מתי מותר לשקר?

ואפילו מפני השלום לא יבטיח שקר לחבירו ולא אמרו מותר לשנות מפני השלום אלא בסיפור דברים שכבר עברו (ומכל מקום צ"ע קצת כיון שהשלום גדול מכל המצות כמ"ש במ"ר פ' חוקת ע"פ בקש שלום ורדפהו ובגמ' התיר לשנות דבורו מפני השלום והרי"ף פ' אלו מציאות כתב דלאו היתר הוא אלא מצוה א"כ מנלן דלשנות בלהבא אסור שמא יש להתיר ע"ד בכל דרכיך דעהו פ"ט דברכות דף ס"ג ע"א ועי' במד"ר פ' בראשית פ"א ועי' באליה רבא מזה ובפמ"ג) ולא בדבר שלהבא.

 

והנה דברי רבינו הבן איש חי בספרו שו"ת תורה לשמה סימן שסד 

 

באיזה אופנים מותר לשקר.

שאלה מצינו בענין השקר שהוא חמור מאוד והוא מארבע כיתות וכו' ומצינו שנעשה בו היתר לפעמים שאמרו רז"ל מותר לשנות מפני דרכי השלום וכן מצינו בגמרא דמציעא בפ"ב דף כ"ג שאמרו בהני תלת מילי עבדי רבנן דמשנו בדבוריהו במסכתא בפוריא ואושפיזא וכתבו התוספות ז"ל שם בדף כ"ג בד"ה באושפיזא הא דלא חשיב הכא דמותר לשנות מפני דרכי השלום כדאמרינן ביבמות דף ס"ה משום דהני נמי משום דרכי השלום הן ורגילין יותר מאחרים להכי נקט הני ע"ש והנה יזדמן כמה עניינים שהאדם יוכל לעשות להם היתר לשנות בהם ולתלות ההיתר משום דרכי השלום ע"ד שנכללו גם הני תלת בדרכי השלום על כן יגיד לנו מורנו אופנים אחרים שיש בהם היתר לשנות כדי שנדע את הדרך אשר נלך בו ושכמ"ה. 

 

תשובה המצאות של אופנים שיש בהם היתר לא אעשה לכם מדעתי בדבר זה ורק אביא לכם אופנים הנזכרים בתלמוד ואתם תלמדו מהם וזה החלי בעזר האל צורי וגואלי. 

 

מצינו בגמרא דברכות דף ד' דאמר מר למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז ופירש"י תהא נאחז ונכשל בדבריך ע"ש. 

 

עוד מצינו בגמרא דברכות דף כ"ז ע"ב ת"ר מעשה בתלמיד שבא לפני רבי יהושע א"ל תפלת ערבית רשות או חובה א"ל רשות בא לפני רבן גמליאל וכו' א"ל חובה א"ל והלא ר' יהושע א"ל רשות א"ל המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לביהמ"ד כשנכנסו עמד השואל ושאל וכו' א"ל ר"ג חובה א"ל ר"ג לחכמים כלום יש אדם חולק בדבר זה א"ל ר' יהושע לאו אמר לו והלא משמך אמרו לי רשות א"ל יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך עמד ר' יהושע על רגליו ואמר אלמלא אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת ועכשיו שאני חי והוא חי איך יכול החי להכחיש את החי וכו' ע"ש. 

 

עוד איתא בגמרא דברכות דף מ"ג ע"ב רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא אייתו לקמייהו שמן והדס שקל רב פפא בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן א"ל לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע א"ל הכי אמר רבא הלכה כב"ה ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד ע"כ ופי' רש"י ז"ל ולא היא לא אמר רבא הלכה כב"ה אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך ע"ש ועי' להרמב"ם בה' גזילה פי"ד הי"ג במסכתא כיצד היה עוסק במסכת נדה ואמר במקואות אני שונה כדי שלא ישאלוהו שאלות בענין נדה ע"ש וכתב הרב לחם משנה כדי שלא יתבייש להשיב אם לא ידע ע"ש. 

