כוחות הטומאה והקדושה בעולם

לכבוד השואלת, 

1. כפי שלמדתי מרבותי, בשעת בריאת העולם נסדר מערכת הקדושה, ולמולו ניתן מקום למערכת הטומאה. 

קדושה היינו כאשר עושים משהו בכונה אמיתית לתת; טומאה היא כאשר עושים משהו רק בכונה לקחת. 

וכן מובא בזוהר הקדוש: צד האחר (הטומאה) אינה "עושה פירות" - כלומר, שלא נותנת לזולת.
 

2. כפי שהבנתי, הם ב"אותו משקל" - "זה לעומת זה" - לצורך הבחירה; אבל ישנו מעלה של הקודשה על הטומאה.

הקדושה אינה הולכת לכיליון, והיא קיימת לעולם - משא"כ בטומאה - שה"רע מכלה את עצמו" (עיין להלן תשובה  5).

3. ישנם דרגות עילאות שאדם המקדש את עצמו יכול לזכות אליהם - וכמו שהיתה בזמן הנבואה, וכמבואר ברמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ז.

מקובל לנו מגדולי המקובלים, שכשכבר לא היתה העולם מספיק זך כדי לזכות לנבואה, היו משתמשים ב"בת קול" בזמן הגמרא; וכשזה נפסק, נשאר דרגת רוח הקודש אשר שורה על אדם הזוכה, אשר עובדי השם יכולים דרכו להשיג ידיעות ברוחניות. והדרך לזכות אליה היא מבוארת בברייתא דרבי פנחס בן יאיר (עבודה זרה כ:). 

4. יתכן, אבל לא שמעתי על זה; גם לא מסתבר הואיל ושאר הדברים בעולם נתחברו רק בידי אדם בלי השראה של רוח הקודש. 

5. לכוחות הטומאה יש גבול, עי' בספר דעת תבונות לרמח"ל ז"ל אות קסו.

בברכה, 

רב נחום