למה לא פוסקים כמו דעת הרמב"ם שאסור להתפרנס מלימוד תורה

לכבוד השואלת, 

כפי שהבנתי שיטת הרמב"ם מקובל על הכל, והוא גם נובע מהוראת התנאים במשנה בפרקי אבות (פרק ב).

 והסיבה שהדגש היא אחרת כיום, משום ש"מקור לפרנסה" לכל אחד, יכול להיות גם דרך "הסכם יששכר וזבולון" המובא בשולחן ערוך (יורה דעה רמו סעיף א). 

הסיבה שהגדולים תמכו בכיוון הזה לשישים שנות אחרונות, משום שאחרי מלחמת עולם השנייה נעשה "חלל" גדול במספר ההוגים בתורה לאורך כל היום, כי כמעט כולם היו עובדים; והיתה בזה סכנה שלא תשתכח ח"ו המסירות האמיתית לתורה אפילו מאלו שהם כן ראויים לכך. לכן, הדגישו הגדולים את הסידור של יששכר וזבולון, בכין התומכים-העובדים לבין הלומדים, כך שכאשר ה"זבולונים" עובדים, הם תומכים בעצמם וגם באלו שלומדים. 

וזה נחשב ללומדים שיוצאים עי"ז ענין ההתעסקות במלאכה, ואין זה נחשבת ל"נטל" על זבולון. 

בברכה, 

רב נחום