 

ובגמרא דשבת דף קט"ו ע"א איתא א"ר יוחנן יוה"כ =יום הכפורים= שחל וכו' מפצעין באגוזין וכו' מן המנחה ולמעלה דבי רב יהודה מקנבי כרבא דבי רבה גרדי קארי כיון דחזא דהוו קא מחרפי אמר להו אתא איגרתא ממערבא משמיה דר' יוחנן דאסיר ע"כ ופי' רש"י אתא איגרתא כי היכי דלקבלו מיניה ע"ש. 

 

עוד שם בדף קכ"ט ע"א א"ל רב נחמן לרבנן במטותא מנייכו ביומא דהקזה אמרו לביתייכו נחמן איקלע לגבן וכולא אערומי אסירי בר מהאי עורמא דשרי ע"כ ע"ש. 

 

ובגמרא דראש השנה דף כ' ע"א איתא שלח ליה ר' יהודה נשיאה לר"א הוו יודעין שכל ימיו של ר' יוחנן היה מלמדנו מאיימין על העדים וכו' אעפ"י שלא ראוהו יאמרו ראינו ע"ש ועי' בדברי רב דמי דמתני איפכא ע"ש. 

 

ובגמרא דעירובין דף י"ג ע"א איתא על מתניתין דתנן משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר' עקיבא לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי שהוא פחות מארבע אמות וכו' א"ר עקיבא על זה ועל זה נחלקו ואמרו בגמרא אר"י אמר שמואל לא אמרה רבי עקיבא אלא לחדד בה התלמידים ופי' רש"י ז"ל לא אמרה ר' עקיבא להאי הלכה כאותו תלמיד אלא לחדד התלמידים שישימו לבם לתורה ויאמרו פלפול מלבם לפיכך שבחו בפניהם. 

 

עוד שם /עירובין/ בדף י"ד ע"ב א"ר יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין הלכה כרבי יוסי וכו' א"ל אמרת אמר להו לא אמר רבא האלוהים אמרה וגמירנא לה מיניה ומ"ט קא הדר ביה וכו' ע"ש. 

 

עוד שם /עירובין/ בדף נ"א ע"א רבה ורב יוסף הוו קא אזלי באורחא א"ל רבה לר"י תהא שביתתנו תותי דיקלא דסביל אחוה וכו' א"ל לא ידענא ליה א"ל סמוך עלי דתניא רבי יוסי אומר אם היו שנים אחד מכיר ואחד שאינו מכיר זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר וזה שמכיר אומר תהא שביתתנו במקום פלוני וקאמר בגמרא ולא היא לא תנא ליה כרבי יוסי אלא כי היכי דליקבל לה מיניה משום דרבי יוסי נימוקו עמו ע"כ ופי' רש"י ז"ל ולא היא הא דאמר ליה משמיה דרבי יוסי ליתא דלא תניא ליה בשם רבי יוסי אלא סתמא תניא ליה לעיל ומשום הכי אמרה בשם ר' יוסי כי היכי דליקבלה מניה ע"כ מ"ש. 

 

עוד שם /עירובין/ בדף נ"ג ע"ב א"ר יהושע בן חנניה לא נצחני אדם וכו' פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת עשתה לי פולין ביום ראשון אכלתים ולא שיירתי כלום שניה לא שיירתי מהן כלום ביום שלישי הקדיחתן במלח כיון שטעמתי משכתי ידי מהן אמרה לי רבי מפני מה אינך סועד אמרתי לה כבר סעדתי מבעוד יום וכו' ע"כ ע"ש. 

