איך אדם הראשון נפל קורבן לאשה בתוך שעה
- כ"ז תמוז התשע"ה
שאלה
שאלה שקשה לי בקשר לבריאת האדם: הקב"ה ברא את האדם ביום השישי, הבריאה האחרונה בבריאת העולם. כתוב במדרש שהאדם כשנברא הוא היה נזר הבריאה, הוא ידע הכל, את הטבע של כל הבריאות שקיימות בעולם. הוא עשה סיבוב בכל העולם ונתן שמות לכל היצורים שקיימים בעולם לפי הטבע שלהם. הוא קבע איפה יהיה מקום ישוב ואיפה לא ומתי ישבו במקום הישוב. הוא 'עבר' על כל היצורים שבעולם והבין שהוא בודד וצריך בת זוג שתהיה ממין האדם כמוהו. וכל זה הוא עשה בשעתיים. ואז בורא עולם הרדים אותו ויצר ממנו את האשה. הקדוש ברוך הוא גם ציווה אותו באותה הזדמנות ציווי אחד בלבד - לא לאכול מעץ הדעת. ומה שלא מובן לי הוא כזה: אדם הראשון שהיה כל כך חכם ונבון ונזר הבריאה שידע הכל ונתן מעצמו שמות להכל וידע את כל תכונות הבריאה, איך הוא נפל קורבן לאשה בזמן כל כך קצר? תוך שעה אחת הוא נפל... גם שמשון, שהיה למעלה מאלפיים שנה אחריו וצאצא של האדם נפל קורבן, אבל לשמשון לקח כמה חודשים (אם לא יותר) עד שהוא נפל.
תשובה
שלום וברכה,
אכן האדם הראשון היה נזר הבריאה, הוא היה השלם באדם, וחכמתו היתה גדולה. סיפור בראשית חובן בו סודות רבים ועמוקים, וגם כוונות רבות שלא נאמרו בו במפורש. הקבלה מלמדת אותנו, שהאדם הראשון לא התפתה לאכול מן העץ בשל טעמו או השגתו, אלא חשב בלבו שאם יאכל מן הפרי ויחטא, יוכל אחר כך לשוב כבעל תשובה, ויהיה אז בדרגה גבוהה יותר משהיה קודם החטא. טעותו הגדולה היתה, שהיה צריך לנהוג בתמימות כפי שהצטווה.
כמו כן, דווקא בגלל שהאדם הראשון היה בעל שכל גדול וחריף כל כך, הוא הגיע לחשבונותיו השכליים במהירות רבה, וחטא כבר בשעה הראשונה. שלמה המלך אמר על כך: "לבד ראה זה מצאתי, אשר עשה האלוקים את האדם ישר, והמה בקשו חשבנות רבים" (קהלת ז, כט). ומבאר רש"י ששלמה התכוון לאדם הראשון שעשה חשבונות רבים, ולכן חטא.
הנביאים היו אנשים גאונים וחכמים מאין כמותם, ודווקא בשל כך הם חטאו בחטאים שלא נוכל להבין את עמקותם. נוכל למצוא לכך עוד מספר דוגמאות בתנ"ך.
משה רבנו היכה בסלע במקום לדבר אליו כפי שנצטווה. גם במקרה זה עשה משה רבנו חשבון בלבו, הוא סבר שה' מצפה שיכה בסלע לאחר שניסה לדבר אליו ללא הועיל, ויש בסיפור זה סודות עמוקים ביותר (הסיבה שמשה היה צריך לדבר אל הסלע, הוא כדי ללמד את ישראל מוסר, שאפילו סלע דומם עושה את רצון ה', קל וחומר ליבם של ישראל שהוא לב בשר).
שאול המלך הצטווה להרוג את העמלקים ואת הצאן, אך עשה חשבון עמוק בלבו, שעדיף לרחם על אגג ולהשתמש בצאן לקורבנות. בכך הוא חטא ונלקחה ממנו המלוכה. היה עליו לנהוג בתמימות ולנהוג כפי שנצטווה.
דוד המלך ידע ברוח הקודש שבת שבע מיועדת לו. הוא לקח את בת-שבע בהיתר ולא באיסור (כי באותו זמן היה פנויה), אך הוא דחק את השעה, ונהג בסתר באופן שאנשים יוכלו לפרשו כניאוף. ועל כך נענש.
גם שמשון הנזיר עשה חשבון דומה, כאשר לקח אשה מבנות פלישתים, במטרה להתגרות בפלישתים שהצרו על ישראל. ולכן לילה אחרי לילה היה מטעה את דלילה כדי להוכיח לפלישתים את חולשתם. אולם החשבונות המורכבים שעשה הביאו לבסוף למפלתו. גם שמשון היה צריך לנהוג בתמימות, ללא חשבונות, ולא לקחת אשה מבנות הערלים.
מובן שהצדיקים הגדולים לא חטאו במזיד, אך הם שגו, ושגיאתם לרוב נבעה מגודל חוכמתם וחשבונות רבים מידי שעשו בליבם, כאשר היו צריכים לפעול בתמימות בדיוק כפי שנצטוו.
כך אמר שלמה המלך, החכם באדם: "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר, למה תשומם?" (קהלת פרק ז, טז), וכותב רש"י: "כשאול, שדימה להיות צדיק וריחם על הרשעים".
למרבה הצער, למרות חכמתו הרבה וצדיקותו, גם שלמה המלך שגה כאשר עשה חשבון מורכב בלבו: הוא נשא נשים רבות לאחר שחקר בתורה, וגילה את הטעם מאחורי איסור זה, והיה בטוח שלא ייפגע יותר מהאיסור בגלל שהבינו. לבסוף נשותיו החטיאו את ישראל, ושלמה הואשם בעוונן.
למרבה הצער, למרות חכמתו הרבה וצדיקותו, גם שלמה המלך שגה כאשר עשה חשבון מורכב בלבו: הוא נשא נשים רבות לאחר שחקר בתורה, וגילה את הטעם מאחורי איסור זה, והיה בטוח שלא ייפגע יותר מהאיסור בגלל שהבינו. לבסוף נשותיו החטיאו את ישראל, ושלמה הואשם בעוונן.
מעשיהם של אבותינו מלמדים אותנו, לקיים את המצוות בתמימות, ולא לעשות חשבונות רבים.
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il