לגבי טבעת אירוסין וציצית

שלום וברכה

לגבי טבעת אירוסין לא מצאתי סימוכין וקביעת אצבע בספרי המנהגים, אבל לגבי טבעת נישואין ישנן כמה מנהגים בקביעות האצבע. דעת המקובלים לענוד על האצבע האמצעית הנקראת אמה מנהג קצת קהילות לענוד את הטבעת על האצבע האמצעית הנקראת אמה. וכמו שהובא בהערות על תיקוני הזוהר מאת הגה"ק המכונה ימי"ן זצ"ל [הנקרא מהר"י וילנא]: "מכאן ראיה למנהג הספרדים שאין מניחין טבעת הקדושין כי אם בראש אצבע אמה", וכך האריך בזה הגאון הבן איש חי זצ"ל וכתב: "מפורש יוצא מכל זה שהטבעת דקדושין של איש ואשה צריך להניחה לה באצבע האמצעי הנקרא אמה שהוא היותר גדול וארוך מן שאר האצבעות, והוא אותו שכורכין עליו ג` כריכות דתפילין כנודע".

אולם מנהג רוב קהילות ישראל לענוד הטבעת על האצבע הסמוכה לאגודל, וכפי שכתב הרב יד אהרן (אה"ע סימן כו הגהות הטור אות ד) בשם מהר"ם מינץ (סימן קמ) שישים טבעת הקדושין באצבע הסמוך לגודל הנקרא בשם אצבע סתם, וכתב שכן הוא מנהגם ומנהג כל ספרד אשר שמענו שמעם, וגם הרב כנסת הגדולה ז"ל מעיד על המנהג לשים הטבעת באצבע הסמוך לאגודל הנקרא בשם אצבע בסתם. ולפיכך מסכם רבינו הבן איש חי זצ"ל: "ועל כן נראה אף על פי שלפי סודן של דברים נראה להניח הטבעת באצבע הנקרא אמה, מכל מקום מאחר שהרבה גדולים העידו על המנהג שהוא באצבע הסמוך לאגודל הנקרא אצבע בסתם, כן ראוי לנהוג, ובפרט כי עד עתה המנהג בעיר הקודש ירושלים כן הוא, וגם פה עירינו בגדאד כך נוהגים".

ישנן טעמים רבים לענידת הטבעת של הנישואין דוקא על האצבע השניה אחרי האגודל, ואם תרצי אשלח לך במייל קובץ שלם על הטעמים הנפלאים למנהג זה. הרב שם טוב גאגין זצ"ל בספרו כתר שם טוב (חלק ה פרק י הערה 9) מוסר כי מנהג קהילת יהודי קוטשין בארץ הודו היה שהחתן נותן את הטבעת דוקא באצבע קטנה הנקרא זרת ביד ימינה של הכלה, והמחבר מליץ שם בעד מנהג קוטשין כי מכיון שדרכן של נשים לקשט עצמן בטבעות על האצבעות אבל אין מנהגן לקשט עצמן בטבעת על הזרת, לכן תקנו לענוד את טבעת קדושין דוקא על הזרת, להראות ולהכיר לכל שאין זה טבעת נוי אלא של קדושין, ובזה יתפרסם הדבר שקבלה קדושין ולא יקפצו עליה מעתה לישא אותה. ולגבי שאלת הציציות.

עצם עניין הוצאת חוטי הציצית לצד חוץ, שנויה במחלוקת הפוסקים, אכן המשנה ברורה (סי` ח ס"ק כ"ו) מחמיר מאוד בזה, ודעתו שאפי` כשהולכים בין גויים אין להסתיר הציציות במכנסיים, אולם בשולחן ערוך עצמו ישנן משמעויות שונות בדרגת החיוב לבישת הציצית מעל הבגדים [ראה בסי` ח` סעי` י"א, ובסי` כ"ד סעי` א] אם זה חיוב גמור או רק מצוה מן המובחר, יש אומרים שאף למצוה מן המובחר אין צורך ללכת עם הציציות לצד חוץ, [ראה לחם חמודות על הלכות ציצית להרא"ש סוף אות ע].

ברם, רבים סבורים שיש בכך ענין גדול, ומיצוי התועלת ממצוות הציצית באופן הנעלה, וכדברי הנימוקי יוסף (הל` ציצית להרי"ף) בשם הריטב"א שגם טלית קטן ראוי ללבוש אותו על מלבושיהם לקיים בו יפה `ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם` ועוד, שהרי דימו חכמים את חוטי הציצית לחותם שהאדון מטיל על עבדו שמקפיד רבו כשמכסה אותו שיראה כלפי חוץ, ובלבוש בסי` ח` סעי` י` כותב בלשון הזה: וכיון שטעם הציצית הוא כדי שנזכור כל המצות לפיכך אותם הלובשים הטלית קטן תחת בגדיהם יזהרו שילבשו אותו באופן שיראו הציצית תמיד שע"י ראייתן יזכרו המצות", עכ"ל, גם בערוך השלחן (סי` ח` סעי` י"ז) אף שהעלה שמדינא אין זה מעכב ללבוש ציצית כלפי חוץ, אלא: `שלמה נבוש במצות השם`.

כן כתב גם השל"ה הק` (תחילת מסכת חולין) וז"ל: "והנה מחמת המלעיגים גם אני לובש הטלית קטן תחת המלבוש ומ"מ אני לוקח השתי ציצית שהם לפנים ומשים אותם חוצה בין קרסי המלבוש ואני רואה אותם תמיד וכן ראוי לנהוג", עכ"ל, וכך נפוץ המנהג אצל רוב האשכנזים להוציא את הציציות כלפי חוץ מהטעמים האמורים. וכל זה ע"פ תורת הנגלה, אולם על פי הקבלה מביאים הפוסקים לשון האר"י שיש ללבוש את הציצית מתחת לבגדים דוקא, ובספר סולת בלולה, [מובא בספר יפה ללב או"ח סי` ח` אות כ"א] מוכיח שכוונת האר"י ז"ל שגם חוטי הציציות יהיו בפנים, ואכן כך מתנהגים באמת הספרדים שכמעט כולם מקוטנם ועד גודלם לרבות הנוהגים בחסידות ופרישות, לובשים הציצית מתחת לבגדיהם וגם חוטי הציציות מכונסים מבפנים לבגדיהם.

מרן הגאון רבי עובדיה יוסף מסנגר מאוד בספרו (שו"ת יחווה דעת חלק ב סימן א) על מנהג הספרדים, ולדעתו על בני קהילות הספרדים ועדות המזרח להישאר במנהג אבותיהם שנהגו ללכת על פי קבלת רבינו האר"י ז"ל, וילבשו הטלית קטן תחת בגדיהם, וגם הציציות יהיו מכוסות בבגדיהם. אם תרצי שבעלך יוציא את הציציות, `והוא יסכים לכך` אין איסור בדבר, גם לספרדים.

בהצלחה – מנשה ישראל