 

ובגמרא דפסחים דף כ"ז ע"א איתא א"ר יוסף א"ר יהודה אמר שמואל תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת מותרת וחכ"א הפת אסורה והתניא איפכא שמואל איפכא תני ואי בעית אימא בעלמא קסבר שמואל הלכה כרבי מחברו ולא מחבריו ובהא אפילו מחבריו וסבר אתנייה איפכא כי היכי דניקום רבנן לאיסורא ופי' רש"י אפכה /אפכנה/ ואשנינה כי היכי דתיקו הא מילתא דאיסורא בשם רבנן ויעשו בני אדם כמותן שהכל הולכים אחרי רבים שאם אני אומר הלכה כרבי שהוא יחיד לא יאמינו לי ע"כ ע"ש. 

 

ובגמרא דיומא דף ס"ו ע"ב על הא דתנן וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשין בשערו אמר רבב"ח לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו ומתוך ששונאים את הבבליים היו קורין אותם על שמן תניא ר' יהודה אומר לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו א"ל רבי יוסי תנוח דעתך שהנחת את דעתי ע"כ ופי' רש"י ומתוך ששונאין בני ארץ ישראל את הבבליים היו קורין כל קלי הראש ועושי דבר שלא כהוגן על שמם תנוח דעתך משפחתו היתה מבבל והיה קשה לו הדבר ע"כ ע"ש. 

 

ובגמרא דביצה דף כ' ע"א איתא ת"ר מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביום טוב חברו עליו תלמידי שמאי הזקן אמרו לו מה טיבה של בהמה זו אמר להם נקבה ולזבחי שלמים הבאתיה כשכש להם בזנבה והלכו להם ופירש"י ז"ל נקבה שאין עולה נקבה ולזבחי שלמים הבאתיה מרוב ענותנותו של הלל היה משנה מפני השלום ע"כ ע"ש. 

 

ובגמרא דמגילה דף י' ע"א איתא א"ר יצחק שמעתי שמקריבין בבית חניו בזה"ז וכו' אמרו ליה אמרת אמר להו לא אמר רבא האלוהים אמרה וגמירנא לה מיניה ומ"ט קא הדר ביה וכו' ע"ש. 

 

ובגמרא דכתובות דף י"ז ת"ר כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה א"ל ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגרת או סומה /סומא/ אומרים לה כלה נאה וחסודה והתורה אמרה מדבר שקר תרחק א"ל ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות ופירש"י מכאן אמרו מדברי ב"ה שאמרו ישבחנה תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות לעשות לאיש ואיש כרצונו ע"כ ע"ש. 

 

עוד שם /כתובות/ בדף ע"ז ע"ב בריב"ל כאשר נכנס לג"ע =לגן עדן= בעודו חי הוה מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר לואי פנו מקום לבר לואי אזל אשכחיה לרשב"י דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי דפיזא א"ל את הוא בר לואי א"ל הן נראתה הקשת בימיך א"ל הן א"כ אי אתה בר לואי ולא היא דלא הואי מידי אלא סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי ופירש"י לא הואי מידי לא נראתה הקשת בימיו ע"ש. 

 

ובגמרא דיבמות דף ק"ו ע"א איתא ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא בר אבא א"ל בתי עמודי פי' רש"י עמודי והתייבמי לו אמרה ליה אמה ישיבתה זו היא עמידתה פירש"י ישיבתה מהתייבם לו זו היא עמידתה זו היא תקנתה אמר לה ידעת ליה פירש"י מכרת היא בו שום דבר גנאי אמרה ליה אין ממונא הוא דחזא לה וקבעי למכליה מינה פירש"י דבר זה היא יודעת בו שאין בא לייבמה אלא כדי לאכול ולכלות ממונה ולגרשה אמר לה לא ניחא לך אמרה ליה לא אמר ליה חלוץ לה ובכך אתה כונסה לבתר דחלץ לה אמר ליה השתא מינך אפסלה לה חלוץ לה חליצה מעלייתא כי היכי דתשתרי לעלמא. 

