפני 8 דקות, כך שאם השמש היתה נעלמת ברגע זה ממש, עדיין היית רואה את השמש בשמים במשך שמונה דקות. וכן הכוכבים שאתה רואה בלילה, לא כולם בהכרח קיימים כיום בחלל, אולם אתה רואה את אורם המשתקף באטמוספירה שלנו. ועל הכוכבים הנצפים באטמוספירה הזו דיברו חז"ל.
הנה פירושו של "אור החיים" על הפסוק בבראשית (א, טו): "והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן - משמעות הכתוב יגיד, כי צוה ה' שיהיה אור המאורות בוקע בשמים, ועוד לו שיאיר בארץ, פירוש - שיאירו המאורות בכל היקף השמים, וגם יגיע אורם עד למטה לארץ. עוד ירצה, כי הכינם ה' שיאירו תוקף אורן ברקיע, ומהאור המתפשט ברקיע תאיר ארץ, כי אין כח בארץ לסבול תוקף אור המאורות. והוא שדקדק לומר למאורות ברקיע השמים, פירוש - כי שם יאירו, ואומרו להאיר על הארץ, פירוש - כי מאור הבהיר בשחקים תאיר ארץ. ולדבריהם ז''ל (חגיגה יב:) כי המאורות ברקיע ב' אין מאור המאורות בוקע, אלא בשמים, והשמים ב' הם מאירים לארץ".
גם מהביטוי "כוכבי אור", ניתן ללמוד שמדובר דווקא באור הכוכבים, ולא בהכרח בכוכבים הפיזיים שרחוקים מיליוני שנות אור מאיתנו. ראוי לציין שמפרשי המקרא לא טוענים שה' ברא את הכוכבים ביום הרביעי, אלא שה' יתברך תיקן את האטמוספירה של כדור הארץ ביום הרביעי, כדי שאור הכוכבים יהיה נצפה ממנו. גם השמש והירח לא נבראו ביום הרביעי, וכפי שמפרש הרמב"ן את הפסוק בבראשית "ויעש אלוקים את הרקיע - והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ - הוסיף שיהיה אורם מגיע לארץ", ואור החיים מפרש: "פירוש שיאירו המאורות בכל הקף השמים וגם יגיע אורם עד למטה לארץ", וכן מבאר האבן עזרא: "הלא אמרו חכמי הספירות שכוכב צדק וכל הכוכבים חוץ מכוכב נוגה גדולים מהלבנה, ואיך כתוב הגדולים? התשובה: אין פירושו הגדולים על מידתם בגופם, רק על אורם, ואור הלבנה כפלי כפלים בעבור היותה קרובה מהארץ, וכן כתוב מאורו". כלומר לאחר שבראם הרבה קודם לכן, ביום הרביעי תיקן ה' שיגיע אורם לפני כדור הארץ.
ודאי שיש הרבה מאוד על מה להודות לקב"ה:
שים לב שאמרו חז"ל "נוח לו לאדם", ולא אמרו "טוב לו לאדם". אין חולק על כך שכל מה שעושה ה' הוא לטובה, ושכל אדם שפעל ביושר יודה לקב"ה על הבריאה. כך אמרו חז"ל, שלעתיד לבוא כל נשמה תברך את הקב"ה "הטוב והמטיב" - אף על הייסורים, היות שאז נבין כל את הסיבה לכל ייסורים שעברנו, ונראה שהכל לטובתנו.
עם זאת, "אדם לעמל יולד" כפי שנאמר במשלי. חייו של האדם דורשים אחריות רבה, והנוחות איננה מטרת החיים, אלא הפעולה והעמל למען ה'. למרות שהעבודה אינה נוחות, קיבלנו ללא ספק תנאים נוחים מאוד בעולם הזה, ואנו צריכים להודות על התנאים הנפלאים שקיבלנו בעבודתנו את הבורא, ועל השכר העצום שממתין לנו בזכות עבודה זו, כי רצונו של הבורא הוא להטיב עימנו כאבא אוהב.
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il