שבעה עשר בתמוז וט' אב

לכבוד השואל, 

אולי הטעם:

שכל עברה יש בה משום גאוה וחסר ביטול להשם. 

חטא העגל כמבואר ע"י הרמב"ן הקדוש היינו שהיהודים רצו להוריד את השכינה לשכון בארץ , וכמו שהיה אח"כ במשכן. רק כאן כשעדיין לא נצטוו בזה , נחשב הדבר כחטא. 

ונמצא שעיקר הגאוה נתגלתה במה שעשו משהו שעדיין לא נצטוו בה. 

ובחטא המרגלים שמעתי הסבר, כי רצו המרגלים לעשות "השתדלות" שישארו בני ישראל במדבר, ששם היתה השראת השכינה יותר בגלוי אצלהם במדבר, מאשר היתה נשארת בגלוי בזמן הכניסה לארץ. 

ונמצא שעיקר הגאוה נתגלתה במה שעשו "השתדלות" לבטל את מה שהקב"ה אמר בפירוש - שיש ליכנס לארץ. 

ועל זה יש יותר סיבה לבכייה, על שלא נתבטלנו למה שידענו בפירוש שהוא רצון השם; משא"כ יז בתמוז, שאע"פ שאנו צריכים לעשות תשובה על שקפצנו "להתקרב להשם" לפני הזמן, מ"מ עדיין אין זה כ"השתדלות" לבטל את תכניו יתברך בשבילנו.

כתבתי הנ"ל ע"ד אפשר. 

בברכה, 

רב נחום