 

עוד איתא התם בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאין הגון לה אתא לקמיה דאביי אמר ליה חלוץ לה ובכך אתה כונסה א"ל רב פפא לא סבר לה מר להא דא"ר יוחנן ואלא היכי אימא ליה א"ל חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתיים זוז לבתר דחלץ לה א"ל זיל הב ליה אמר ליה משטה אני בך עבדא ליה מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורים והיתה מעברא לפניו וא"ל טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו אלמא א"ל משטה אני בך וכו' ע"כ ע"ש. 

 

ובגמרא דגטין דף י"ד ע"א איתא רב ששת הוה ליה אשרתא דסרבלי במחוזא א"ל לרב יוסף בר חמא בהדי דאתית איתינהו ניהלי אזל יהבינהו ליה אמרי ליה נקני מינך א"ל אין לסוף אשתמיט להו כי אתא לגביה אמר ליה שפיר עבדת דלא שוית נפשך עבד לוה לאיש מלוה ע"כ ע"ש. 

 

עוד שם /גיטין/ בדף כ' ע"א תניא רבי אומר כתבו על איסור הנאה כשר נפק לוי דרשה משמיה דרבי ולא קלסוה משמיה דרבים וקלסוה ע"כ ע"ש. 

 

ועוד שם /גיטין/ בדף ס"ב ע"א אין כופלין שלום לנכרי רב חסדא מקדים ויהב להו שלמא רב כהנא אמר להו שלמא למר פי' רש"י לא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו ע"ש וכהאי גונא אמרו בזהר עמ"ש דוד לנבל ואמרתם כה לחי דכונתו להקב"ה ואין בזה משום גונב דעת. 

 

ובגמרא דקדושין דף מ"ד ע"ב איתא אתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון אמר קרנא דברים בגו אם גט למה מיאון ואם מיאון למה גט אמרו ליה הא מר עוקבא ובי דיניה בכפרי אפכוה שדרוה לקמיה דרב אמר להו האלוהים צריכה גט וצריכה מיאון וחס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דנימא הכי ופירש"י ז"ל אפכוה ושדרוה לקמיה דרב בשם קרנא צריכה גט ומיאון ובשם שמואל דברים בגו ושדרוה לקמיה דרב לידע אם יודה לדברי שמואל שהיה חלוק על הדבר ומשום דרב אהובו של שמואל היה אפכוה אולי יודה לדברי קרנא שאמרו בשם שמואל ע"כ ע"ש. 

 

ובגמרא דנדרים דף נו"ן /נ'/ ע"א איתא רבי עקיבא אתקדשת ליה ברתיה דכלבא שבוע שמע כלבא שבוע אדרה הנאה מכל נכסיה אזלא ואיתנסיבת ליה בסיתוא הוה גני בי תיבנא הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה אמר לה אי הואי לי רמינא לך ירושלים דדהבא אתא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי אבבא אמר להו הבו לי פורתא דתיבנא דילדת אתתי ולית ליה מדעם לאגונה א"ל רבי עקיבא חזי גברא דאפי' תיבנא לא אית ליה ופי' רש"י אתא אליהו עבד הכי משום קורת רוח להם דלדידיה לא היה לו אפילו תבן כמו להם ע"ש. 

 

ובגמרא דבבא קמא דף י"א ע"ב אמר עולא א"ר אלעזר הלכתא גובים מן העבדים א"ל רב נחמן לעולא א"ר אלעזר אפי' מיתמי א"ל לא מיניה וכו' לבתר דנפק אמר להו הכי א"ר אלעזר אפילו מיתמי א"ר נחמן אישתמטין עולא ופירש"י ז"ל בתר דנפק רב נחמן אמר להו עולא ליושבין לפניו הכי א"ר אלעזר אפי' מיתמי דעבדא כמקרקעי דמי אשתמטין עולא נשמט ממני וירא לומר בפני וכו' ומתיירא הוא שמא אקפחנו בהלכות וקושיות ע"ש. 

 

ובגמרא דמציעא דף ל' ע"ב רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה קא אזיל באורחא פגע ביה ההוא גברא הוה דרי פתכא דאופי אותבינהו וקא מיתפח א"ל דלי לי א"ל כמה שוין א"ל פלגא דזוזא יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה הדר זכה בהו הדר יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה חזייה דהוה קא בעי למהדר למזכי בהו א"ל לכ"ע אפקרנהו ולך לא אפקרנהו ומי הוי הפקר כהאי גוונא והתנן וכו' אלא ר' ישמעאל ברבי יוסי לכ"ע אפקרנהו ובמילתא בעלמא הוא דאוקמיה ע"ש. 

 

עוד שם /בבא מציעא/ בדף ע"ה ע"ב אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן שלח ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מר עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן שלח ליה ניתי מר סהדי ונכתב כתבא שלח ליה אפי' אנא נמי שלח ליה כל שכן מר דטריד בגרסיה משתלי וכו' ע"ש. 

 

עוד שם /בבא מציעא/ בדף ע"ו ע"ב על מתניתין דתנן שוכר עליהן או מטען קאמר בגמרא כיצד מטען אומר להם סלע קצצתי לכם בואו וטלו שתים ע"ש. 

 

עוד שם /בבא מציעא/ דף פ"ז ע"א תנא דבי רבי ישמעאל גדול השלום שאפילו הקדוש ברוך הוא שינה בו שנא' ותצחק שרה בקרבה וכו' ואדוני זקן וכתיב ואני זקנתי. 

 

ובגמרא דבתרא דף ח' ע"א דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס א"ל רבי פרנסני א"ל בני קרית א"ל לאו שנית א"ל לאו א"כ במה אפרנסך וכו' ע"ש. 

 

עוד שם /בבא בתרא/ דף פ"א ע"ב בצרן ושיגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא מאי טעמא דכתיב ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה כאחד והא ליכא א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מכדי פסוקי נינהו ליקרי א"ל משום דמחזי כשקרא ע"ש. 

 

עוד שם /בבא בתרא/ בדף קנ"ג ע"א ההיא דאתאי לקמיה דרבא עבד לה רבא כשמעתיה הוה קא טרדא ליה אמר ליה לרב פפא בריה דרב חנן ספריה זיל כתוב לה וכתוב בה שובר עליהן או מטען אמרה ליטבע ארביה אטעויי קא מטעית לי אמשנהו למניה דרבא במיא ואפ"ה לא איפרק מטיבעא ופירש"י ז"ל קא טרדא ליה לומר לא יפה דנתני א"ל לספריה זיל כתוב לה שהדין עמה וכתוב בסוף השטר משנה דשנויה בב"מ וכו' וסימן היה בתוך השטר שלדחות האשה ולהטעותה נתכוון להפטר ממחלוקתה והיא הבינה בדברים וקללתו ע"ש. 

 

ובגמרא דמכות דף י"ד ע"ב אמר רבב"ח א"ר יוחנן כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו אמרו לו אמרת אמר להו לא אמר רבה האלוהים אמרה וכו' ופירש"י ז"ל אמרו לו אחרים ששמעוה משמו ולא שמעוה מפיו אמרת דבר זה אמר להם לא, חזר בו ע"ש. 

 

ובגמרא דחולין דף קי"א ע"ב איתא רבי אלעזר הוה קאים קמיה דמר שמואל אייתו לקמיה דגים שעלו בקערה וקא אכיל בכותח יהיב ליה ולא אכל אמר ליה לרבך יהיבי ליה ואכל ואת לא אכלת אתא לקמיה דרב א"ל הדר ביה מר משמעתיה א"ל חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דליספי לי מדי ולא סבירא לי ופירש"י ז"ל להד"ם ע"ש. 

 

ובגמרא דע"ז דף נ"ז ע"ב איתא ההוא עובדא דהוה במחוזא אתא נכרי עייל לחנותא דישראל א"ל אית לכו חמרא לזבוני א"ל לא הוה יתיב חמרא בדוולא שדיה ביה ידיה שכשך ביה א"ל האי לאו חמרא הוא שקליה האיך בריתחיה שדייה לדנא שרייה רבא לזבוני לנכרים אפליג עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן נפקי שיפורי דרבא ושרו ונפקי שיפורי דרב הונא בר חיננא ורב הונא בר רב נחמן ואסרי איקלע רב הונא בריה דרב נחמן למחוזא א"ל רבא לרב אליקים שמעיה טרוק טרוק גלי דלא ניתו אינשי דניטריד על לגביה א"ל כהאי גוונא מאי א"ל אסור אף בהנאה והא מר הוא דאמר שיכשך אין עושה יין נסך אימור דאמרי אנא לבר מדמיה דההוא חמרא דמי דההוא חמרא מי אמרי ופי' רש"י איקלע רב הונא בריה דרב נחמן למחוזא לאחר זמן אחר שחזר בו שהחזירו אביי ע"י תשובות שהשיב לו כדאמרינן לקמן אקפן נחמני שמעתתא ומתניתין ומחוזא הוא מקומו של רבא טרוק גלי סגור הדלת שמתיירא מרב הונא שלא יקפחנו בהלכות על דברי מחלוקתם על רב הונא לגביה ובעי מניה כהאי גוונא שכשך נכרי ביינו של ישראל שלא בכוונת ניסוך לע"ז מאי א"ל אסור אף בהנאה שחזר בו והא מר הוא דאמר דקא שרית לזבוני לנכרים דמי דההוא חמרא דהוה בדולא מי אמרית מודינא ביה דצריך להוליך דמיו לים המלח ודמי שאר היין שבחבית מותר ומשום כיסופא קאמר הכי אבל איהו כוליה שרי ע"ש. 

 

ובגמרא דסנהדרין דף י"א איתא מעשה ברבן גמליאל שאמר השכימו לי שבעה לעלייה השכים ומצא שמונה אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי אמר לו שב בני שב ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה ולא שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינא הוה ומחמת כיסופא הוא דעבד ופי' רש"י ז"ל שלא יכירו מי היה העולה שלא ברשות וילבינו פניו ע"ש. 

 

עוד שם /סנהדרין/ בדף מ"ג ע"ב גבי עכן שא"ל יהושע בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה אמר רבינא שחודי שחדיה במילי כלום נבקש ממך אלא הודאה תן לו תודה והפטר ע"ש. 

 

עוד /סנהדרין/ שם בדף צ"ז ע"א אמר רבא מריש הוה אמינא לא הוה קושטא בעלמא אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה וכו' דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדיבוריה זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא וקושטא שמיה ולא הוו משנו בדיבורייהו ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זמניה נסיבי אתתא מנהון והוו לי תרתין בנין מינה יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה אתאי שיבבתא טרפא אדשא סבר לאו אורח ארעא אמר לה ליתא הכא שכיבו ליה תרתין בניה אתו אינשי דאתרא לקמיה אמרו ליה מאי האי א"ל הכי הוה מעשה אמרו ליה במטותא מינך פוק מאתרין וכו' ע"ש. 

 

ובתנא דבי אליהו בסדר אליהו רבא פרק ד' איתא מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמר הקדוש ברוך הוא למשה לעמוד בשער המחנה ולומר לשום איש חרבו על ירכו וכו' אלא שהיה דן בעצמו ואמר בלבו אם אני אומר לישראל הרגו איש את אחיו וכו' יאמרו לי לא כך לימדתנו רבינו סנהדרין שהרג וכו' מ"ט אתה הורג שלושה אלפים ביום אחד לפיכך תלה בכבוד של מעלה ואמר כה אמר ה' וכו' ע"ש. 

 

ובירושלמי דמעשר שני פרק א' איתא תניא היה אדם אומר לחברו מה אכלת היום והוא אומר לו קיץ והיה יודע שהוא בכור מה הקיץ נמכר בזול אף בכור נמכר בזול היה אומר לו מן והוא יודע שהוא מעשר שני מה המן ניתן במתנה אף מעשר שני ניתן במתנה והכוונה כך היה מנהגם בירושלים לדבר בכך ע"ש. 

 

עוד בירושלמי דשקלים פרק חמישי ה"ד אשרי משכיל אל דל זה שהוא מסתכל במצוה איך לעשותה כיצד היה רבי יונה עושה כשהיה רואה עני בן טובים שירד מנכסיו היה אומר לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע מן דהוה נסיב הוה א"ל מתנה היא לך ע"ש. 

 

עוד בירושלמי דמציעא פרק ב' הלכה ג' איתא שמעון בר ווא היה מהלך אחורי רבי אלעזר נפל מיניה דינר אושטיה ליה שמעון בר ווא אמר ליה כבר נתייאשתי מיניה אמרי לא אתכוון רבי אלעזר אלא לזכוייה לרבי שמעון בר ווא בגין דהוה אינש מסכן ע"ש. 

 

ובמסכת כלה איתא פעם אחת היו זקנים יושבים בשער ועברו לפניהם ב' תינוקות אחד כיסה ראשו ואחד גילה ראשו זה שגילה את ראשו רבי אליעזר אומר ממזר רבי יהושע אומר בן הנדה ר' עקיבה אומר ממזר ובן הנדה אמרו לו לר' עקיבה היאך מלאך לבך לעבור על דבר חבריך א"ל זה אני אקיימנו הלך אצל אמו של תינוק וראה שהיתה יושבת ומוכרת קטניות בשוק א"ל בתי אם את אומרת לי דבר שאני שואלך אני מביאך לחיי עוה"ב אמרה לו השבע לי היה רבי עקיבה נשבע בשפתיו ומבטל בלבו אמר לה בנך זה מה טיבו אמרה לו כשנכנסתי לחופה נדה הייתי ופירש ממני בעלי ובא עלי שושביני והיה לי בן זה נמצא התינוק ממזר ובן הנדה אמרו גדול היה רבי עקיבה כשהכחיש את רבותיו באותה שעה אמרו ברוך ה' אלוקי ישראל אשר גילה סודו לר' עקיבה בן יוסף ע"ש. 

 

ובפרקי ר"א פ"א והובא באבות דר"ן פ"ו איתא דר"א בן הורקנוס כשהלך ללמוד תורה לפני ריב"ז א"ל ריב"ז חייך שהיום אתה סועד אצלי א"ל כבר סעדתי אצל אכסניא א"ל ומי הוא אכסניא שלך ריב"ח ור"י הכהן שלח ושאל לאכסניא שלו א"ל סעד היום ר' אליעזר אצליכם א"ל לאו והלא יש שמונה ימים שלא טעם כלום ע"ש. 

 

ובמדרש שוחר טוב מזמור י"ב איתא רבי חייא ציפוראה אזל למזבן חטי מסורתא א"ל רבי יונתן כד תהוי בעי חטי אימא שערי אני בעי ולא יסקון לך תרעא הוי שוא ידברו איש את רעהו וכו' וקודם זה הביא המדרש מעשה ברבי יונתן עצמו שקרה לו שהיו העדשים ביוקר והיה לו קרוב בעיר ירד אצלו ואמר לו עדשים אני מבקש יש מהן בעיר א"ל הן א"ל בכמה מוכרין א"ל בכו"כ וכל עת שתבא אצלי אני מוכר לך הלך רבי יונתן בעיר לבית קרובו שאל בעדו אנה הוא א"ל אשתו בשדה המתין לו ולא בא הלך ושאל לאחר יש כאן עדשים א"ל רצונך בחטים עדשים אין כאן אמר לו עדשים אני מבקש אמר לו תטול בכו"כ הרבה עליו הדמים יותר ממה שא"ל קרובו הלך ונטל ממנו בא קרובו וא"ל רבי יונתן ולא אמרת מכו"כ הן עדשים הרי העלו עלי את הדמים ממה שאמרת לי א"ל שמא עדשים שאלת מהם תחלה א"ל הן א"ל א"כ אילו אמרת חטים תחילה היו אומרים לך רצונך עדשים עכשיו שאמרת עדשים א"ל חטים לכך נאמר שוא ידברו איש את רעהו ע"ש. 

 

וכתב בספר חסידים סי' תכ"ו דע אעפ"י שאמרו מותר לשנות בדרכי שלום אם יבא נכרי או יהודי ויאמר לאדם הלוה לי מעות ואינו מלוה לו ברצון כי ירא פן לא יפרע לו אינו יכול לומר אין לי כי מה שמותר לשנות בדברי שלום זהו בשכבר עבר הדבר עכ"ל ודבריו סתומים וחתומים בחילוק זה דמה טעם איכא לחלק בזה והוא ודאי מפרש הך דמציעא דף כ"א גבי מסכתא היינו משום ענוה כמ"ש רש"י שם אך התוספות ז"ל ושאר ראשונים דלא מפרשי טעמא משום ענוה ודאי הם חולקים על ספר חסידים הנז' ולית להו האי חילוקא ודו"ק. 

 

הרי סדרתי לכם שלחן מלא כמה אופנים בענין השקר וגניבת דעת הנזכרים בדברי רז"ל להיתרא ואתם תדקדקו בכל דבר ודבר ותלמדו דבר מתוך דבר אך תשימו יראת ה' על פניכם לבלתי תעשו קולות חוץ מן השורה בדמיון דחוק

גם תשימו לב ללמוד מאופן הנזכר לאיסורא והוא מ"ש בגמרא דשבועות דף ל"א ע"א מנין לתלמיד שאמר לו רבו יודע אתה בי שאם נותנים לי מאה מנה איני מבדה מנה יש לי אצל פלוני ואין לי אליו אלא עד אחד מנין שלא יצטרף עמו ת"ל מדבר שקר תרחק האי מדבר שקר תרחק נפקא הא ודאי שקורי קא משקר ורחמנא אמר לא תענה ברעך עד שקר אלא כגון דא"ל ודאי חד סהדא אית לי ותא אתה קום התם ולא תימא ולא מידי דהא לא מפקת מפומך שקרא אפ"ה אסור משום שנאמר מדבר שקר תרחק ופי' רש"י ז"ל וקום התם שיהא סבור בע"ד שאתה בא להעיד ויודה אמת ע"ש. מנין לנושה בחברו מנה שלא יאמר אטעננו במאתים כדי שיודה לי במנה ויתחייב לי שבועה ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר. ת"ל מדבר שקר תרחק מנין לנושה בחברו מנה וטענו מאתים שלא יאמר אכפרנו בבית דין ואודה לו חוץ לבית דין כדי שלא אתחייב לו שבועה ולא יגלגל עלי שבועה ממקום אחר ת"ל מדבר שקר תרחק מנין לשלושה שנושין מנה באחד שלא יהא אחד בע"ד ושנים עדים כדי שיוציאו מנה ויחלוקו ת"ל מדבר שקר תרחק ע"כ ע"ש הבינו בדברים האלה ולמדו מהם כמה דברים גם ודאי ידוע ג"כ לכם מ"ש בגמרא דיבמות דף ס"ג על חייא בר רב שהיה מהפך לאמו הדברים של אביו בענין התבשיל כדי שתעשה כפי רצון אביו וא"ל אביו את לא תעביד הכי כדי שלא תרגיל לשונך בשקר אבל לא אסר לו ד"ז מפני שהיה מתכוין בשביל שלום. וגם בזה כתב הרב המאירי ז"ל בחדושיו שם וז"ל ואף על גב דאמרו מותר לשנות מפני דרכי השלום דוקא בדבר שאם אינו משנה נפיק חורבא אבל זו אני יודע לעבור על פשעה ואיני מקפיד ומוטב שתעמוד היא במרדה משתרגיל עצמך לדבר שקרים עכ"ל ע"ש ודי בזה. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו. 

 

בברכה,

בנימין שמואלי